אין לי מושג מה הם השיקולים של "שולחן השופטים" לותר על סהר טויטו בגמר. נימוקים להדחתו – לא ניתנו. ללא ספק – זמר של גמר. מכל מקום האינטרפרטציה שלו ל"שדות" של נרקיס העניקה לשיר ערכים מוספים של ממש – גם
הכוכב הבא כבר נמצאת בשלב הפוסט-פוסט אודישן. הזמרים והזמרות כבר אינם צריכים להוכיח יכולותיהם. הכל תלוי בשיר שהם בחרו, בעיבוד, באינטרפרטציה. חלק מהשירים הוגשו עתירי הפקה מוסיקלית וכוריאוגרפיה, חלקם נטו, נקיים מ – Show. כזה היה הבצוע של תמר עזרן
חנן בן ארי. יש מי שיגיד מילה רעה? תשירו איתו – "אני אלוף העולם". תפתחו חלון. תצאו למרפסת. איזו תקופה נפלאה. זמרי המיינסטרים הכי מבוקשים דופקים אצלנו בדלת, נכנסים לסלון. מגיעים לשיא הצפייה בפריים טיים ומשתלטים על שתי תוכניות של
שמתם לב שהשישיה השניה בדרך לרבע הגמר הופיעה ללא דואטים עם זמרים-כוכבים (בהפתעה)? מה מהות חוסר הזהות הזו? תרשמו הערת מחדל למפיקי התוכנית. ואלרי חמאתי אכן עלתה ללא הטריק של זמר בהפתעה לבצע את Don't Stop The Music של ריהאנה.
קרן פלס עפה על רביב כנר. היא קופצת לבמה מתרגשת ודומעת בדואט שלו (בהפתעה) עם תמר עזרן בשיר Take Me To Church של הוזייר, ואז נותנת אדום מול כל הכחולים של השופטים האחרים בנימוק מוזר: "אני מכירה את רביב ואת
שלב התלת קרב חובל בפרק הזה. השלישיה האחרונה (אנאל, מתן לוי, נועה יוספאן) הגיעה למסך בגרסה ערוכה ומקוצרת. זלזול של ממש במתמודדים. ככה לא מפיקים תוכנית ברגעי השיא שלה. דורשים מהם לדייק, לתת ביצועי חיים, כאשר ההפקה מזלזלת בהופעה שלהם.
עיזבו תחרות, חלקי אחוזים, משחקי ריאליטי, אדום כזה או אחר של אמדורסקי. אנחנו בשלב של ביצועי שיא. אחד אחד. זה הדירוג שלי: סהר טויטו – עד הקצה. הלך עד הקצה כשהוא שר "עד התהום עד הקצה, עד שניפול ונתרצה". ההקדשה
לא תמיד נולד שידוך טובים-השניים-מן-האחד בדואטים. זה קורה כשהלבבות השרים מתנים אהבים. כששני קולות חוברים "לכתוב" מחדש שיר, הם מולידים לעיתים מומנטים מרגשים. הכוכב הבא הגיע לשלב הזה במשחק הריאליטי. מציבים זוגות זמרים לכאילו קרבות. אין כאן מאבק אומנותי על
מתן לוי שר יפהפה "הגורל הזה" המוכר מדודו אהרון, ונתן להבין כי אפשר לשיר אחרת שיר "מזרחי", להעניק לו עומק חדש. זה יותר מ"קול הפעמונים" כפי ששיבח אותו אסף אמדורסקי. זה לא רק הקול אלא היכולת להעביר את השיר למגרש
קרן פלס, מחלקת הכחולים הכי נדיבה בתולדות הכוכב הבא, הדביקה אדום לתמר עזרן בת 16 על She Wolf של סיה. זו היתה הפתעה גמורה מול שולחן שכל שופטיו לחצו כחול כולל המחמירים – אמדורסקי ונינט, שפיהם הפיק מרגליות על ביצוע
שלב ה"דו קרב" בהכוכב הבא חסר תוכן אמיתי של עימות בין שני מתמודדים, שנועד להשיג הכרעה של ממש. למעשה – זה עוד שלב באודישנים, כשכל אחד מבצע שיר ומקבל על כך ניקוד. "קרב" היה מתרחש לו המתמודדים היו מקבלים שיר
גם לאורך התחרות המייגעת, שמוטרדת בגימיקים, בשטויות ובמליון וחצי פרסומות, יש רגעים שמצדיקים את קיומה: קחו את שלו אדרי, המכונה ע"י סטטיק פסנתראפ. בתוכנית הנקראת "קרב השיאנים האחרון", הוא לקח את "מה זאת אהבה" של מתי כספי המוכר מהביצוע האלמותי
בתחרות על המיליון שקל – מה צריך: קול גדול? ייחודיות סגנונית? לתת צ"אנס ליצירתיות-מקוריות? תמיר גרינברג התיישב לפסנתר ופצח בשיר מקורי – Tell Me Where The Light Goes. בשורה התחתונה – ראוי לפרס. מישהו מהשופטים אמר "אלטון ג'ון" וגם "The
אם ריאליטי – אז הדמעות של בן אל תבורי. הוא לא הגיע לתוכנית על תקן של שופט אלא לספת המטופל . ברוב תוכניות "הכוכב הבא", מי שמשמיע דברים הוא סטטיק, בן זוגו לצמד – שבדרך כלל מהלל ומשבח כמעט אוטומטית.
גם אני הרמתי גבה, כשנועם גבאי, הבן של מאיר גבאי ז"ל התייצב לאודישנים בהכוכב הבא. המחשבה הפשוטה חלפה: זו אינה המסגרת עבור זמר-יוצר שכבר עשה כברת דרך משמעותית ונחשף במוסיקה הישראלית. הוא אינו זקוק ל"הכוכב הבא" א. מפני שדרכו אינה
נועם בנאי בהכוכב הבא? בואו נוריד גבה. שמתם לב שההשתפות שלו היתה "מכובדת", בל שטיקים ובלי טריקים. גם המנחים ירדו מאוריינטציית השעשועים והמתיחות. הילת האב מאיר בנאי ז"ל היתה מעל ראשו – ובצדק. זו היתה אפיזודה שונה בתוכנית. א. משום
זמרי פסנתר בתחרויות ריאליטי מוסיקה ראויים להערכת יתר, כי מדובר בדרך כלל בזמרים מוסיקאים יוצרים. קחו את אוריין שוקרון בן 28 ממעלות תרשיחא. הבחור מוסיקאי, פסנתרן, מנצח, מהסוג שגורם לגבה מורמת – מה הוא עושה בתחרות ריאליטי מוסיקה. לעצם הענין:
גם השופטים מבולבלים. מה אמת, מה מתיחה. משגעים אותם. מעיין בוקריס היא זמרת מעולה ששרה "הלו" של אדל, אבל בסינק ליפ עם אחת ששמה סאני, שנשמעת בדיבור קול ציפציפ כמו שאפה לתוכה הליום. מהות המתיחה: לבדוק אם השופטים מבחינים בגימיק.
למרות שמדובר בעוד פעלול בידורי, הפעם פינת "אודישן בהפתעה" עבדה יפה. התוצאה: מירה משדרות שפתחה דלת אל השופטים, ומרגע זה זהרו שמיה. היא שרה Girl On Fire של אלישה קיז בחלוקת אנרגיות מדויקת. עצרה את עצמה בפתיח לפני שפתחה מבערים.
דר רוזנבאום חטפה שתי הפסקות חשמל שקטעו את האודישן שלה. לפי כמות הגימיקים בתוכנית, לא ברור אם זה פעלול או אמת. יש מצב לנקות את התוכנית מכל השטויות? למשל: קרן פלס מבשרת למתמודדת: "אנחנו בהכוכב הבא השנה מחפשים אמן או
גם אני לחצתי כחול על Make You Feel My Love ששרה כרמל זורע מחיפה. אמדורסקי הגיב ספונטנית כבר בתחילת הביצוע: "יש זוכה לעונה". כרמל איתגרה את עצמה מול הביצוע האלמותי של אדל לשירו של בוב דילן, והגישה את השיר בפרשנות
כשהעניין בתחרות המוסיקלית, הולך ומתפוגג , ממשיכים להפיק תוכנית מתיחות. החייך-אכלת-אותה חזר במתכונת מושקעת יותר, כאשר המתמודד, אלמוג בקר, הוזמן על ידי חברתו לספא פיקטיבי מפנק, שנבנה ליד האולפן. קיבלה אותו המעסה הפיקטיבית רותם סלע, וכל השאר מוכר למי שצפה.
איך מפיגים את השיעמום? מביאים כלבים לתוכנית, השופטים מחליפים מקומות, שירי ונינט שרות דואט כקונטרה ל"מזימת" השופטים. אודישנים לבדם? – הצחקתם. אסף אמדורסקי סובל. בלחץ השופטים הוא נתן כחול לסהר טויטו – "הפייבוריט של איתי לוי" ששר "כל יום כמו
המנחים, אסי עזר ורותם סלע תהו, בצחוק או ברצינות (אצלם לעולם לא תדע) אם ייחוס משפחתי משפיע על השופטים לתת "כחולים". אודליה רנד, הבת של שולי רנד בחרה בשיר הכי בלתי צפוי לתחרות – "אוטו זבל" של בנימין ויסלר, של
תוכנית ריאליטי מחפשת דרמות. מתמודדים שעברו חוויות קשות, הורים גרושים, טרגדיות, מחלות. תרגשו אותנו עד כלות, תנו לנו להזיל דמעות. קרן פלס פתחה ברז של דמעות, אחרי ששי המבר שרה "פעם את לילה" שכתבה על רקע תקיפה מינית. החומרים נפלאים
ללא כרטיס לאירוויזיון בסוף העונה, מחפשים בהכוכב הבא בנרות להמציא עצמם מחדש. כל עוד זה לא קורה (נו טוב, בכל זאת נינט) – שולפים טריקים משומשים כמו – תוכנית מתיחות. מתיחות תמיד עבדו – אין שום סיבנה שלא יעבדו גם
הדמעות של שירי מימון אחרי "כל יום כמו נס" ששרה נועה יוספאן לא היו דמעות תנין. השיר הציף אותה ברגשות בגעגועיה לגיטריסט יונתן פריג' ז"ל שהלך לעולמו בשנה שעברה מדום לב, והוא בן 41 בלבד. ההתרגשות הזו לא היתה מתרחשת
קשה להתרגל ל"הכוכב הבא" בלי "לאירוויזיון". אז רגע, מה יקבל הזוכה ב"הכוכב הבא" במקום בחירה לייצוג ישראל? מיליון שקל? אל תרימו גבה. קטן על התוכנית. עוד מירוץ למיליון. בשורה התחתונה – ריאליטי מכל סוג מסתכם במילת הקסם – כסף. איך
האוסף האיכותי ביותר – מאז ש"כוכב נולד" נולדה. כשמקשיבים נטו בלי הטררם של התחרות והטלוויזיה, מגלים עוד יותר את יופיים של הביצועים. האוזניים מתפנות להיות יותר סלקטיביות. עשיתי באחד הטורים רשימה של המועדפים שלי. בהקשבה לדיסק אני מתרשם ש"לצלול" של
לא קנאתי בשופטים. איך אפשר לשלוח את רביב כנר הביתה אחרי הביצוע מציף הרגשות שלו ל"גיבור של אמא" של משה פרץ? כנר הוציא את השיר מתחומי ה"ז'אנר" והעניק לו איכות של שיר קלאסי שיושב עליו ככפפה. אם ללמוד משהו על
