תני לו
תני לו רק מה שבא לו, מבקש מישהו בגוף שלישי (מה שנקרא "צד ג'") בשביל מישהו שרוצה ככל הנראה לחזור אליה, ואילו בבית השני מופיע כבר החושק עצמו בגוף ראשון ("צד א'") שמתוודה – אמנם טעיתי, אבל עדיין אוהב "תני
19/06/2009
תני לו רק מה שבא לו, מבקש מישהו בגוף שלישי (מה שנקרא "צד ג'") בשביל מישהו שרוצה ככל הנראה לחזור אליה, ואילו בבית השני מופיע כבר החושק עצמו בגוף ראשון ("צד א'") שמתוודה – אמנם טעיתי, אבל עדיין אוהב "תני
"תתלבש יפה, אנחנו נוסעים/הדרך תעבור כמו בסרט ישן/יין אדום יצבע את שמלתי/כשושן שתביא לי"טקסט שמנסה להחזיר את הנוסטלגיה להווה, להביא את מה שכבר נחשבת מציאות מדומה (סרט, סיפור) לראליה. פעם זה היה ככה ממש. היום כבר צריכים לבקש מהילד "להתלבש/להסתרק
פעם, בימים של "שבע", ההעדפה של מוש ושות' הייתה לנתב שירים ע"י הבלטת החיובי במציאות החיים. השאנטי הזה מאחורנו. תמו ימיו הזוהרים נוכח שמיים שמתקדרים. זוהי כבר מציאות אחרת שטופחת על פנים. מנסים לקחת מאיתנו את האמונה בטוב. העולם כבר לא
יסורי זיו רובינשטיין. מנסה למתוח עצביו על מנת להפיק מהם תועלת – "כדי ללמוד לחוש", או אולי להצליח לתקשר עם אותה נקודה במוח שתשחרר אותו מהמצב הלחוץ. אם תועלת – אז הבדידות גורמת לו להבריא, ודווקא לכתו-בריחתו יסייעו לו למצוא את
לפני רגלי עומדת דלת/אני דרוכה, מוכנה ללכת/מחשבות ארוזות בנייר צלופן/ האם יש לאן ללכת מכאן?// אתה יושב בפינת החדר/עייף רדוף עגבנייה באבל/מוכן להציץ מתוך המנעול/חבוק ידיים ופה נעול//איזה מתח/אתה לא זז ואני לא זזה/וזה בטח/אני שהלכתי ואתה שנשארת"… דפנה קינן
שרית אמיתי הראל מבקשת שקט. בשקט הזה אפילו הכלבים מחייכים. בשקט הזה שומעים ניגונים של חליל, מריחים סתיו. מתנדנדים על המרפסת לאורו של ירח מלא ושותים תה צמחים. "מלחמת האחים" נמצאת רחוק באיזו טלוויזיה.השקט כמהות. הרגיעה והדומיה – כעיקר. שאנטי
נלך הפעם הפוך: נתחיל גרסת הא-קפלה. היתרון? לשמוע טקסט, לתת לקצב להגיע וירטואלית. השיר מתחיל כמו בסיפור ילדים: "מי זה? בא ושוב עולה, את הקצב מעלה?" ובהמשך – "כל אחת תרצה להרגיש את זה". אדריכלי הראפ משחקים בלהרכיב מילים כמו בפאזל, שיצא משהו
"אם אני משוגע אז את לא נורמלית" בין עין צוחקת לעין מוטרפת, מנסה קובי צ'ינו נעים לשרבט משהו על "אהבה פנומנאלית" שעלתה על שרטון בגין "טעות" והביאה את הבנאדם עד קרשים, אובססיה והזיות. שיר פופ אמוציונאלי, מתחיל שקט, צליל פסנתר
זוכרים לו לשי עמר את "באושר ובעוני" מ-2001. מאז, נדמה לי, לא השמיע צליל. 8 שנים אחרי, והנה שיר חדש. קראתי הטקסט עוד בטרם מוסיקה, ולא יכולתי לעבור לסדר היום על שגיאות עברית מעצבנות: "אני אני אני אני/בדרך למעלה אני/בדרך
"מה קשור" שרים על רכילות במגזיני הבידור. מה יום מיומיים? כלום. על שמועה מרימים טלפון לסלב לשאול מה האמת. מי עזב, מי נפרד, והאם הם כבר לא. מה יש לעשות עם זה? ציון ברוך בקולו הגבוה בטון קצת נוגה פותח
"יופי/אומרים שיש לך יופי של יופי/אז יופי לך טוב לי להיות בלעדייך/וטוב לי גם לקרוא מדעותייך/בשירייך/הם יפים כמוך וכמה קשה/ לאהוב אותך כש…/את אומרת לי שכלום כבר לא ישנה/כמה קשה/לאהוב אותך כשאין עוד רגש אלי" התחכמות על בסיס המילה "יופי"
שירה: אופיר צנחני, תופים: עדי נהלי, גיטרה בס: אנטון פלוטקין, גיטרה חשמלית: מקס שצ'דרוביצקי, קולות: שירן צפירה. יש בשיר החדש של המוזות (לפי דף היח"צ – הרכב שהוא מקבץ של "קיבוצניקים, יוצאי חבר העצים ותימן" כאילו שיש הבדל בין קיבוצניק
חרזני המילים שאחראים לדבר דואט ה"פיצריקה" (עם אייל גולן) מנסים לשרבט את אגדות טריפונס של ימי מועדון "אריאנה" ביפו. זה מגיע כמעט כמו כתבה בעיתון "אלף תשע מאות שישים ושבע/ זמן קצר אחרי המלחמה…" ואז מגיע סיפורו של זמר ששר
למני ורסנו לפי השיר הזה מומלץ אי בודד. זהו שיר על האינדיווידואליסט האולטימטיבי, מתרחק ממה שאסור, רכילות – ממנו והלאה, עיתון – לא רצוי, גם לא פוליטיקה. רק "אל תנפצו את עולמי הפרטי". (למי הוא פונה?) כל מה שמעניין את
יש בך קסם/ את רק צריכה לדעת איך לגלות אותו/ הוא מחכה בפנים/ תשתמשי בו"… אולי ניסים מרי ימכור לי את המדריך הקצר לגילוי קסם פנימי. "את רק צריכה לדעת איך לגלות אותו", הוא מציע לה. אז באמת איך תגלה?
תומר מזרחי מערב קודש בחול. אפשר לחיות בסבבה, לעשות גוד טיים על הדשא "להתאוורר" הרבה – על כוס קפה, וגם ליהנות בדרך ממרק עדשים חם על הדשא בעלייה הקדושה לירושלים. הבוקר אולי מחייך למזרחי, אבל אחרי הטקסט הזה – אני
גרם לי להתגעגע לפטריק ברואל ששמעתי כאו לפני כשנה באמפיפארק רעננה. מתגעגע כי ברואל המשיך לי את דור זמרי השנסון הגדולים בכל הזמנים מברל דרך איב מונטאן, ז'ילבר בקו ועד אזנאבור. עמיר חדד ו בחר לתרגם בלדת אהבה שלו לעברית, אבל
לא ברור מה מקור השיר. על הדיסק מציינים "תרגום לעברית" ממה?! (בדפים שהגיעו עם הסינגל מציינים שמדובר בקאבר לשיר רוסי פופולארי) סוג חובבנות שמזמן צריך להיעלם מנוף המוסיקה המקומית. גוריאלשווילי הוא מיוצאי הכוכב הנולד של העונה הרביעית. מדהים שהוא מוציא רק
לא נשבר מהמילים האלו? מטורף עליך, חולה עליך, מת עליך. שמתם לב שהדימויים בז'אנר הים-תיכוני החפלאי מתחילים בקונוטציה רעה – מטורף, חולה, מת. אין חדש תחת שמי הים התיכון. שירי החתונה והחאפלה הם למעשה שיר אהבה מוטרפת אחד גדול.ירון כהן
"מעיין חיים את לי/ את הפרח בביתי/ מי נשאר למענך/ הליל רד ואני ער// מי סוגד לך יפתי/את יודעת את סודי/ אל תלכי עכשיו הישארי/ יום חדש עולה ואת איתי" רוח ים-תיכונית קלילה מנשבת במוסיקה שהלחין יוני רועה למילות האהבה
הבנאדם התאהב בילדה הכי יפה. אלא שהוא כזה חמוריקו לא יודע איך לממש. הילדה הכי יפה עולה על אוטובוס אדום נוסעת לדרום … והכל זורם אליה, גם הוא המאוהב. יוסי סווייד ויריב קוק מנסים זווית חביבה על סיטואציית האהבה, וההפתעה
אני שוכב על הספה הישנה/עם מחשבות בלי הפסקה/ ומשחקות המחשבות תופסת/ אחת בונה והשנייה הורסת לזמן יש את הזמן שלו להתקדם/ החלטנו לא להיות בקשר/ ולא יודע מי רודף אחרי מי/ אם הוא שאחרי או שאני רק מנסה להיות שפוי/
"אולי עכשיו כשאת אינך זה לא יהיה פשוט/ מבלי מגע אהבתך אבדה המשמעות" הגבר מחפש באישה וביופייה את שחסר לו – משמעות לחייו, הגשמת חלומותיו, חורת את שמה בכל מקום, מצייר את דמותה. קוראים לזה אהבה. קוראים לזה גם קיטש.
"איך זה להיות אטום כך-כך/ האם אתה מנגן/ האם אתה מרגיש כמו כל יכול/ אתה קבור אי-שם בסוף/ זה אתה שצועק/תגיד עכשיו מי יפה לבד?" זרם התחושות היוצא מנפש דואבת ומתוסכלת מתנקז לשיר המינורי הזה. ווקנין שר מופנם, כמעט לוחש
אם אני אלך/סוף סוף אני אלך/לא תמצא אותי/גם אם תחפּור מתחת לאדמה/גם אם תשכור מסוק הזמן לא כואב לי /אני לא מפחדת/לחיות /אני פורחת /גם אם נדמה לך שלא/אני כן אם אצעק חזק/עד שאחתוך את שלוותך/אז תישאר איתי/או תהפוך משוגע
"והגיתי בך יומם וליל להבין פשרך בפשט ובסוד/ הייתי לך סירה שקטה על מים, עגון אל החוף/ והיית קשה ומנוחשת, כל פירוש מופרך, ועד כדי כך נכון/ היית לי הפלגה שקטה, אך מתחת פני המים שירטון/ נתתי קולי עד שנצרד/
"יש לך ריח של אלהים אצלי/ מניח פיות בכיסים/ לעוללם לא אמצא/ את הדרך החוצה ממך". מיכל גבע כנראה מרגישה תחושה מיוחדת במינה, כאשר השתמשה ב"ריח של אלהים" לתיאור יחסיה האינטימיים המתסכלים עד כדי האשמה עצמית על "שנתתי לך". הריבוי
"תראה את העץ/מצהיב משעמום/נושם אבק נצחי/מקרקע חרוכה/יודע שהקיץ/אפילו לא חושב על זה תראה את העץ/ותגיד לי אתה/תגיד לי אתה… תראה את הילדים/משחקים ברחוב/כאילו יש חיים/גם אחרי הדעת/כאילו עול מצוות/יציל אותם מעול עצמם… תראה את החושך/תקשיב גם אתה/ לחלל האילם/ תנשום
אנחנו בארץ טרופית לטינו-קאריבית לפי הקצב הפתיחה, רגאיי-רגאטון או משהו בסביבה, דניאל סטופין עולז למרות – אי יכולתו לנשום, למרות שהיא שורפת אותו. הבית הראשון בשיר מנותק מהקונטקסט. הוא נפתח במטפורה שאין לי מושג מאיפה סטופין הביא אותה: "והקמטים הראשונים שיבואו
אני הייתי הבלון שלה הפה שלי היה בפה שלה היא ניפחה לי את האגו בדעה צלולה והיום לא אכפת לה בכלל אני הייתי הבלון שלה הראתה אותי לחברות שלה וסיפרה שהיא רוצה שאשאר אצלה והיום לא אכפת לה בכלל מאיר