הסיטואציה של השיבה הביתה מובנת בימי מלחמה, אלא שליר התאהבה ב"תחזור", והתוצאה היא טקסט טרחני, עמוס במטרות חזרה, שהוא יותר התרפקות נוסטלגית של הכותבת מאשר התייחסות אמת אל מי שאמור לשוב. המוסיקה – פולק אקוסטי אולד סקול צנוע נעים הליכות
בתוך צונאמי של שירים על האסון האנושי של השבת השחורה בעוטף עזה, מגלים גם שירים על ילדים שנכתבו בצניעות יפה בלי לא מתוך היסחפות להשתתף בצער. הגל הזה הוליד הרבה שירים תפלים ,שגם אם באו מתוך הזדהות רגשית גדולה –
רן שפירא שר אור של עצבות, שיר שהוא מחדש אחרי שנים על רקע האירועים הטראומטיים של אוקטובר 2023. האם ה"יהיה אור" הוא רק אמירה של תקווה?. רן שפירא שר משאת נפש בלשון עתידית. היהיה אור הוא מתוך אהבה גדולה שאינה
אביב בכר וענת בן חמו משייטים בקולות שקטים וענוגים מבעד לענן ליד שערי שמיים. שרים למי שהעצב כבר אינו נוגע בה. מהזווית שלהם – נוגע גם נוגע עם כל הרצון לשכך כאב, לרגיעה ולנחמה. זו אינה עצבות משמחת. אולי כוונתה
עידן עמדי שר בטון העדין והחם שלו הרהורים מנקודת מבטה של אישה הבוהה בפנסי הרחוב מחלון ביתה. הבעיה שלי אינה בטקסט המצוין אלא בחוסר אינטרקציה בין זמר-גבר ובין הדוברת של השיר, שהיא אישה. אין כאן שום צידוק פואטי שינמק למה
"גיבור" הוא מושג שנשמע הרבה מאוד בתקופת מלחמה, ואלה ימים שמשתמשים בו בקונטקסטים שונים – מחיילים בשדה הקרב ועד משפחות שחוו טראומות. סביב המושג "גיבור" ישנן שאלות רבות: האם גיבור או גיבורה נקבעים לפי הערך אותו הם מייצגים או לפי
ה"אני מאמין "של אריאל הורוביץ הוא פשוט, אמיתי, משכנע במילים ובמוסיקה. זה אינו המנון לאומי של נציג העם הנבחר, גם לא התרפקות פטריוטית רגשנית בנוסח "אנחנו ננצח". ה"אני מאמין" של הורוביץ הוא אמת שקיימת בישות הקיומית שלו כאמן ישראלי חילוני.
חוה אלברשטיין שרה: "זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית/ אתם אינכם ולא תוכלו לשוב/ השביל עם השדרה, ובשמיים עיט/ אך החיטה צומחת שוב/ השביל עם השדרה, ובשמיים עיט/ אך החיטה צומחת שוב" אדר גולד החזירה אותי לשיר הזה
בתפילות רבות מבטיח האל לשמור על עמו ישראל, יחיד כרבים, אבל מתברר כי לא לעולם חוסן. תפילה בעת צרה הופכת לעיתים תחינה. אודי צברי שר תחינה, סוג של חזק אותי, הגן עלי וגם רחם עלי. יש אומרים: התפילה – אסור
זה מדהים לראות כמה מהר מזדעזעת תחושת המציאות שלנו אחרי טראומה , איך האמנות משתנה בהתאם למציאות. השיר והקליפ נוצרו בהפקה מיוחדת של משטרת ישראל להנצחת גבורת השוטרים ולוחמי משמר הגבול שוהגנו בגופם על ישובי עוטף עזה וערי הדרום בשבת
ליאור נרקיס, זמר השמחות והשירים המרקידים, מיהר להוציא שיר על רקע האסון הלאומי ובעוד הנרצחים נקברים. "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה… הקדוש ברוך הוא ירחם עליהם ויוציאם מצרה". האמנם? השיר מחזיר לשאלה שנשאלה ונשאלת גם על השואה וששת
"אני לא אספיק להגיע/ לשמור, להציל, להושיע/ לספוג במקומם ת'קליע/ אוי כמה הלב הוא פגיע". חנן בן ארי לא צפה כמה כמה המשפט ה זה ב"אמן על הילדים" יהיה רלוונטי בימים הנוראים האלה. זה אחד השירים הכי מושמעים בתחנות הרדיו
זהו ביצוע מחודש לסינגל הראשון שנערות ריינס הוציאו אי פעם. אצל "נערות ריינס" אין כמעט צבעים משתנים בהפקה המוסיקלית. הקצב – אותו קצב בסיסי גולמי-ראשוני, הטון הזעקתי הפומפוזי של הסולן. זה סוד הקסם. אבל גם הקסם הזה נתון לשינוים, שהאוזן
. לאלקנה מרציאנו שרבטו משהו על אהבה. לא ברור מה הסיפור? אהבה נכזבת? קנאה? סתם נלחץ? היא הכי משונה אבל גם הכי מיוחדת. בעיה? איך היא מנצחת (באיזה קרב?) והוא מסתנוור? ואחרי הכל הוא אפילו אוהב את הבלאגן והצרות שהיא
מה היא אומרת? "תדליק את החום תכבוש את השדות. נטע היא הבוס, היא אלוהים. כבאים נכנסים פנימה הם לא יכולים להשתלט עליי". לא מתחבר לטקסט הזה. תיכף יגידו שזו העצמה נשית. גם כאן – לא זמרת של מסר מחלחל. נטע
נשמה כלואה, לב, שתיקות וכאב. תמר אופיר יצרה שיר שמנסה לגעת ברגשות. הנשמה הוכנסה בתוך גוף מוגבל, שבתוכו היא תופסת את המציאות במקום ובזמן חומריים. מצד שני – יש מי שבוחן לב וכליות. ב"קח אותי גבוה" – היא מתכוונת להשגחה
ורד מושקובסקי שרה כמו מתוך האופל של עצמה מודעות עצמית. גם לאדם הבטוח ביותר בעולם יש זמנים בהם צפים ספקות מציקים. אנשים עם הערכה עצמית נמוכה נוטים לחפש תמיכה של חברים ובני זוג. החשיבה השלילית לגבי העצמי ולגבי סיטואציות מסוימות
שיחת טלפון עולה מן האוב. הקול הנמוך משוחח עם אחותו יעל. שואל שאלות. תמה למה אמא לא עונה. למה היא, יעל, אינה בוכה. אנחנו במלחמת יום הכיפורים 1973, שירים על האחים של חורף 73. ארז לב ארי יוצר קשר עם
עמיר בניון שר מצב מלנכולי על סף דכאוני. לא ברור מהו קסמו של הדיכאון ("דיכאון שיש בו קסם") אם הנשמה פצועה. גם צלילי הכינורות אינה משרים משהו אחר פרט לעצב. הבית השני מתאר שקיעה שאין בה שום קסם, רק סבל.
"שיר דיכאון", קורא דודו אהרון לשיר ומשתמש בסיווג הז'אנר המזרחי הזה כדי להבהיר איפה הוא נמצא. ההבהרה/ הגדרה יותר ממיותרת. אפילו מגוחכת. גבר בוכה נמצא באזור בו הוא מאשים אותה, את עצמו, מקונן עם דמעות בעיניים, מתרפק סובל, מאיים ("אם
מילים עבריות מתהילים ומוסיקה הודית – הנועדו? השלישיה של תבור בן דור יצרה שידוך של הדדיות מופלאה. מסורת נוגעת במסורת, ושתיהן פוגשות זו בזו כדי ליצור מרקם מוסיקלי חדש ומפתיע. המילים שמיוחסות לדוד המלך מקבלות עידון ייחודי בצליל ובקצב של
ארץ של מלחמות ושכול מולידה הרבה שירים עצובים. שום מלחמה לעולם אינה מסתיימת. הזיכרון הוא אישי וקולקטיבי. השאלה היא אלו מאותם זיכרונות אישיים שותפים ביצירת הדבר העצום הזה שנקרא זיכרון קולקטיבי. מה עובר מהזיכרונות האישיים לזיכרון הקולקטיבי – זו השאלה
יואב גינאי התפייט לקראת יום הכיפורים על מציאות חדשה. מתכון: לאתחל את השקט, לנקות חדרי הלב, לבחור בין טוב לפשרה, להשכין שלום עם אויבים, לברוא מציאות חדשה בהבזק מחשבה, להצמיח סליחות כמו כנף. גינאי נוגע באידאה אוטופית, מהפכה באורחות החיים
לבכות, לשמוח? אני מחייך. שרבטו לאיתי לוי מכתב געגועים מאיש לאישה. תן לרגש לרוץ לפניך. הוסף קמצוץ התבכיינות. תן לקצב אמצע להוליך את הסיפור. אין עולם שלא יהיו בו אותה ואותו. איך יסביר לוי את השורה "נתתי מה שלא היה
סיה רוצה את אותו הדבר שתמיד רצתה בסינגל החדש שלה, "Gimme Love". ובמילות ה שיר “Oh, please now, do this just for me,”. היא מתלהבת בפזמון "אני לא מבקשת הרבה: תן לי אהבה, תן אהבה, תן אהבה." הרצועה, שמגיעה לפני
עדן בן זקן משחררת יבבה לאל יתברך שמו, הוא ה"מלך" וה"אבא"? . סיבה? אהבת הקב"ה. אמונה עיוורת. "געגוע שזועק למגע" . אם אבא אוהב, אז למה כואב?ל למה נשמעת סובלת? לא בטוח שבן זקן יודעת או מבינה למה היא זועקת.
שרוטה. מתבכיינת. מאשימה את עצמה על חבלה באהבה. "אני דפוקה עם ים של הרס" עצמי, מקוננת הגר יפת בסלסול לייט. מקרה נפוץ לטיפול. מנין זה מגיע? מדובר בהתנהגות מתסכלת במיוחד שמנמיכה את הביטחון העצמי ותוקעת את הבנאדם במקום. כשאנו לא
מה קורה לה כשהמאהב מכור לכאבים של עצמו? היא לא רוצה לראות אותו נופל. מצד שני מוציאה לו כרטיס צהוב. מזהירה לפני שתכבה את האור.. "Don’t wanna see us fade without a reason", או: "לא רוצה לראות אותנו דועכים בלי
חגי תשרי באוויר. ההשראה נחה על זמרים, שנכנסים לאולפנים לשיר מילים וניגונים שעברו מאב לבן. אתה לא חייב להיות דתי או חבדניק כדי להתחבר למסורת התרבותית. אמיר דדון חוזר לפרויקט "צמאה" מס 7, מיזם מוסיקלי שמחדש ניגונים חסידיים, כדי לזמר
זה האגו גברי שמבאס אותו מהיחס שלה או ליבו השבור? לא בטוח שעילי חשב על תשובה. יכול להיות שגם זה וגם זה. מעבר למהימנות התוכן, עילי חושב יותר שקולו המתבכיין-מסתלסל הוא חזות הכל. אאכזב אותו. הקול אינו הכל, גם כשאתה
