הכתבות המומלצות

רציתי לשמוע את דעתו של נתן זך על מוסיקה ישראלית עכשיו, אפרופו מפגש איתו ועם נורית גלרון לקראת אלבום שבו היא שרה משיריו. זך מזג לעצמו כוסית יין אדום והתלבט מה חריף יותר לומר – "דרעק" או "זבל". ואחרי ששמעתי – הבנתי שכשנכנס יין,

מהי מוזיקה מזרחית נוסח ישראל? "אין מוסיקה מזרחית פה בארץ. אף פעם לא הייתה. זהו ניסיון של אנשים עם פחות כישרון, יותר קנאה, פחות אינטליגנציה, שמביא אותם להידחק לפינות ולהגדיר דברים. אלה שטוענים שיש מוסיקה מזרחית – סתם טוענים לכתר

שורשים, רבותי, שורשים. אני שומע את דודו טסה ונזכר, כי ערבית היא השפה הרשמית השנייה בארצנו,  אבל תראו לי נער ונערה עבריה שיודעים ערבית על בוריה. לכן, אני מסיר את הכובע בהתרגשות למשמע כל ניסיון של ישראלי להזליף מעט תרבות

שירי האהבה של הקאנטרי? אילן בן-שחר שאסף וערך, לא ממש הלך על קונספט של איתור שורשי הקאונטרי ודגשים על הזמרים האותנטיים של הסגנון. אותו עניין בעיקר המיזוג בין פופ וקאנטרי או הגעגוע לצלילים מוכרים מהימים שסלואו היה "קרייזי" בביצוע פטסי

שירי הכבש השישה עשר אהובים עלי כ"ילד מבוגר", כי נקודת המבט של יהונתן גפן היא של מבוגר שמנסה לראות בצורה מודעת את מה שלא היה מודע אליו כילד. זהו יהונתן גפן שכתב את השיר הארס פואטי "איך שיר נולד", הפותח את

ישנם מומנטים נדירים במוסיקה, שאתה מודה ליוטיוב על ההזדמנות שניתנה לך לצפות בהם. קחו את דואט הפסנתרנים הזה: שלומי שבן ויוני רכטר במופע זריחה במצדה פסטיבל התמר 2012. הם מדברים ביניהם בקלידים, שמים את האצבעות על נקודות חיבור משיקות כדי

המוטיבציה לרַגֵש היא  כבר חלק מהסטאר קוואליטי שיש לעברי לידר בכמויות גדולות. אני מדבר על ביטחון בימתי, על "פרפורמרינג", על תקשור עם קהל באוריינטציה של תן להם כפי יכולתך, הכי בלתי אמצעי במינונים נכונים של סיפור אישי ושואו. אלא שהפעם – לא

שלומי סרנגה, זמר עברי ששר ביוונית, הגיע לאולפן של אופירה וברקוביץ (2.10.20) כדי לספר על החלמתו מקורונה ועל מגמת קיפוח מתמשכת בגלגל"צ, במיוחד על השירים שהוא הוציא בשנים האחרונות. אופירה עשתה פרצוף של מזדהה, אבל לא ממש התעניינה בשירים עליהם

אלבום הסופרגרופ – Superheavy, הרכב עליו נמנה דמיאן מארלי, בנו של בוב מארלי, חושף את אהבתו הגדולה  של מיק ג'אגר לרגאיי. לג'אגר היה דואט עם פיטר טוש (חלוץ התנועה הרסטפרית, נמנה על הרכב ה-Wailers) בשבעים. הרולינג סטונס עשו קאבר על

זמר קרוסאובר הוא שמצליח למזג כמה ז'אנרים או סגנונות מוסיקה, מתקשה להיות מקובע לסגנון או סגנון ווקאלי מסוים ועם זאת שואף להיות ייחודי. פעמים רבות זמר הקרוסאובר ירצה להתנסות בשניים-שלושה ז'אנרים שונים ולהשתמש בהשפעות אלה כדי ליצור סגנון משלו, לגשר