"פראנק" במשמעות כפולה: סינטרה, וגם "גלוי לב". הרשו לנו, אומרים וסטלייף להיות גלויי לב ולהודות שאחרי 12 להיטי פופ מקום ראשון בבריטניה, בא לנו לשיר את מי שאנחנו אוהבים באמת. וכאשר להקת הבנים מקדישה אלבום שלם לסינטרה, צריך להאמין להם.
הגברים בוכים לא רק בלילה. "הכל נהיה אמיתי כשאת עוזבת אותי", מזמר בכאב לב רן משען, ומבשר על בריחתו ממנה לאי-שם. איפה טעינו, רן משעל? מה ז'תומרת "את באה חזק מדי/ את באה לאט"? פרט ונמק. בלדה אפרורית, מתחילה בפסנתר
סיפור עממי: לבת ראש הכפר מלאו 16, יש לה עיניים כוכבים ושיער מפוזר, ועל גופה רק כתונת מבד ועדי של צוואר שהיא הכינה לבד. והנה, מסביב לבית מסתובבת עדת גברים מזילי ריר עם גוף בריא – וזוממים על הבתולה, מוכנים
זה לא שיר שיכנס לרשימת הנצח של אביהו מדינה כנכס צאן ברזל. בקושי נכס. למה? כי זה עוד שיר פופ. "עוד" אומר – שגרתי, ללא הקסם הזה שהגיע מאחדים משיריו של מדינה בעבר, ולא צריכים ללכת רחוק עד "הפרח בגני".
"נערה אם את נוף ים/ אני סירה מצוירת" אי אפשר לזלזל באלבום שנמכר בשבוע הראשון ב-100,000 עותקים. הצליל של השינז הוא של להקת אינדי אייטיז, בסביבה של הסמיתס (מוריסיי) והקיור – עם נטיות פסיכודליות. ג'יימס מרסר הוא הטון הדכאוני
בבל ג'ילברטו טוענת שזה האלבום הכי בוגר שלה. אני לא רק מאמין לה. אני מסכים איתה. כבר הכתירו אותה כ"המלכה החדשה של המוסיקה הברזליאית", והעובדה שהיא הבת של אגדת המוסיקה הברזילאית ג'ואאו ג'ילברטו בטח עוזרת לה לקבל סופרלטיב כזה. הגיוון
הפרויקט הזה המשיך לעורר עניין בשלושים השנים האחרונות, ועדיין שומר על חיוניותו לא פחות מהפינק פלויד. אלן פרסונס, טכנאי סאונד ומפיק וידידו אריק וולפסון הקימו את הפרוייקט ב-1975. פרסונס עבד באולפני אייבי רוד המפורסמים של EMI בין השאר על "אייבי
"איפה איפה הפנים שבפנים/ איפה הקולות שמתחת למילים" המילים של רונה קינן. הלחן של רביץ. שיר שפותח את החדש שלה. על הניסיון לחפש דברים שאבדו אי שם. זה אולי אומר משהו על מה שעובר על יוצרת כרביץ, שממשיכה לחפש
הזמר מתפעם: הוא חש תחושה פנימית חזקה של אוצר חבוי, מרגיש את השלווה, מביט למעלה והתפילה אותו בונה. איזו שלמות ענקית! ו… "אני אדם נפלא". יסלח לי עמית חיו, אבל אני מתקשה להשתתף בחגיגת הרגש הזו. ממש לא. לא עבד
"תעני לטלפון", מתחנן מושיק עפיה "זה צלצול של גבר מאוהב". אנחנו בסדרה הדיכאון של הגברים הים-תיכוניים האוהבים והפגועים על ידי נשותיהם. צלצול של גבר מאוהב מנסר האוויר אבל היא לא עונה לטלפון (מספר מזוהה?) ואני לא מאמין למילה שיוצאת מהפה
גרוניך שר בהתרגשות – האם יש סיכוי ותקווה לאזור הזה, אחרי הסבל והאבל והדיבורים העקרים על שלום. "האם יש סיכוי שנחיה בלי איבה"? דיבורים על שלום הם תמיד חזרה נאיבית לשאלות נצח, ובראשן השאלה הכמעט נצחית – למה? למה אנחנו
"לדעת לגעת זו לא בושה להתרגש/ לסלוח לשכוח לתת לזמן להתחדש/ את האתמול שלא יחזור אליי השארתי מאחור/ אני יודעת זה הזמן שלי ללכת עם האור" יש מי שחורז את הביוגרפיה של זהבה בן בזמן אמת. מעכשיו זה אור,
המלחין ונגן הסקסופון הלבנוני טאופיק פארוק המוכר מהדיסק Drab zeen (שיצא ב-2002) מרחיב את גבולותיו מהמזרח למערב, חוצה וחוזר. עוסק הרבה בחקר האינטרקציה בין התרבויות, ומנסה גם מצליח לשזור סולמות, מנגינות ומקצבים, כאילו נועדו זה לזה. האלבום הזה נכנס למדור
מה שגליאנו מצליח להעביר בכלי כזה אולד פאשן כמו אקורדיון. כל קטע מספר סיפור. הוא מפגיש בכישרון בלעדי את הטנגו הארנטינאי עם המוזט הצרפתי עם נגיעות ג'אז. מה שהוא עושה מ- Guarda che Luna למשל, שאני זוכר מאוספי שירים איטלקיים
ג'נגו היה רוצה להיות ביטלס מקומיים. לפי שיר 10 "דיברנו עם אנשים" (דגימת שיר למטה) ברור שליבו של ג'נגו נמצא בביטלס. קשה לטעות בהשפעה, כמעט בכל אלמנט בשיר. לפעמים הוא מלנכולי כשהוא שר "אין זמן לחלום" מוסיקה שאינה מתחשבת בכלום.
אשף ההקשה ההודי טרילוק גורטו הוא עולם ומלואו של ממלכת כלי הקשה, פרקשוניסט שבמשך הקריירה שלו מנסה להתחבר אל המערב. הפעם הוא הגיע למועדון זאפה עם רביעיית מיתרים איטלקית שאוהבת אתגרים. גורטו הוא נגן שמעולם כמעט אינך יודע מה תקבל
בשבילה הוא נוצר, רק איתה הוא קיים, מול יופייה נושך את שפתיו, בשבילו היא העולם. כמו תינוק הוא זוחל אליה, מתפתל כאוב אל זרועותיה. לא אייל גולן אשם בזה. לאשם קוראים ליאור פרחי. הייתי מת לדעת איך לכל יוצרי המוסיקה
ואפתח בבקשה לכל הזמרים ה"ים-תיכוניים": תעשו טובה לעצמכם, ולכו על כותבי מילים טיפה יותר מתוחכמים. הטקסטים האלה לא רק שאינם אמינים, הם נשמעים כמו מוצרים משוכפלים. "בלעדייך אין לי שום סיבה לחיות", "אוהב לנצח כי את הכי שלי בעולם", "כי
נתחיל מהסוף, מתובנת השיר, מהמוסר השכל שלו: "כי הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם". שזה כמו הביקוש לאוכל. מה יום מיומיים? לפני כן, שר ארצי שהוא לא יספר הכל. והנה הוא דווקא מספר – איך חשק בה, ואיך אחרי המלחמה,
מה, לא די מדונה? לא קיבלנו ממנה כבר טונות של מדונה, כולל DVD נהדר ("אני הולכת לספר לכם סוד") שאנחנו זקוקים לעוד מופע חי מסעיר, הכי ספקטקל שההיא יכולה לספק? לפעמים, מדונה מזכירה לי את הסיפור של ההיי-טק. עוד לא
דה ניו
דיסק קצר (EP, 33 דקות) של קטעים נבחרים ורמיקסים של להקת הרוק האלטרנטיבית ילידת אוקלהומה (1983). מי שאהב את הכיוון המוסיקלי של הקודם שלה (YOSHIMI BATTLES) יקבל גם כאן כמה הפתעות מלבבות, במיוחד בתחום החביב על החבורה הזו – מיזוגים
מילים ולחנים: חמי רודנר פרט ל"מכונת הלהיטים הגדולה" – מילים: לאה איני. הפקה מוזיקלית: קובי אוז. עשרה שירים – שאומרים סימן שאלה. לא שלי דווקא, אלא של חמי רודנר, שכאילו שואל: מי אני? מה סגנוני ונותן תשובות רבות ומגוונות. זה
וניגש מיד למבחר: מיילס דיוויד מנגן "מיי פאני ולנטיין" (דגימת סאונד למטה). דואט גיטרה סקסופון קני בורל וג'ון קולטריין ב"למה נולדתי" של אוסקר המרסטין וג'רום קרן. יותר מג'אז של אווירה שקטה, ג'אז מתוחכם, אבל גם כזה שפונה לנשמה, שמשרה MOOD.
אלבום ראשון לחצוצרן סט. ג'רמן, לודוביץ ' נאברה, המכונה כאן SOEL. אם אהבתם את סט. ג'רמן תאהבו גם את זה. מה זה? בארי ווייט סטייל סוונטיז במהדורת אלפיים וארבע? – גם זה, במיוחד קטע של כשבע דקות שנקרא "הנשמה המזמרת
הזמרת שהפציצה את הרדיו עם "לפט אאוטסייד אלון", נלחמה במחלת הסרטן, ואם האלבום הזה צריך להגיד משהו על תוצאות המאבק, אז אנסטסיה יצאה ממנו מנצחת בגדול. פה ושם היא עושה שימוש במניירות המוכרות מטינה טרנר, כמו בשיר "סקסי סינגל", כולל
פעם יוסי אזולאי ושלומי שבת שרו ביחד את "אמא", ולמעשה, הקריירה של יוסי שודרגה בעקבות הדואט ההוא עם שלומי. מה שאמר: אם פעם זה הצליח (באלבום הדואטים של שלומי) – למה לא פעם שנייה, והפעם לאלבום הדואטים השני של שלומי.
יהודה מסס מתרגש. קולו מרוגש. יש לו משהו דחוף לשיר. יש לו מנגינת רגש. יש לו עיבוד סוחף. אבל אני קורא את הטקסט ובינתי מבקשת להבין בעייתו של הזמר המשתפך: יש בשיר פחד וחושך שמתכנס אל תוך ושברים של מה
"תרשום, תרשום לחם, ביצים, גבינה, כל יום כל השנה" מי לא מכיר את הנוסנס של "שיר המכולת" בביצוע "כוורת"? אז מי שחשב שהמכולת השכנותית תישאר בשירים רק בגרסה ההיא, הנה מגיעה גרסת הקומונסנס – שיר קטן ותמים לכבודה של המכולת
סייברדוג, פרק רביעי, טראנס תוצרת הארץ – אף מילה בעברית, די ג'אים חסרי פנים מאחורי מכונות. מישהו ניסה לדמיין את זה כמסע של קפטין אופוריה המנווט ספינת חלל . "אופוריה" הוא כבר מותג עם 9 אלבומי אוסף לדאנספלור. נכללים כאן
