מוזיקת פופ סופיסטי (מתוחכם) מתפתחת מאמצע שנות ה-80 כנצר של תנועת הגל החדש. שילוב של פופ, ניו ווייב עם אלמנטים של ג'אז, מוסיקת נשמה ומוזיקת עולם, וכתוצאה מכך ז'אנר האזנה אלגנטי. שירי פופ סופיסטי אלה נבחרו ודורגו בהתחשב בפופולריות הראשונית
לא יהיה מוגזם לומר: פעם שרו ככה. היה היו זמנים. בריטון יפהפה ומהדהד ומאנפף משהו במבטא קצת רוסי. מי הוא השמשון בר-נוי הזה? אני בטוח ש"יש לי כינרת" בביצועו יעלה את מפלס הגעגועים אצל כמה קשישים ולא רק. ככה לא
מוסיקת דאנס – מנהרת הזמן. הזמן: עברו 25 שנה מאז החלו להרכיב את סדרת אוספי Hit Man? ערכתי אז את מדורי הפופ במעריב לנוער. חרשתי את ההיטמנים של אותם ימים. ערמת הלהיטים כאן היא סוג משב רוח נוסטלגי, לא געגועים
הלמות הגעגועים. עמעמו אורות. ממיס לבבות מהשישים, פול ופולה היו ריי הילדברנד Hildebrand וג'יל ג'קסון – סטודנטים בהווארד פיין קולג' בבראונווד, טקסס. הילדברנד כתב את השיר. התהודה העצומה אחרי שהצמד הוזמן לשיר את השיר בתחנת רדיו מקומית לאחר ששדרה ביקש
הנחת הראש על כתף מבטאת יותר מאשר חיבה. לחישה על האוזן – המתקת סוד אינטימית. הנשיקה – ראשיתה של תשוקה. המאהב מסתפק כאן במועט – רק נשיקת לילה טוב. זה יכול להיות צעד פיזי ראשון להפגין אהבה. אם אולדיז –
להקת "אין לעמוד בפניהם", הוא התרגום החופשי להרכב, שלהיטו My Day Is A Year משנת 1968, ממשיך להעסיק את עורכי הפלייליסט של הרדיו הישראלי (גלגל"צ) The Irresistibles היתה להקת בנים שפעלה בין השנים 1960 ל-1970. חבריה היו אמריקנים שחיו בפריז.
העניינים מתנהלים כשורה בתחילת השיר. המאהב מצא את אהבתו האמיתית, כשהוא נהנה מרגע רומנטימיוחד בגבעת Blueberry Hill, אבל אז מגיעה תפנית עצובה כשהיא עוזבת אותו. "למרות שאנחנו רחוקים זה מזה/את עדיין חלק ממני/ כי את היית הריגוש שלי/ בגבעת בלוברי"
אתה יכול לבלות שנים בוויכוחים על מהו תקליט הרוקנרול הראשון. "רוק מסביב לשעון" אינו הראשון אבל ללא עוררין – זהו השיר שיצר את בום הרוקנרול הגדול בבריטניה: שתי דקות של מוזיקה שנשמעה פראית לאין ערוך יותר ממה שנראה האמן שלה.
העשור שלא יחזור, אבל יש תיעוד שמחזיר אותו – 2 אלבומים עטופים ברוח שנות השישים והפסיכדליה המנסים לחבר שירים מעשר שנים שהין 1965 וד 1975. מה הקונספט? אין קונספט. עשר שנים בפופ וברוק הם ערב רב של ז'אנרים, אבל לצרכים
כמעט כל אוסף עממי שלישי נכנס לבתי הקפה של המוסיקה. קפה ברזילאי, יווני ויש גם איטלקי. למעשה:להיטי פופ איטלקיים משנות החמישים והשישים ממשיכים להיות סחורה חמה. אוסף "קפה איטליה" – כבר שמעתי, ויש בטח יותר משניים. אז הפעם זה "קפה
מה בטוח? נוסטלגיה היא בדרך כלל מטבע עובר לסוחר. האסופה הזו שודרה ברשת ג' מידי שבת ב-10 בבוקר משנת 1978 ובמשך 15 שנה. ייחודה בתערובת מקרית של שפות, מקצבים, האזנה קלה. עורך התוכנית גלעד בן ש"ך פנה לאוזן ישראלית עצלה
50 שנה לאלבום הראשון של קווין. מישהו שמע אותו? האלבום שיצא ב-13 ביולי 1973, לא רמז על להיטיה הגדולים בהמשך – "Bohemian Rhapsody", "Somebody to Love", "Don't Stop Me Now", או רבים מהלהיטים האחרים שמגדירים את מורשת קווין, אלבום בכורה,
יש לי סנטימנט לקליף ריצ'ארד, למעשה סיר קליף ריצ'ארד, ובמנהרת הזמן – אני טס לשיר הזה. ואלס למתרפקים. Pure Nostalgic. קליף מגיע להופעות בארץ ביולי 2013. לשיר הזה מלאו 62 שנה. הוא יצא ב-1961, כשקליף היה בן 21. "כאשר הנערה
סטודיו 54 נפתח בניו יורק והופך למועדון הריקודים המפורסם ביותר במדינה. מכירות קלטות משתוות למכירות אלבומי ויניל בפעם הראשונה. אלביס נמצא מת בביתו בממפיס טנסי בגיל 42. הזמר מארק בולאן מ-T.Rex מת בתאונת דרכים בבריטניה. סולן לינרד סקינרד, רוני ואן
הדי.וו. די מכניס להופעה של תיסלם בהאנגר 11 2003. משלב האיפור מאחורי הקלעים, דרך החימום ועד ליציאה אל שאגת הקהל. בטוח שהם כבר לא מעשנים ביחד. אבל לנגן ביחד לא שכחו, והם לא נראים/נשמעים פתטיים. אבל בתוך החגיגה הצפויה, אהבתי
"אני מת על השמונים", אתה יכול לשמוע מישהו אומר, או בהפוך – "אני שונא את השמונים". שני המשפטים על מה הם נסמכים? על ניתוח מוסיקלי רחב יריעה (שנות השמונים לעומת השבעים…)? על יוצרים-זמרים אהובים? על זיכרון (נוסטלגיה)? הניסיון לתחם את
כשהיינו ילדים, שנות השישים, הארי בלפונטה הסתובב אצלנו בבית הרבה במהירויות 33 ו-45 סיבובים לדקה. מהרדיו של אז נשארו בזיכרון בעיקר להיטים כ"או דיי" ו"מתילדה". קול חם, חספוס מיוחד – מעודן וסנטימנטאלי, רכות נסבלת, זיכרון נעים, סגנון קרוס-אובר מיינסטרימי קליל
"רגעי קסם" היתה מהתוכניות המובילות של רשת ב' הרדיו של פעם עסק הרבה בנוסטלגיה. על האוסף הזה שיצא ב-1992 חתום גלעד בן ש"ך. את התוכנית עצמה ייסד אפרים וייל בראשית שנות ה-80. אחריו באו אמיתי נאמן, עליזה דישטניק, חיה זל
בואו נתגעגע לשירים של פעם, בואו נזכור את נועם ספטמבר, כשהחיים היו איטיים וכל כך רגועים. אכן השיר הוא על נוסטלגיה. "נסה להיזכר" הושר לראשונה ע"י ג'רי אורבך בהפקה האופ ברודוואית של המחזמר The Fantasticks משנת 1960. (מילים: טום ג'ונס
שנות ה-60 הביאו מהפכה במוזיקה המודרנית, מרוקנ'רול לפולק ועד R&B ועוד הרבה יותר. רבות מהתרומות החשובות ביותר נעשו על ידי זמרות. האמניות הטובות ביותר של שנות ה-60 הותירו חותם קבוע לא רק על המוזיקה אלא על התרבות כפי שאנו מכירים
"במצב רוח" הוא השיר הפופולארי ביותר בתולדות מוסיקה הלהקות הגדולות (Big Band) בג'אז. גלן מילר, הטרומבוניסט ומנהיג הלהקות, הקליט אותו ב-1939. הוא הפך להיט רדיו ענק ב-1940, עוד לפני שמגזין הבילבורד החל לפרסם את מצעדי ההשמעות והמכירות שלו. זו הסיבה
אתמול נודע כי אוליביה ניוטון-ג'ון מתה בשלווה בחווה שלה בדרום קליפורניה. תביטו בתמונה למעלה. היום כולם נוהרים חזרה לשם. בת 73 במותה? לא. לא. רוצים להישאר שם. רוצים לחזור לטבול במעיין הנעורים שלה. להתרפק על You're the One That I
שלמה ארצי של סוף לילות אוגוסט 1997 ממשיך למלא מגרשי חניה, ולרקוד עם הקהל במעברים. לחוש את המגע המיוזע. הקריצה שלו היא בגדול, אבל אינה מתחנפת במודע. די בכאב המתוק של שיר כמו "מנגב לך את הדמעות" כדי להכניע בפעם
שיר על בחור, שנדלק על שכנתו מלמטה. היא לא מכירה אותו, אבל הוא אובססיבי להכיר אותה, ומשאיר לה יום אחד פתק עם תוכנית מורחבת לנהל מערכת יחסים: היא מונחית לדפוק שלוש פעמים על התקרה אם היא רוצה אותו, ולדפוק פעמיים
אחרי שבעה עשורים בשואו ביזנס, פול אנקה יכול היה בקלות לנוח. לנוח? יהיה לי עוד זמן לנוח, אומר בן ה-81. הוא מגיע שוב לישראל כי יש קהל שממשיך לזמזם את שיריו מסוף שנות החמישים ולהנות מהשאו האנכרוניסטי שלו. פול אנקה
סרט תיעודי חדש (Don McLean: American Troubadour) החוקר את חייו ואת הקריירה של דון מקלין אמור לעלות לאוויר בארה"ב בשבוע הבא. בסרט שהופק וביים ג'ים בראון, יוצא 50 שנה אחרי שההמנון האיקוני של הזמר והיוצר "American Pie" הגיע לראש מצעד
כמו ב"מנהרות הזמן" הקודמים, מדובר בשם סתמי שלא אומר שומדבר לגבי המוטו של האוסף המתבסס על תוכנית רדיו של ירון אשבל. יכול להיות שקיים איזשהו ביקוש מהעבר שאשבל ופונוקול עלו עליו, אבל אם מחפשים מוטו אז הוא: איך לייצר תמהיל קצבי מתקתק
יש מי ששאל האם 1977 היתה השנה הגדולה ביותר בתולדות המוזיקה? השנה מזוהה עם דיסקו ועם פאנק, אבל מציגה מוזיקה נהדרת כמעט מכל הז'אנרים. מצד אחד הפסקול של Saturday Night Fever הוציא את הדיסקו מהמועדונים ופיזר אותו כמעט לכל מקום.
בתמונת העטיפה נראה דמיס רוסוס צעיר במלמעלה מארבעים שנה. השנים שחלפו לא החלידו את רוב שיריו. לא עבר זמנו. הוא אפילו ביטל לפני שנה וחצי שתי הופעות בישראל. לרוכשי כרטיסים לא הוחזר הכסף עד היום. לא ברור במי האשם –
האוספים האלה חשובים. מי שטרח ועמל והשקיע – עשה מלאכת קודש, ומדובר ראשית בעורך – נחום נחצ'ה היימן. אמרנו חשובים – בשל התיעוד. זה לא רק עניין של ביצוע זה או אחר. זה עניין של ריכוז יצירתו של מלחין שבארץ
