פסטיבל ראשון לציון
נורית גלרון שירי אהבה פסטיבל המוסיקה ראשון לציון: "ילדות נשכחת" עם קרן פלס, "אתה פה חסר לי" עם קרן פלס, "אני אשתגע" קרא עוד
12/10/2014
נורית גלרון שירי אהבה פסטיבל המוסיקה ראשון לציון: "ילדות נשכחת" עם קרן פלס, "אתה פה חסר לי" עם קרן פלס, "אני אשתגע" קרא עוד
פסטיבל המוסיקה ראשון לציון הבטיח "מופע חדש" של נורית גלרון תחת הכותרת "שירי אהבה". וגם אורחים חבל"ז: קרן פלס, שלמה גרוניך ומתי כספי. לגבי "מופע חדש". פרט לשני שירים חדשים – התמהיל המוכר. לא השקת אלבום, לא איזשהו אירוע קונספטואלי
הפסנתר והטון מזכירים בפתיחה את אלטון ג'ון. שיר חזק של תוגה עמוקה ותפילה. Take Me To Church מוביל למשורר הפופ אנדרו הוזייר ביירן. Andrew Hozier-Byrne או בקיצור – הוזייר. השיר נשמע יוצא מעצמותיו בקול מלא נשמה: My lover's got humor/
מה יותר רם ממילים? – בשגרת החיים יש משהו שהוא מעבר למילים, חזק יותר. "סיכום החלקים שלנו, פעימות ליבנו" . בלוז, סול. פינק פלויד ללא רוג'ר ווטרס (שפרש ב-1985) עולים מן האוב בשיר שמבהיר מהו ה"רם יותר ממילים". למעשה, חוזרים
יוצאים הרבה אוספי צ’ילאאוט-לאונג'-נו ג'אז אלקטרוניים. סדרת קפה דל-מאר מרחה את הסגנון הזה עד מיאוס. אבל הצרפתים מהרובע הלטיני שיחקו אותה. זה אוסף שמנסה להימנע מקלישאות, קולקציה צרפתית עם טעם ג’אזי שנוסף להאוז, לקצבי הברייק והמידטמפו ואפילו כמה אמני ג’אז מוכרים
געגועים לפנס הבודד של חיים גורי וסשה ארגוב. לאבא גברי בנאי – זוהי נוסטלגיה מפעימה, אפילו כואבת. אחרי להקת "התרנגולים", גם "הגשש החיוור" ביצעו את השיר הזה. בינואר 2014 עלה גברי לבמה במועדון זאפה בת"א בהופעת בנו בעז, לארבעה שירים
לקראת אלבומו החדש Tell ’Em I’m Gone, מוציא יוסוף/ קט סטיבנס, כוכב השבעים שהתאסלם, שני קאברים. האחד ל- Dying To Live, שירו של אדגר וינטר מ-1971. השני ל- You Are My Sunshine, שיר קאונטרי מ-1939. שני השירים – לא משהו
בפסטיבל הפסנתר הקרוב, היא תגיש "לימבו מוסיקלי", לראשונה אחרי שני אלבומים באנגלית – שירים בעברית. מי ששמע אותה באנגלית, באחד מאלבומיה – Gymnasium או Time For Creation או בהופעותיה, שמע רוקרית שנולדה לרוק ובאנגלית. מוסיקלית מאוד, סינגר-סונגרייטר אותנטית, פרפורמרית –
הבנאדם מתפכח. חוזר מהמוות. יורד לאדמה. מבין כי הוא זקוק לה. חוזר אליה, הביתה. הצלילים מחזירים אל השישים-שבעים. אסף אבידן הוא אסף אבידן. מלודרמטי, נסער, נרגש. סגנון מובנה של סינגר-סונגרייטר. הטונים האלה שהם Over His Head הפעם – בקצב סלואו
מהדורת הדלוקס של "כל הימים" מכילה בונוס של 3 שירים. ניצלתי ההזדמנות להקשיב ל – "מ.ש.ו.ג.ע", שעד היום חמק ממני או שאני חמקתי ממנו (עומס מ.ט.ו.ר.ף), למרות ההמלצות בנוסח – "אתה חייב לשמוע" שי גבסו בחר לתאר פערים בין מציאות
11השירים הם צלילה לעולמו הסבוך והמתוסבך של רן שפירא, שמנסה לגעת בכאב, גם למצוא מפלט והצלה. למעשה ניסיון לתחקר את הכאב, לבדוק מצב נפשי, לרדת לרזולוציות של אני-מול-עצמי. הוא מורכב מזיכרונות ("בלוז לילי"), תיאור מצב נפשי ("סכיזופרן", "כאב"), עקרות יצירתית
לא איש פיוטים אנוכי. המסורות של יהדות המזרח אינן תחום התעניינות שאני מטפח. המושג "שורשים" מכניס אותי ללחץ מסוים. אני משתדל להבין את הצורך לחבור לנכסי השירה של העם היהודי לדורותיהם. מצד שלישי, כשאני שומע יסמין לוי שרה לדינו, אני מוכן
ראיון עם גיל שוחט הוא הליכה בתלם שאין בה כמעט מהמורות. הוא באמת מאמין בעצמו, במפעל החיים שלו. נדייק: בשלמות של עצמו, שאלוהים חנן אותו. הוא מאמין שהחיבור שהוא עושה לזמרי פופ הוא חלק מהשלמות הזו, מתפיסת העולם שלו. הוא
עובדיה חממה הולך בתלם מוסיקלי מוכר. אלתר בדרכו מנגינה על תפילה מוכרת. לא על התחכום יקבל צל"ש. המשפט המלודי חוזר על עצמו, השיר נע על מי מנוחות. אין כאן התפתחות מרתקת, מבנה הרמוני חדשני. מצד שני: יש משהו מעודן ונעים באוריינטציה של שירת
אין לי מושג איך הרשימה הזו מותאמת לישראל. האוסף והעורך, חיים רייכנטל, יוכל להסביר למה 22 הלהיטים שבחר מתאימים ל"המאזין הממוצע" הישראלי, להבדיל מ – Now 88 הבריטי ו – Now 51 האמריקאי. נדמה לי שהתמהיל מתבסס על שירים שעשו
בגיל 72, ברברה סטרייסנד שוב במקום הראשון במצעד אלבומי הבילבורד האמריקני. האלבום נמכר בכ-200,000 עותקים עד סוף ה-21.9 לפי נתוני Nielsen SoundScan. זהו האלבום העשירי של סטרייסנד שמגיע למקום הראשון במצעד מכירות ה-200 בארה"ב. סטרייסנד חוזרת לפסגת המכירות. "פרטנרס" הוא
40 שנים (בעת כתיבת שורות אלו) אחרי צאת האלבום, "שמועות" (1977) נשמע אלבום ששומר על איכויותיו כאלבום פופ קלאסי. זהו אחד מעשרת האלבומים הנמכרים ביותר בתולדות הפופ והרוק, ללא ספק תוצאת היכולת של חברי ההרכב ג’ון (בס) וכריסטיאן מקווי (קלידים, שירה), לינדסי באקינגאהם (גיטרה) וסטיווי ניקס (שירה) לתרגם בעיות אישיות
הקלילות הנסבלת/ בלתי נסבלת (מחק את המיותר) של צמד הדי-ג'אים מניו-יורק, אנדרו טאגרט ואלכס פול המוכרים מהלהיט Selfie, שמארחים את צמד האינדי פופ, סירן. מסוג השירים שהוא כל כך קליט, שאתה מתמכר כמו לעוגיית חמאה מתוקה. לבנאדם יש כל הסיבות
שאלת "התינשאי לי?" בשיר יכולה להיחשב כפסגת הנדוש, אלא שיש משהו בשיר הדרכים הזה, סטייל קאנטרי, שמעניק לו דרגת אמינות לא מבוטלת. השיר עוסק בסיטואציה של "האני" ו"האת" המאוד פרטיים במכונית מול "אנשים שלא מוצאים את הדרך". הוא מחזיר לשאלה שנשאלת
המוסיקה של הניו-זילנדית הצעירה מגיעה לקולנוע, וזה אינו עוד שיר שגרתי מפס קול סרט. קולה הנאנק של לורד נכנס לפס הקול של "משחקי הרעב", הסרט החדש ("משחקי הרעב: עורבני חקיין חלק 1") לורד מתארת השיר כניסיון שלה "להיכנס לראשה" של
רותם אור (Totemo) נמצאת בספירה שמימית כדי להביע כמעט בלחישה רכה מודעות מפוקחת למצב של חוסר שליטה בדרכה ביחסים בינו ובינה. מתברר כי הידע שבידך אינו מספיק. דברים נעים בכיוון הפוך ממה שחשבת. ההבעה של אור רכה אך מגעת. מאופקת אך
את הכתיבה של אדם דוריץ Adam Duritz הגדירו "החוליה החסרה" בין ברוס ספרינגסטין וואן מוריסון. Palisades Park, הראשון בדיסק החדש, מאשר את התיאור הזה. שיר של שמונה דקות הנפתח בצליל חצוצרת ג'אז מפתיע. דוריץ שר בקול מתייסר אותנטי, בתחושת ניכור.
ארתה פרנקלין עושה קאבר לאדל? תוסיפו סימן קריאה לסימן השאלה. עד שלא שמענו, לא האמנו. עכשיו, אחרי ששמענו, אנחנו מבינים, שארתה לא חששה מגרסת המקור שקידמה את אלבומה של אדל למכירות של 10 מילון עותקים. היא השמשה בשיר כדי לומר: אני
"תינוקי נמצא בצבא הלא מאמינים/ תינוקי נמצא בצבא תוגת אמצע הקיץ". הקול – קולו הייחודי (מר-מתוק-עצוב-תמים-מפוכח) של רותם בר אור. המוסיקה של theAngelcy "האיינג'לסי" – מהסוג האלטרנטיבי שאינו מתחנן להגדרה מדויקת, מעין "ארקייד פייר" מזן מקומי. We are natural disaster
קומפאי סגונדו הגיטריסט והזמר הקובני, השתייך לקבוצת הבואנה ויסטה, החבורה שהוחזרה מההיסטוריה של החמישים וגילתה לעולם, שהפופ הקובני הישן ששלט בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת – חי וקיים. לצד סגונדו התגלו מחדש כוכבי עבר קשישים כאיברהים פרר ואליאדס אוצ'ואה.
שאלתי את מוני מושונוב איך מסכמים את אריק איינשטיין. "מסכמים"? הרים גבה. "אי אפשר לסכם בני אדם. אתה יכול לסכם משהו ביצירה שלו. לא אותו". עכשיו בעיקר חוזרים אליו. מופע פארק הוא אירוע המוני. מוני מושונוב, אולי ידידו הטוב ביותר, אומר:
ארז דסקל משחרר תסכול בטונים בהירים ובכוונה ברורה. הטקסט מדבר בעד עצמו. גם המוסיקה. המנגינה, העיבוד וההפקה מדייקים במסירת הנרטיב, בשידור הכאב. "אני רק גבר/ בקושי גבר/ וזה הזמן הלא נכון להיות גברים" הוא משפט נוקב, לא רק אישי, אלא
נתנאלה מחדשת את "שיר היונה" ארבעים שנה אחרי צאתו במסגרת פסטיבל הזמר 1974 – לקראת אוסף חדש משיריה, שיכלול גם דואט של השיר עם מחברו, מתי כספי, מתוך תוכנית רדיו ששודרה ב-1975. הטיפול בגרסה החדשה נמסר לאסף אמדורסקי, שהותיר את צליל
להיטו הגדול ביותר של בובי גולדסבורו. שיר האהבה-געגועים על אישה ששתלה עץ, אך מתה כעבור שנים. הוא נכתב ע"י בובי ראסל, אחרי שראה לאיזה גודל צמח עץ מול חלונו משך 4 שנים. הסיפור מסופר מזווית של בעל שאשתו מתה. געגועיו
פשטות? לא בדיוק. קראתי והפכתי בטקסטים. מילים פשוטות: – מצאתי עצמי מנתח שירים. הנטייה הטבעית היא להקשיב למוסיקה בלי להיות צמוד לחוברת הטקסטים. לקרוא טקסט פעמיים-שלוש, לרדת לעומק הגיגיו של אביב בכר, ואז להתחיל להתייחס אל המוצר השלם – עבודה.