מוסיקה ישראלית פלוס

יהודית רביץ מתרפקת בדרכה על שירי ארץ ישראל. יש תאור אחר למה שאוזני שמעו? היא הביאה את יקוב, אחיה להתגעגעות המשותפת הזו. הייתם מאמינים? אבל ההסבר נמצא בתוך החוברת. בואו נחזור למשעול שנונית 45, כן, זהו שם של רחוב בבאר שבע. ממש

מי ידע שכך יהיה, שר בועז שרעבי. מי ידע שככה יישמעו השבעים במוסיקה המקומית?  לסכם עשור? תובנות? הרי לא מתכננים עשור מבחינה תרבותית.  ב-70 עדיין שולטות בכיפה להקות צבאיות. לא שזה רע (והייתה לא מעט מוסיקה רעה של הלהקות) נולדו

בליבו הגבר הרומנטי של קובי אוז רוצה להביא פרחים וקופסאות של ממתקים לפגישה איתה, ויש סיכוי יותר מסביר שהוא גם אוהב אותה… אתם מתארים לכם שיר אהבה ים-תיכוני כזה כמו "גבר רומנטי"?  אין דבר כזה. "סיכוי סביר". בז'אנר המשגשג הוא

חיפשתי בפתח החוברת המצורפת לאוסף כמה מילים על אילנית. נאדה. מגיע לה – לא? 45 שירים, ואף מילה עליה. קריירה עשירה, ליוותה את ימי הזמר העברי. מיטב הכותבים והמלחינים. אז איזה סיכום קצר, מילת הערכה. על ה"ישראלית" שבה. טוב שיר

קח את המילה "קיבוץ" על משמעויותיה ההיסטוריות-חברתיות-גיאוגרפיות ומצא את מקבץ השירים המתאים. נמצא גם נמצא. בשלושה דיסקים. לפי יורם טהרלב – "אין אנשים שתיעדו טוב יותר את המפעל הקיבוצי מאשר היוצרים שנולדו וחיו בקיבוץ". קביעה מעניינת, לא ממש פרי מחקר,

נו, אתם בטח מכירים את הקול הרך, השברירי והמתחנן של סשה ארגוב מ"שיר ערש" (ששר מתי כספי) שאומר "אולי בכל זאת רבע עוף". סשה קיבל בשיר הזה את תפקיד המלך. בכל שאר הדיסק הכפול הזה שמקורו בשני תקליטים – סשה

גם ביצירה נגועת בוסר – טמון קסם ראשוני. "שם האלבום", כתב שלמה גרוניך, "נלקח מציטוט מתוך דברים שאמרתי באולפן, כשגיליתי שריצ'ארד הטכנאי הלונדוני, מקליט אותי ללא ידיעתי… הוא הציץ לתוך חדרי החדרים שלי. בדיעבד ושלא בדיעבד – השם הזה מתאים

יש באלבום הזה הוכחה לורסטיליות היצירתית של גרוניך – בהשראת מי שכתבה אז את המילים לשיריו – נירית ירון גרוניך. שני שירים ("הפרי אותי", ""אל תפריעי לי") הם חשיפה אישית של יחסיהם. מהאווירה החלומית בפתיחה,  עוטפת ב"אחיזת עיניים" בצליל אלקטרוני עשיר.

שירים מולחנים מזוהים באופן טבעי עם מבצעיהם. מצב אידיאלי: כשהמבצע הוא גם כותב השיר. הסינגר שהוא גם הסונגרייטר. השנים האחרונות די הרעו עם כותבי שירים מקצוענים. אהוד מנור ז"ל פרח תמיד, אבל גם הוא חש שהימים אינם מיטיבים עם כותבים

ברטרוספקטיבה יש שירים שהזמן לא היטיב עימם למרות איכויותיהם הגבוהות. זה האלבום הזה, שהוא כמעט כולו יצירתו של דוד ד'אור בהפקה עדכנית  מלוטשת ורבת המצאות של עופר מאירי. "כשאת שואלת ושוב כמובן" (יהונתן גפן/ דוד ד'אור ועופר מאירי) הוא מהשירים

צלילי הפרלוד מס. 1 מאת י.ס באך פותחים האסופה. כמה פעמים ניגן שלמה גרוניך את השיר הזה ("אל נא תלך") במהלך כארבעים שנה? אם הלכנו אחורה, אז – זיכרון קטן. תחילת השבעים, אני מתגורר בבית הורי בתל-אביב. צביקה כגן, מפיק

"הפרה גואה ברפת נשמתי לך נשרפת", שרה רחל אטאס באחד הטנגואים המקומיים היותר מפורסמים בארצנו הקטנטונת – "טנגו כפר סבא", שכתב לא אחר מאשר נתן אלתרמן ושמתנגן במנגינתו ובעיבודו של משה וילנסקי. מה הקשר בין פרה גואה, נשמה נשרפת וטנגו? יש

עצוב לה לנורית גלרון, והעצב הזה מחלחל כמעט לאורך הדיסק. זה לא טרגדיות, אבל היא שרה תחושות נוגות, נוטה בקלות נסבלת ללחן המינורי, מה שאפשר להגדיר גבול "העיצבון המוסיקלי" שלה. היא לא חוצה אותו. שרה על מי שחיכתה לו כל

"נכנענו ללחץ הקהל", מסבירים דלית עופר ויורם רותם, עורכי התוכנית את חלק ב' של האוסף, שחלקו הקודם (הראשון) יצא ב-2005. מצד שני, מבהירים השניים שהתוכנית חוגגת 30 שנה. אז לוקחים את לחץ הקהל ואת תאריך יום ההולדת ומחברים, ויש לך 65

הכל עובר חביבי מסכמת. מספרים שהלהקה התפרקה לפני 7 שנים. לא בטוח שאני קונה את זה. הרי באתר הזה כתבתי ביקורת על הופעת הלהקה בינואר 2007. גם אם אינם קיימים, יש תזכורת ל-27 שנות פעילות: דיסק כפול שהוא המבחר האולטימטיבי,

קומפורט 13, עמוק אחרי חצות, מופע האיחוד של "צלילי העוד" בעיצומו, יורדת מלכה מהמפלס העליון של המועדון. מתיישבת לנגן בכלי שמזכיר את הקנון – הבולבולטרנג (בולבול טרנג – בנג'ו הודי הוא כלי מיתר נפוץ בהודו) אהובה עוזרי, מלכת הזמר המזרחי בזמנה,

מאה שנה לא הולכות ברגל. מגייסים תמונות בשחור-לבן. שולפים גם את השירים הישנים. התקף נוסטלגי ידוע מראש. נעמי שמר כתבה: "מקצף גל ועננה/בניתי עיר לי לבנה/כמותם קוצפה, כמותם שותפה/ כמותם יפה". מתחת לשיר לא נכתב מה שנת ההקלטה. תאמינו לי: הקלטה עתיקה. אין

בוסה עברית מכל הבא לאוזן. כשמגרדים את הישן, מגיע גם שלמה ארצי עתיק – "נחל ים" ושלישיית גאולה גיל עם "לשיר ילדה לשיר" ותיקי דיין של "פרפרים הם חופשיים", ו"רעשי לילה" עם חדווה ודוד וגם להקת פיקוד מרכז עם "איזה

כמעט שכחנו, אבל כשרוצים לשמוע מוסיקה לאדינו, מקשיבים לרבקה רז שרה Yo M'enamori D'un Aire, או "התאהבתי ברוח". גם ל – Morenika המוכרת כ"שחרחורת", וגם "צור משלו אכלנו" נמצא פה. "ציון הלא תשאלי" הוא ראשון השירים באוסף המושר בעברית. ואחרי

דני רובס של 1989 האמין בשער שיפתח אל האושר. זה לא אושר מובן. אבל זה אושרו המהול באהבה תמימה, עצבות יפה. שר את השיר במלוא הכוונה. מעומק כוונתו. השער אל שער האושר שיפתח למרות כל הבדידות שבעולם. רומנטיקן חסר תקנה:

גידי גוב לא היה עושה בחיים שלו דואטים כאלה ללא התוכנית "לילה גוב", ואחרי למעלה משלוש שעות האזנה לשלושה תקליטורים, אפשר לבשר: זהו משולש תקליטורים קליט, מחניף ופוגע פגיעה ישירה בלב הקונצנזוס. דואטים מהסוג של "שיעור מולדת" עם שלמה ארצי,

השירים הנאיביים של הימים ההם. הוי, כמה נאיבים הם נשמעים היום. מתוך התמימות הראשונית נולדו שפה ולחנים אולטימטיביים. הדודאים ושיריהם הם בבואה של כארבעים שנות יצירה עברית. משימה בלתי אפשרית לכתוב על 130 שירי הדודאים שכונסו בחמישה דיסקים. אבל הייתי אומר

עסקות חבילה: מוציאים 4 אלבומים ישנים באריזה אחת. האטרקציה: המחיר. לאוהביה – זו הזדמנות לקבל את גרסת הויניל בגרסת הדיסק הדיגיטאלי. הבחירה מצוינת: אלה 4 דיסקים מהמובחרים שלה.   סימפטיה (1982) 2. אני ראיתי יופי (1983) 3. נגיעה אחת רכה

שמוליק בודגוב – גיטרה, אבי יפרח – בס, רוני צדוק –  תופים, אבי תורג'מן  –  קלידים  הפקה מוסיקלית: ליאור טבת.   כולנו זקוקים לחסד, שרה נורית גלרון, והיא צודקת. יש רגעים כאלה של חסד, שקורים לי איתה. מדובר בחסד קטן, שעה

"לאן הלך ילדי, ילדי הטוב לאן/ חייל שחור מכה חייל לבן/ לא יחזור אבי, אבי לא יחזור/ חייל לבן מכה חייל שחור/ בכי בחדרים ובגנים שתיקה/ המלך משחק עם המלכה"   שפרה מילשטיין, בת שבע צייזלר, רמי פלג וגד קינר

מי צריך עוד אוסף של אריק? מההקדמה של קוטנר לא קיבלתי תשובה. עוד טחינה ביוגרפית של קורותיו. למעשה, הוא אינו צריך להשיב. מה שברור לי: אין סיכוי ששיר אחד מהאוסף חסר לי. מדף תקליטי-אוספי איינשטיין שלי גדוש, עמוס עד קורס.

זהו אלבום הסולו השני של שם טוב לוי (1981) אחרי "מצב רוח" (1976) מלחין מזן אקלקטי, חוצה גבולות מסגנון לסגנון (קרוס קלטשר) מגיע מאוריינטציה קלאסית, נוגע בקצב פופ, בתזמור הג'אזי, פאנקי, רוק מתקדם. מאתגר עצמו בשירי משוררים (זך, רביקוביץ') גם

צליל בירן – קלידים, פסנתר, עיבודים, יעל בירגר – חליל צד, חלילית, אוקרינה. רמי שולר: כלי הקשה, תופים, מרימבה. עומר אביטל – קונטרבס, דני מגד – גיטרה. היכל התרבות החדש בפתח תקווה. קיץ 2004. העיר מצדיעה לנחום היימן במלאת לו

זהו המגוון הכמעט אולטימטיבי שמשרטט את קשת הסגנונות של עדנה גורן, שירים בעיבודים של מיטב המעבדים – שמעון כהן, אלברט פיאמנטה, דוד קריבושיי, יוחנן זראי, מרטין מוסקוביץ', לסלו רוט, אלכס וייס. שירי "ארץ ישראל" נושנים כ"הוא יהיה לי בעל" מתוך