שירים חדשים

לחן מילים וטון של תום ראשוני. ככה כבר אין כותבים בימינו. דורון שפר שר על אורגניזם יצירתי. השיר הוא בעל חיים. יוצרו, האיש מאחוריו חווה היוולדות, שיש בה סיום – עד ללידה המחודשת. הדרך הזו, שיש בה מהמורות (בדידות, הליכה לאיבוד,

אין מנצחים במלחמות, שרה עלמה זהר ב"מזרחית" מצויה. יש רק מפסידים. עלמה הלכה בנתיב מוסיקת הכפיים הים תיכונית? אולי מפני שכמו במלחמת תרבות, אין מנצחים.If you can't beat them, join them. זהר נכנסת לאולם השמחות להגיד: די נשבר לי. המלחמות

צוחק או בוכה? ואולי יותר "חושב המון" מאשר צוחק ובוכה. לא יודע מה זה "לחשוב המון", אבל לפי הטקסט הזה, שלומי סרנגה חושב דל מאוד. וגם אם הוא חושב המון – מה זה מוסיף לשיר המצ'וקמק הזה, שאפשר לתמצת בצוחק,

כמה עצוב הרומנטיקן. לחבק את העצב שלו,  כי הוא נעים ומלטף, אפשר גם לקחת לריאות וללב ללא חשש. כמה פעמים אפשר לשמוע בשיר אחד, שהוא לא ישן/ נרדם? נו טוב, יש סיבות: יש עצב מבפנים "שלא מוצא שבילים החוצה" (טוב

אני קורא שיר ששורתו האחרונה היא – כולנו מחפשים "רגע רך", ובפשטות – אהבה. כדי להגיע לתובנה הזו, עשתה לנו צרויה להב מסע קצר מעט מסתורי שכולל גם רבדים הסטורים של העם בתוכו אנו חיים, שהולך מסיפור עגל הזהב ומגיע

מה מחזיר את אביתר בנאי לתל-אביב? לשיר מצורף מידע של בנאי עצמו כהסבר לתהליך שעבר מאדם חילוני לדתי (קראו למטה). הוא מדבר על חלום שבו הוא חוזר למקום (דירה) מוכר, אלא שהוא מוצא אותו ריק. הסיטואציה מפורשת במבט על עצמו – "כנראה

אופרטת דאנס על יחסים בין שניים שאינם מצליחים לתקשר על רקע מצב נפשי קשה. השיר מתחיל בניסיון שלה להרגיע אותו: אל תדאג, הכל סדר, אתה מתבונן בשקט שלך. קח את הזמן. הכל יסתדר. אבל אז בוקע קולו הגברי הנמוך, ומתברר

לאן שהדמיון הוביל את מיכאל בן שמעון. לא סתם דמיון, אלא גם מסקנות חיים במבט לאחור. הסוסים הדוהרים והעגלות השבורות מזכירים עבר, שבדיעבד התברר ככישלון. יותר מדי מילים, אבל כוונות לא נכונות. ברטרוספקטיבה אפשר לנתח דברים בנינוחות. המנגינה והשירה של

איך אמר פעם ראש ממשלתנו: הם פוחדים. למה אתה אומר על משה וליאור שהם פוחדים? מה יש לך נגדם? ממה הם פוחדים? אני אגיד לכם ממה הם פוחדים: הם פוחדים מהקהל! אחרת איך נסביר את המשך סאגת מוסיקת השמחות של

בתוך עמנו אנחנו חיים, ויש לנו תחושה שאנחנו מיוחדים, ושכל אחד הוא "אחד משלנו", אבל יענקלה רוטבליט בא להרוס לכם את המסיבה. אנחנו עם ככל העמים. אנחנו מבינים מהו צדק, אבל גם לוחצים על ההדק. אחד משלנו פתח עסק, אחד

הוידוי של קרן פלס מופנה למי שאיתה – כהתנצלות על העלבונות שהוא סופג. הניסיון הוא לפנות תחילה להיגיון שלו: מי אינו פגיע מפגיעה אישית, מביקורת, למי אין חולשות, מי אינו מכור למשהו, מי אינו לוקה בנרקסיזם. אני שונה מאחרים – על חולשותיי ומגרעותיי.

תנו לדמיון לראות "צער מרוח על צומת מורשה". דמיוני לא הרחיק עד כך, כמו שהוא התקשה לעכל רצף ההזיות שבשיר הנוגה הזה, המנסה להכיל/ לבטא יחסים טראומטיים – כסוג של תאונה או התאבדות או שניהם – כדימוי לחוסר סיכוי תהומי

הפער בין האהבה שמחכים לה ובין האהבה האישית – שכבר קיימת בו. על כך כתב ארקדי דוכין. עמיר בניון, במסעותיו אל השירים הישראלים, (פרויקט "שירי ארץ אהבה") מנסה להטעין את השיר הזה במטעניו התחושתיים. במקור שמענו טון מעט מלנכולי נמוך,

האם שלומי שבת צריך לנסות להמציא עצמו מחדש? לשנות דיסקט? אני בטוח שהתשובה ברורה לו ממש כמו שהיא ברורה לקהל שאוהב אותו, ואחרי השיר הזה – אין שום ספק מהי התשובה. שלומי שבת צודק. למה להמר על סוס לא מוכר

רבקה זהר ולירון לב? לפי הדואט, טובים השניים, מצאו דרך לתיקון נפש בשירתם המשותפת. הדוברים בשיר אומרים לאל: אין חדש תחת השמש. אנחנו באים אליך,במגע ישיר, לומר – כי נשארנו כפי שהיינו, לא השתנינו למרות "הנבואות השחורות". בכל זאת, למרות שהכול

דידי ארז נושם עמוק כדי להפיג משהו את געגועיו לאהובה, מנסה להחזיר אותה אליו מרחוק. "אסלח. מוכרח, אשכח. אברח", הם פעלי סיומת ב"ח", שארז גיבב כדי לבטא את ההתרגשות. לא משהו שמעיד על עושר מילולי שיש להתפאר בו. ענן מתפזר, איש אחד

עידן חביב שר ברגישות ובהתרגשות על אהבה שעלולה לחמוק ממנו. הוא מבקש להצילה. חביב משתמש בדימוי של ים והפלגה לתיאור רגשותיו. הוא מזמין אהובתו לשיט רחוק, בהשאלה – להשתחרר מכבלי היבשה (מוסכמות חיים) כדי ליצור תנאי שחרור, שיאפשרו להתגבר על הקשיים

אדון אושר בא והולך. לפי הסיפור – עזב אותה ועבר לנחם מי שכואבת לא פחות ממנה. מיהו האושר של דיאנה גולבי? בסופו של שיר יש תחושה של פחות יודעת ויותר תזזיתית,  כלומר – לא יודעת מה היא באמת רוצה, או