האלבום המתחיל עם אחת מהפנינים הפחות מוערכות של שנות ה-60, התאמה מרגשת בין הטנורים סוני סטיט ופול גונסלבס. זהו סט ג'אם סשן הנקרא על שם "Salt and Pepper" בלוז לוהט בקצב בינוני. שני הטנורים התחרותיים נמתחים על "S'posin'" ו-"Perdido" ארוכים.
הדואט בין נגן כלי הנשיפה ואיש ההקשה הוקלט בשנת 2000 בפסטיבל TAMPERE בברלין. לכאורה, דואו נגנים מצמצם את מרחב האפשרויות המלודיות והקצביות, אבל אצל סורמן את דג’ונט, התוצאה נשמעת כמו רביעייה. השניים הצליחו בריכוז רב להגיע ליצירה משותפת בהופעה חיה.
האלבום Alma Libre הממוקם בסצנת הג’אז הלטיני, נוצר בשיתוף פעולה בין שלושה מפיקים עטורי פרסים: אלכס סינו, טרי היימאט וריצ’רד בראבו, ומציג שילוב עשיר של קלאסיקה, ג’אז וצלילים לטיניים מודרניים. משתתפים מרכזיים ארטורו סנדובל – חצוצרן קובני-אמריקאי עטור 10 פרסי
ג'אז ישן הוא מתכון לשילוב של נוסטלגיה ובידור. מסורת ניו-אורלינס מנצחת כשמדובר בסידני בשה. שומעים את צליל הסקסופון סופרן של אוליביה פרנק ונזכרים בלהיט ישן שנקרא Petite Fleur -"הפרח הקטן", שהסקסופוניסט סידני בשה הקליט עם תזמורת, קלוד לותר בפריז ב-1952. ההרכב שהגיע מצרפת
פסגת היצירה של החצוצרן, אלבום שמאפיל על כול יצירותיו של מיילס דיוויס, וגם אלבום מאסט בז’אנר הג’אז. רבים רואים ב – Kind Of Blue אלבום הג'אז הטוב של כל הזמנים. האלבום מ – 1959 מסמן נקודת המפנה הגדולה בהיסטוריה, כמו גם
ברנפורד מרסליס טען כי המוסיקה שיצר בשמונים הייתה הכנה דידיקטית להמשך. עכשיו הסתיימה תקופת הלימודים. 10 דקות של "ריקוויאם", אומרות לא מעט על עומק של בגרות, על בעירה פנימית. מצד שני, ב"אליזיום" זה הג’אזיסט שיודע לשתף את הנגנים במיומנות עליאית,
“The Very Thought of You” הוא סטנדרט ג’אז ובלדה רומנטית שנכתבה ב-1934 על ידי ריי נובל (Ray Noble). השיר זכה לאינספור ביצועים – מנט קינג קול, פרנק סינטרה, אלה פיצג’רלד, בילי הולידיי ועד רוד סטיוארט, שיר של יופי רומנטי פשוט
Look Out!, אלבום הבכורה משנת 1960 של נגן הסקסופוניסט הג'אז סטנלי טרנטיין, (Stanley Turrentine) שיצא בקרוב בסדרת הויניל הקלאסי של Blue Note, המבטיחה "הוצאה מחודשת לאודיופילים מהמיטב בג'אז מאז 1939". טרנטיין ידוע אולי בעיקר בזכות עבודתו הענפה בתחום של הסול-ג'אז-בלוזי
אתחיל בחלק השני של הערב: וואו! שמענו דואט של שני נגני סקסופון טנור אמנואלה צ'יזי האיטלקי ועמית פרידמן הישראלי – בחגיגה אמיתית, תחרות ידידותית, קרב סולואים, שיחה מוזיקלית כיפית. בתולדות הג׳אז יש המון דוגמאות מיתולוגיות ל"קרב" הזה, כי כששני טנוריסטים
האלבום "Bewitched" של הזמרת Laufey של שיצא ב-8 בספטמבר 2023, שבר את השיא של Spotify להופעת הבכורה הגדולה ביותר של אלבום ג'אז, והשיג למעלה מ-5.7 מיליון סטרימינג ביומו הראשון. הסינגל המוביל של האלבום, "From the Start", צבר למעלה מ-167 מיליון
אמנואלה צ'יזי Emanuele Cisi, אחד הקולות הבולטים ביותר בסקסופון טנור בסצנת הג'אז האיטלקית והבינלאומית של ימינו, מגיע לישראל לשתי הופעות בערב אחד (9.4) במרכז המוסיקה ביפו. צ'יזי פרץ לתודעת עולם הג'אז כשזכה בפרס "כישרון השנה" של מגזין Musica Jazz באיטליה.
בהשוואה לאלבומי טריו שפט מת’יני עשה בעבר, "טריו 99-00" מסתמן כאחד הבוגרים-מסוגננים-אלגנטייים שלו ביותר במסגרת שלישיות. אמנם הפעם זה לא טריו עם שמות כהיינס והולנד, אבל בילי סטיוארט בתופים והבסיסט לארי גרנדייר לא נופלים מהותיקים. מת’יני מציג הפן הג’אזי הטהור,
היא מוכרת דווקא ככוהנת הגדולה של הסול. מי שישמע אותה בדיסק הזה, חידוש של תקליט מ-1966 פלוס שניים חדשים, יבין כמה נינה סימון היא גם מלכת בלוז בלתי מוכתרת. הנה שיר שתקחו לאי בודד My Man Gone Now של גרשווין.
מי שמכיר את הסגנון הדחוס והקשה שהפסנתרן מקוי טיינר טיפח מאז שנות ה-70 ואילך, עשוי להיות מופתע ממה שהוא שומע ב-Inception. זו הזדמנות לשמוע טיינר הצעיר נשמע מחוץ לגבולות הרביעייה הקלאסית של ג'ון קולטריין של שנות ה-60 המוקדמות; הוא חושף
Ben Webster and Associates הוא סשן שהוקלט ב- 1959. בולטת בו הגרסה בת 20 הדקות של "In a Mellow Tone" של אלינגטון – מפגש ענקים של הטנור בן וובסטר, קולמן הוקינס ובאד ג'ונסון בתוספת החצוצרן רוי אלדריג' המנגנים את הקטע
לפני שהגעתי למרכז המוסיקה ביפו לשמוע את נגן הג'אז, טד רוזנטל, האזנתי לאחד האלבומים הבולטים שלו – Impromptu – עיבודים של יצירות קלאסיות לג'אז. נראה שפסנתרני ג'אז בעלי הכשרה קלאסית מחזיקים בארגז כלים גדול מנגנים שאין להם המיומנות הזו, והם
זו אחת ההקלטות הגדולות בכל הזמנים בג'אז, הטון של ג'ון קולטריין, תמיד מדהים, שופע ועגול במיוחד כאן. האלבום יצא ביולי 1964 בלייבל Impulse. לצד קולטריין על סקסופון טנור, מנגנים מקוי טיינר (פסנתר), ג'ימי גאריסון (קונטרבס) ואלווין ג'ונס (תופים) יצירות מקוריות
ת'לוניוס מונק היה מאלתר מבריק, השתמש בחוש הקצבי המדהים שלו ובכושר ההמצאה ההרמונית שלו כדי למצוא אפשרויות חדשות ביצירות או בסטנדרטים שלו תוך נגיעה במעיינות הסגנונות של פסנתר הבלוז והג'אז המוקדם. ."לבד בסן פרנסיסקו", האלבום Alone in San Francisco יצא
אפשר לומר שיש דבר כזה "ג'אז איטלקי" בהקשר שתמיד יהיו השפעות מקומיות על שפה אוניברסלית. לג'אז בביצוע מוזיקאים באיטליה יש מאפיינים חזקים של סגנונות ג'אז מסורתיים ומודרניים, לפעמים נשמע השפעה ים תיכונית או עם השפעה עממית של צפון איטליה. וזה
Ballads של ג’ון קולטריין, שיצא בשנת 1963, נחשב לאחד מהאלבומים המיוחדים בקריירה שלו ושל הרביעייה הקלאסית שלו – ג’ון קולטריין (סקסופון טנור), מק’קוי טיינר (פסנתר), ג’ימי גאריסון (קונטרבס), ואלווין ג’ונס (תופים). הוא שונה מרוב העבודות המוכרות של קולטריין, שמאופיינות לעיתים
אלה המתופפים הנחשבים לחלוצי תחום התופים בג'אז ומי שהשפעתם הייתה משמעותית בעיצוב הסגנון והאנרגיה של המוזיקה 1. באדי ריץ’ (Buddy Rich) – נחשב בעיני רבים למתופף הג’אז הטכני והוירטואוזי ביותר בכל הזמנים. סגנונו הפך אותו לדמות מפתח בעולם הביג בנד.
לסט הדואטים הזה, הפסנתרן דיוק אלינגטון חבר לבסיסט ריי בראון בנגינה שמזכירה את עבודתו של דיוק עם ג'ימי בלנטון שלושה עשורים קודם לכן. למעשה, בראון נכנס לאולפן עם אלינגטון כדי לחלוק כבוד לאליל שלו. הדואטים שלהם מהדהדים את אלה המפורסמים
"I Love You, Paris" מתגמל את המאזין כמעט בכל גזרה ובכל דרך. הקצב והפילינג של שירלי הורן הם שלה כאילו המציאה אותו, הפסנתר שלה מנגן בהשראתה, והכי חשוב, השירה שלה שקטה, אך אינטנסיבית לעומק. מאלבומיה הנפלאים, מנבחרי אלבומי הג'אז הגדולים.
אחת ההגדרות הראשוניות והמקובלות ביותר של הג'אז היא "אימפרוביזציה מוסיקלית קולקטיבית" היינו – "אלתור קבוצתי". אלתור על מה? הנגנים לוקחים נעימה כלשהי ויוצאים לדרך. האלתור הא נשמתו של הג'אז, אולם האלתור הוא בסופו של דבר גם קומפוזיציה – יצירה. כל
קני בארון, מבכירי פסנתרני הבופ, תפס ראש קליל כביכול על מוסיקה ברזילאית עם השלישיה שלו ( Trio da Paz) , אבל כששומעים את העיבודים, מתברר שהוא הציב לעצמו אתגר משמעותי. אני שומע את אילתורי הגיטרה האקוסטית המסחררים של רומרו לובמבו,
Back to the City הוא אלבום לייב של ה – של ארט פרמר ובני גולסון Jazztet בהשתתפות קרטיס פולר שהוקלט במועדון הג'אז Sweet Basil בניו יורק בשנת 1986 ההקלטה היא מפגש מחודש של הג'אזטט, סקסטט קלאסי שהתפרק במקור ב-1963 בגלל
אני מחפש מפגשים כאלה – מהסוג הנדיר, שמתרחשים מחוץ לאפיקי המיינסטרים. הפסנתרן, אמן האקורדיון והמלחין האלבני, גנט רושי (Gent Rushi), מוזיקאי מוביל בסצנת הג׳אז הבלקנית, הגיח לביקור קצר מטירנה לישראל להופעה מיוחדת במועדון "שבלול" בהרכב רביעייה, שכלל שלישיית מוזיקאים ישראלים מהשורה
הסטנדרט ג’אז “Body and Soul” הוא אחד השירים המפורסמים והמשפיעים ביותר בתולדות הג’אז והפופ האמריקאי. הוא נכתב ב-1930 עם מילים מאת אדוארד הייוורד, והלחן נכתב על ידי ג’וני גרין, עם עיבודים נוספים של רוברט סוארז ופרנק אייגר. השיר נכתב במקור
צ'ארלס לויד (סקסופון, חליל) הוא האיש האחרון בדור הסקסופוניסטים האמריקני שנותר משנות החמישים, זה שעליו נמנו בין השאר את בני דורו ג'ון קולטריין ואורנט קולמן, גם סוני רולינס שפרש לא מזמן. לויד חיפש במוסיקה דברים שמעבר לטכניקה והסאונד שלו נשמע
צ’ארלי ביירד הגיטריסט מאוהב בבוסה נובה ובשירים של קרלוס ג'ובים, ואחרי כתריסר אלבומים שהקדיש לסגנון, הוא הולך על עוד אחד. ביירד משתף זמרת נפלאה, מושה אדנט, שאני שומע בפעם הראשונה בקטעים "סו דנסו סמבה" ו"פוטוגרפיה" בסגנון השירה של אסטרוד ג'ילברטו.
