צמד האינדי סינתפופ Hurt, שיגיע במאי לרדינג ת"א, נוסד ב – 2009 במנצ'סטר ע"י הזמר תיאו הוצ'קרפט ונגן הסינתיסייזר והגיטרה אדם אנדרסון. הצמד נחשב ללהקת איכות "שעושה אייטיז בשנות האלפיים" על תקן ממשיכי דרכם של להקות העל של שנות השמונים
שאלתי שתי בחורות מאחורי בסוף הערב: "נהניתן"? הן ענו לי בשקיקה: "בטח!" ידעתן שרוג'ר גלובר (נגן הבס) לא הגיע? "מי?" שאלו. על ריטשי בלקמור שמעתן? הן חייכו זו לזו כאילו – מה הוא מבלבל לנו ת'המוח. מיהו איאן פייס על
"הערב בעברית", היא אומרת על הפתיחה בחיוך כבוש. "לא בדיוק הכנתי משפטים, אבל אולי בהמשך". אחרי יעל נעים כמעט שכחו כאן את קרן אן. גם היא עשתה קריירה בצרפת. אם התקשורת מחפשת בנרות "גאוות ישראליות", קרן אן (37) לא פחות נותנת
על ההתחלה מישהו קפץ עליהם עם שאלה פוליטית. למה כל זמר או כל להקה שמגיעים לפה חייבים לענות תשובה בשביל כותרת בעיתון. מה אתם חושבים על המצב במזרח התיכון? וגם: האם ארגונים לא ניסו ללחוץ עליכם לא להגיע לכאן? נו,
ג'ושוע רדמן, מנגני הסקסופון החשובים בעולם, חוזר בחודש מאי לישראל עם James Farm, רביעיית ענקי הג'אז, לשתי הופעות ברידינג 3. רדמן הופיע כאן לאחרונה ביוני 2009 במסגרת פסטיבל ישראל. רדמן הוא אחד מאומני הג'אז הכריזמטיים ביותר שצמחו בשנות ה-90, נולד
לא פעם ולא פעמיים שאלתי את עצמי: איך אתניקס עדייין קיימים? איך זה שחבריה אינם מחפשים כיוונים חדשים? למה הם מחזיקים בקרנות הלהקה כברירת מחדל אולטימטיבית? השאלות נבעו מהתחושה שהלהקה מיצתה את עצמה. אבל מתברר שברוק המקומי שרידות היא לעיתים
Mojave 3, הרכב הרוק אלטרנטיבי הבריטי יגיע במאי להופעה יחידה בתל אביב (בארבי 7.5) . את Mojave 3 השוו לניק דרייק וטים באקלי בזכות האווירה המיוחדת שההרכב מייצר במוסיקה שלו.. ההרכב נוצר אחרי ש Slowdive (אחת הלהקות החשובות שפעלה בלייבל
אם אייטיז, אז אייטיז. אם פוסט פאנק – אז פוסט פאנק. תמיד עדיף המקור על איזשהו חיקוי, emo אמו-שמימו, ואיאן מקאלאך Ian McCulloch הוא מקור. בגודל טבעי, המשקפיים הכהים, השיער שאם הוא עדיין טבעי – מנופח דיו לצורך שרידות דימוי
השבוע מתחילה מכירת הכרטיסים להופעה של בוב דילן באצטדיון רמת-גן ב-20 ביוני. . מי שנכח בהופעה הקודמת שלו בפארק הירקון, יודע שדילן באצטדיון עשוי לעורר געגועים לליאונרד כהן. כמי שנכח בהופעה (הגרועה) הקודמת שלו ב-1993, לא שוכח שהוא דילג אז
אקו והבנימן Echo & The Bunnymen, – להקת האייטיז המצליחה, שהוקמה בליברפול ב- 1978 חוזרת להופעה ברידינג בתל-אביב, אחרי שהופיעה כאן ב – 2006. "אקו והבנימן" היא מלהקות הרוק הבולטות שיצאו מעירם של הביטלס – ליברפול, וביניהן הרולינג סטונס, וולווט
תדליקו את האורות. חייבים לראות איך הם מעודדים את הקהל להצטרף ל – East Jesus Nowhere. התרגשות שיכולים לקבל רק במופעי אצטדיון. הסולן מנחה את השירה בציבור בסוף השיר. לאלבומי רוק לייב יש כידוע חוקים משלהם. גרין דיי (אולי להקת
לא נסתיר את החולשה: אנחנו אוהבים שמוסיקאים מחייכים אלינו מהבמה. ריצ'אד בונה, נגן בס וזמר מעולם אחר, תפס אותנו בחולשתנו. החיוניות שלו, ההומור, שמחת החיים, התקשורת – סחפו אותנו עם הזרם השוצף קוצף שלו. הכל נראה ונשמע כל כך קל,
לחיים! כמו שאומר אחד השירים בדיסק. נרים כוסית לאנריקו על האלבום הזה. נראה שהגיל עושה את שלו: בגיל 73 יוצא אנריקו מסיאס למסע במחוזות העממיים שלו, סיבוב גלובוס שעובר בקהילות ישראל – יידיש (הרבה), לדינו, ערבית, עברית, בלקנית, צוענית, ראיי.
סדרת "מוסיקת עולם" החדשה באופרה הישראלית מארחת בסוף השבוע את ריצ'רד בונה (Richard Bona) הבסיסט והזמר מקמרון, המבצע ג'אז בהשפעות מוסיקה ברזילאית ואפריקאית. בונה זכור לטוב מהופעתו עם הגיטריסט מייק סטרן בישראל בשנת 2008 במסגרת פסטיל הג'אז באילת.יליד 1967, ניגן
כבר אורחים קבועים, ה- Swingle Singers . שנים שהם מגיעים לכאן, בוריאציות חדשות על ההרכב הותיק. שנה לאחר הופעתם האחרונה, חוזרת הלהקה לשלוש הופעות, בתל אביב, ירושלים ,וחיפה. ההרכב הווקאלי, זוכה חמישה פרסי גראמי, המונה 8 חברים, יבצע מגוון רחב
איזו עוצמה יש לסולן הזה. "טוויילייט סינגרס" הם קודם כל דולי, גרג דולי. מסולני הרוק המרשימים ביותר ששמעתי. דולי, אחד האייקונים של האינדי באמריקה, הקים בשנת 1986 את ה- Afghan Whigs, אחת מהלהקות הבולטות והמשפיעות ברוק האלטרנטיבי האמריקני, לצד שמות
"בכל שעה שאתה כאן – אתה חי" אלה המילים הראשונות ששומעים ב – Dynamite Steps, אלבומם החמישי של גרג דולי וה- Twilight Singers, שיוצא כחמש שנים אחרי Powder Burns. האלבום נוגע בקו הדק שעובר בין חיים ומוות, בין חגיגה וחידלון.
מבחוץ, שעה וחצי לפני ההופעה, שמעתי את הצווחה ההמונית. הסתכלתי על נערות שהתייפחו בבכי היסטרי, כאילו מה קרה. אחרות צווחו בהיסטריה מטורפת. ואתה שואל את עצמך בשביל מה ביקורת. לך תתווכח עם ביבר מניה. אין לי מושג אם מישהו מדד
הם בדרך לקיסריה. איך לא – אחרי צרור קטלני מחניף כזה של להיטים. בוסקילה כבר היה שם עם שלמה ארצי לדואט של "עלש". עכשיו הוא יגיע עם שירי מימון. הקהל אהב, אוהב, יאהב. נוסחה מנצחת. לפני למעלה משנה, במרץ 2010, שמעתי
אין לי מושג אם מישהו מדד פעם דציבלים של צרחות מעריצים. אני יכול לזרוק לאוויר הנחה שגם כאן ג'סטין ביבר שובר שיאים, אחרי השיאים הקודמים – כמו שבעה שירים שלו מגיעים בזמן קצר ל"הוט 100" בבילבורד האמריקני, והסינגל Baby –
את קני ג'י אני מגלה רבע שעה לפני המופע חותם לקהל על דיסקים. אסור לצלם מודיעים לי. ואז מישהו מטעמו שואל אם אני עיתונאי ומאפשר כמה קליקים. נברתי בזיכרוני: לא זוכר זמר או מוסיקאי, שחותמים על דיסקים לפני תחילת הערב.
דני ליטני היה בשוק. לא סיפרו לו, או שהוא לא שמע (אמיתי, עפ"י מצב שמיעתו), או שהוא לא רצה לדעת. או שזו הייתה באמת הפתעה סודית. ערב מיוחד לכבודו? מה שנה משנתיים? למה ואיך? מה עולל? מה קרה? מה רוצים
אילו הייתי במקומו, יכול להיות שהיו צריכים לקרוא: "יש רופא באולם?" נפתלי אלטר איש קטן וענו, נטול שעות במה, התיישב מאחורי הקלידים ושר את שירי חייו, החדשים, הישנים. הרופא שבאולם נשאר חסר תעסוקה. נדמה לי שהוא נהנה. ואלטר נשאר בחיים. הדיסק החדש
לפני כמה ימים הגיע אביב גפן לעשות פרומו לבלקפילד אצל לונדון וקירשנבאום. במקום לשיר לנו משהו בלקפילדי, או לפחות "מעונן עכשיו" באנגלית (Cloudy Now) דיבר גפן על סיימון וגרפונקל, לכבוד סרט דוקומנטרי שישודר איפשהו. בסוף השיחה, אמרתי לעצמי: אני חייב
לכבוד הקיץ שכבר כאן וחופי הים התיכון התכולים והחומים, לכבוד דני סנדרסון שהווה, לכבוד גידי ומזי יבדל"א, לכבוד ציפי פרימו מחולון, לכבוד גורי אלפי, טלי אורן, רועי בר נתן שמצדיעים ולתפארת הגזוז המוגז המתקתק של פעם. אז מה חדש בגרסת
שבעה נשפנים אוסטריים עולים לבמה להצחיק, לעשות קרקס, גם מעצמם, להגיד לנו כמה אסור לקחת את החיים כבד, להשתטות, וגם לנגן. והם נושפים כמו יחידה מאומנת שעושה תרגילי סדר שלוש פעמים ביום. הומור, ליצנות, כוריאוגרפיה, שפע של סגנונות מוסיקליים, שירה
סולד אאוט, אמרו לי בכניסה ללבונטין 7. מה זה אומר? זה אומר מרתף דחוס באנשים, שדניאלה ובן ספקטור רוצים להאמין שהוא היה דחוס באנשים גם אלמלא הלהיט הגדול Cut It Out כשהגיעו לשיר הזה, הבנת מה עוצמתו של שיר אחד.
באחד מרגעי הקונצרט, התלוננה נינט שהיא אינה שומעת די את הקהל בין השירים. "מה זה השקט הזה"? היא שאלה בחיוך. הקהל הבין, והחזיר לה במחיאות ובשריקות. לא בדיוק לזה היא התכוונה. יכול להיות שהיא חשה מעט צינה במקומות שהיא חיפשה חום,
כמעט לכל אורך הערב החלפתי רשמים עם עצמי בנושא הפער בין הקשבה לדיסק ובין הניסיון לקבל אותה רמת חוויה, או דומה לה במופע שמשיק את אותו הדיסק. אביגיל רוז קיבלה באלבומה האחרון מתנה יפה שנקראת יוני בלוך, מי שעיבד והפיק
תסובבו את הגלובוס לכף ורדה, או כמו שאומרים בפורטוגזית Cabo Verde, הזמרת היחפה על הבמה היא משם, וזו אינה סזריה אבורה. קוראים לה לורה (Lura) וגם היפהפייה הזו מסירה נעליים על הבמה. גם היא מביאה את רוח המוסיקה מכף ורדה, קבוצת
