סינגלים חדשים

סופם של יחסים בינו-בינה מייצר לעיתים תחושת מפץ אישי גדול. הבנאדם אינו רוצה להאמין שזה נגמר – "אך עוד יש הרגשה שיש מישהו בפתח" (משפט במקומו) "ובאופן רשמי זה נגמר" (טקסט דיבורי שטחי) "שהשער ללב לא נסגר" (קיטש) תחושות של

פוליקר כתב שיר סטירי על מה שנקרא "הישראלי הממוצע" (עפ"י מאמר של פרופ' עוז אלמוג), סטריאוטיפ שאינו אלא רשימת תכונות בולטות שאוספים מאיזושהי דמות של תושב מקומי. הדגש הוא על תכונות שחיות בסתירה זו לצד זו – משוגע על המדינה וחולם

אהבה מהי? מישהו יכול לתת תיאור מדויק במילים? בצלילים זה הרבה יותר פשוט (מנגינת ואלס תמיד תתקשר עם תחושה רומנטית) . אבי עברי ניסה לקשר את מושא אהבתו להיכלי מלכות: "קחי את ידי היכנסי להיכל של מלכות וקדושת אהבים" –

ליבי יזמין לעצמו קפה על הבוקר, אולי תה עם נענע, יפרוש את העיתון. סבבה. מה אפשר כבר לדרוש כאשר בני האדם מסביב יצאו למרוץ החיים, הלא סבלנים האלה, שמקשקשים בטלפון. לעבור את היום, ושיגיע כבר ערב. מה רוצה הבנאדם מעצמו-מעצמי,

קול שברירי לא מהוקצע ומרוגש שר "יש מישהו שדואג לי". לא סתם דואג אלא נותן לו שכל, שומר עליו – לפעמים אפילו מעצמו, מורה לו דרך – מהו הטוב שבעולם, נותן לו זמן "להבין את התשובה", לוחש לו בחושך את

אמרו לי שאמשיך לכתוב שירי בערבית/ שלא כדאי לי בעברית/ אמרו לי למרכז תבוא/ נעשה ממך גדול/ קצת מזרחית לא רוקנרול// אמרתי לא יודע אם אני כזה מוצלח/ אולי תמים לא ממולח/ אמרתי לא יודע אם ירצו בחברתי/ אולי אני

"ובלעדינו אין ירח/ ושמש לא תמיד זורח, סביורום…ואני צועק אל שהמיים/ דומע לב ושתי עיניים/ אם רק ידעת כמה אלייך/ חולם אותך רואה פנייך" הרומן של המוסיקה הישראלית עם המוסיקה היוונית מעולם לא דעך. הוא התקיים בדרך כלל על בסיס

שומר על שקט יחסי/ מציב גבולות ברורים/ מתנהג כמו ילד טוב/ לא נכנע לפיתויים/ כל כך פשוט להיות בסדר/ לא מסובך להיות אדיב/ אבל כששוב צריך להתבטא/ שותק ולא מגיב   הבנאדם כמעט מגיע למקום אליו רצה להגיע. כמעט נוגע.

רק שתבחר בו, מבטיח להיות שלה. לנצח תהיה שלו. ו … "נותן לתחושה לחדור אלי… מרחף איתך, נוגע בך"   לא חדש הוא שכל שרבטן מציע עצמו ליפי קול במוסיקה הים-תיכונית. "נצח", "אושר", "לגלות את הדרך" "קרוב אלייך אהובה שלי" אין

מיתר קוטלר נרגש ומתרגש לעוץ למיכלי עצות: "יום שעובר כבר לא חוזר/ תצאי קצת מהשקט והשקר/אל תוותרי עכשיו/ לא הכל קודר/ בחוץ זה לא הכל עשן ועפר". וגם עצות סתמיות כמו "קחי את כל הזמן … יש לך את כל

נינט מקצינה. נזכרתי ב"חתונה לבנה" של שלום חנוך, שנדרשו כמה שנים כדי שתזכה בחיבוק המיינסטרים. אז הנה, גם לנינט יש חתונה לבנה עם "חליפה לבנה" ואפילו כמו אצל חנוך – "תאונה". האם ההשפעה ישירה/עקיפה? אמרנו מקצינה: לא עושה הנחות למעריציה הישנים

"אבל אי שם/ מתמרקת איזו ישועה/ מגששת את דרכה אלינו/ בכנפיה שמש וצדקה/ היא תחבוש את פצעינו/ היא תנחמינו"   כולנו תקווה שהיא – הנחמה או הישועה – אכן נמצאת ממש בדרך, שהיא עושה הכנות אחרונות להגיע, כי במצב הנוכחי

"כולם רצים בקצב מטורף/ ומנסים לכבוש את העולם שלך/ ואם את תביטי פנימה אז תביני שקיים/ אוצר גדול שיחבק אותך"   צליל מזרח מתוכנת ומסונתז משמש תפאורה לגבב מילים שמנסה לדבר על "האוצר הפנימי" לעומת "הזוהר החיצוני". הדובר בשיר מספר

הבנאדם הרוס עליה. בכל מקום שהוא נמצא – רואה אותה ממולו. "מגניבה לו את הראש" (סלנג חדש?) ליופייה אין גבול… ליבו נשבר בקרבו … אין בו האומץ לבקש… מבטיח לא לסגור לה דלת… למי שכתבה את הטקסט הנורא הזה הייתי

"כמו ילד מתאהב איך כבשת לי את הלב" מהי אהבת ילד? והאם היא שונה מאהבת נער? מה שבטוח – "לב – מתאהב" הוא חרוז שמתאים לילד שעושה צעדיו הראשונים בחריזה. אבל בזמר הים-תיכוני רף הדרישה מטקסטים מורד איכשהו מראש לרצפה.

היא נתנה לו הכל והמתינה לתגובה. הוא שלח לה פרח ושיר אהבה. יש סיבה למסיבה, אלא ששניהם רואים את הדברים אחרת: מבחינתו צריך להתרחש משהו ארעי – "נצא ביחד במחול" ו"נתיר את הקשר בזמן הנכון". היא ככל הראה מצפה ליותר…

מילים ולחן: שחר סוויסה, דניאלה פיק, שלומי קינן, נמרוד מור, יעל בדש. שירה וראפ: שחר סוויסה, דניאלה פיק   לא פחות מחמישה כותבים חברו לכתיבת השיר. נולדה יצירת העשור? לא, אבל היה לי נחמד לקרוא את דף יחסי הציבור המספר

כמה שהוא אוהב אותה. כמה? אבל לפני שאנחנו מודדים, נתחיל בשיעור בעברית. שמעון יקירי, כמעט שלא הבנתי את השורה "לפעמים נראה דמיוני כמה אהבה יש בתוכי". ומשום מה? אתה שר "נראה" בקמץ במקום בסגול. התכוונת לזמן הווה ושרת בזמן עבר.  ההערה

מיי פיינגולד סיימה טירונות בהצלחה.היא נכנסת לאזרחות. הריאליטי נגמר. עכשיו זו המציאות. סינגל בכורה. ההצגה מתחילה. "בהצגה הזו אף פעם לא יהיו ליצנים/ ובלונים לא תמצאו מאחורי הקלעים". ו… "תודה שבאתם לראות אותי נופלת" די הפתיע אותי לשמוע מזמרת מצוינת שחיפשה

"הייתי רוצה שיהיה לי די נשק/ כדי שאוכל לירות בכל מה שלא מתאים לי"   כאילו שחסרה אלימות ברחובות, מגיע שי גבסו ואומר: ואללה צודקים. יש אנשים שבא לי לירות בהם. איך נאמר את זה בפשטות: לא ראוי לשידור. די

יצאתי מבולבל מהשיר של יוסף: מצד אחד יש הרגשה שהוא לא מוותר בקלות כזו על האהובה – "בגללך אני חצי בנאדם", ו"אני לא אשכח את המבט". מאידך – הבנאדם רוצה להרגיש שוב בנאדם, אחרי שהכל ביניהם "הסתבך" – "בשבילך אני

ליעד ברוידא מתפלסף על נושא הזמן. מה אנחנו מול הרגע. "הכל רגעי/ ולפעמים קשה לנו לשכוח שלדבר זה לא עוזר/ זה מבלבל את המוח". פרט לכך, שלא הומצא הגלגל, נתקלתי בבעיה פונטית:  אוזני רגישה למילה "זה", צורמת במיוחד כשמשתמשים בה

למה לחזור לשיר הישן של נעמי שמר? יען  כי הוא עוסק ב"חטא" שפעם בתקופה הטרום מתירנית אפילו לא כינו אותו בשמו. בשיר האקט נקרא "סטיקיטקי" משהו, וטלי סלע מנסה להשיב רוח בשיר שפעם נשמע הכי טבעי בגרסה של חוה אלברשטיין, כלומר –

חיים משה מכין לנו אלבום דואטים. שנים שאני ממתין ממשה לאלבום חיים.  מזמר באיכותו אני לא רק מבקש את זה. אני דורש. אלבום דואטים הוא מוצר ביניים. לעולם אינו מביא תיעוד אומנותי אישי. משה נמצא כיום בתוך עולם תחרותי במוסיקה הים-תיכונית.

להקה מצוירת היא גימיק משומש למי שזוכר את הארצ'יס מהשבעים. באגו דאגו (אלירן ונאור, לפי דפי היח"צ) מנסים לייצר את הבאזזז, ואחרי הקאברים מגיע גם משהו מקורי, קליל כנוצה, מדונסס מכונות בביצועה התיאטרלי היפה של דנה ששרה על כל אלה

כשכותבים בדפי הפרומו "להיט קיץ", אני מבין לאן נושבת הרוח הקייצית-מסחרית. ואמנם Nikka  מנצלת את רוחו הקייצית של Henree שמנשבת בגבה. היא אינה צריכה קול גדול, אלא ר ק "צבע קולי" שמתאים נדמה לי לכל שפה, עברית, הונגרית, בטח צרפתית כדי לשיר "אתה

תשוקת האהבה. הטון הרוצה-חושק של אוריין רייס מנסה להגיע למקום הזה, שכולנו מתקשים להגדיר במילים אבל חשים בפנים. זקוקה לאהבה נואשות. רק שהוא ייענה לה. שיגאל אותה מייסוריה. אוריין רייס בטון מרוגש מביעה סערת רגשות. היא יודעת ובטוחה שיבוא היום והוא

"אני נשבע לך/ אתן לך מה שבא לך/ אצחיק אותך אם רע לך/ ואוהב אותך// איפה היית כל החיים שלי/ חיפשתי רק אותך…"   הוא מבטיח לאהוב אותה ("ואוהב אותך") ומה עכשיו? עכשיו הוא שופך כל מה שבצקלון מילות החיזור

"לעמוד במקום, להתקדם/ לחזור אחורה לדמיין/ לעצור את הכל ולהמשיך/ ולהרוס ולשקם// להביט מהחלון, להתעורר/ לצאת מהבית להעלם/ להוריד את הבגדים, להשתנות/ לחסל ולבנות// שקוף/ אפשר לראות עלי הכל/ גם לא לראות אותי בכלל/ שקוף/ אפשר לראות לי את הלב/

היתה לי ארץ/ ארץ חלומות וותקוה גדולה/ היתה לי ארץ/ שנתנה בשיר קולה/ והשיר היה ענוג ותמים/ והרעיד את הלילות והימים// היתה לי ארץ/ ארץ ששדותיה צמחו שמחים/ היתה לי ארץ/ שדיברה רק בפרחים/ והפרח הכחול בכרמל/ אז נשמר כשנח