אולארצ'יק צריך לצאת מהארון המוסיקלי שלו ולהצהיר קבל עם ומעריצי כוורת: אני זמר ג'אז, וזה סופי! הייתי מאוהב הרבה מאוד שנים, ועכשיו אני עושה לזה פומבי. ברשימת התודות יהיה מקום מרכזי לאלי דג'יברי, סקסופוניסט-על שיצא איתו ל"תה בשניים", ההרפתקה הג'אזית,
אחרי האלבום, הגיעה, איך לא, הופעת השקה, כולל אורחים בתפריט. חשש צפוי: נהנית מהדיסק – למה לקלקל את הטעם הטוב? צפירת ארגעה: הטעם לא רק שלא נפגע. נשארתי עם טעם של עוד. לא עניין של מה בכך למי ששומע בעשרים
כמו תייר חובב מזכרות, מצאתי עצמי באכסדרת הסינמטק רוכש חולצה של "מלך אתיופיה" בצבעי הטריקלור (ירוק, צהוב אדום) של הדגל האתיופי. את ההשראה קיבלתי מאהוד בנאי, שזכה כמה רגעים לפני כן לענוד סרט מעוטר בצבעים האלו ע"י משתתפי המופע בפסטיבל הסיגיאדה
נעמי שמר לא זכתה, לצערה, שבנה, אריאל הורוביץ, יהיה מוסיקאי קלאסי, למרות מאמציה ותחבולותיה להביאו לשם, אבל היא זכתה לבן אוהב מוסיקה, חכם, רגיש, מצחיק, מיוחד, והיא עד כמה שהכרתי אותה, הייתה מתה להיות בערב הזה, שאריאל הקדיש לה. ״אולי
נתחיל מהסוף: התזמורת יורדת. יהודית רביץ לבדה על הבמה. לוקחת גיטרה. וזהו. ההמשך כולו של הקהל ששר "באת אלי את עיני לפקוח, וגופך לי מבט וחלון וראי, באת כלילה הבא אל האוח להראות לו בחושך את כל הדברים". רביץ לא
בסוף הערב הבנו שאסור היה לעזוב לפני הסיום. אילנה דיין המנחה סיפרה, שהיא למדה מחוה אלברשטיין עברית, כשעלתה לארץ, וגם סיפקה עובדה: חוה היא הזמרת המושמעת ביותר ב"ארבע אחר הצהריים". מחמאה? אחרי הכל, מדובר בתוכנית רדיו מנומנמת, מצעד פזמוני העבר,
אסור להכניס מצלמות, אבל אייפון זה בסדר. טוני בנט הגיע לליידי גאגא בפארק. השנים שיתפו לאחרונה פעולה. היא בת 28. הוא בן 88. חיכינו לדואט הזה קרא עוד
בקומוניקטים שחולקו במסיבת העיתונאים לקראת פסטיבל ישראל 2014 מצאנו את הפסקה הזו: "פסטיבל ישראל מזמין את הקהל למופע שבחסותו – הפקת ענק – ערב מיוחד של געגוע לאריק איינשטיין". השבוע במסיבת העיתונאים לקראת המופע – לא השתתף אף נציג של
צריך להצדיע לסקסופוניסט לי קוניץ בן ה-87, שבגילו עדיין מתרוצץ בעולם ומוכן להגיע לכאן באמצע מלחמה כדי למלא חלל בעקבות הביטול של טרנס בלנשרד. קוניץ, שהשתתף בתשיעייה המפורסמת של מיילס דיוויס, שהקליטה את יצירת המופת "Birth of Cool", ניגן ב-2010
שבעה אנשים עושים מוסיקה שאינה זקוקה להגדרה. מישהו כתב שמה שמפריע אצל הקולקטיב – שאין בהם קמצוץ ישראליות. לפחות טיפת מידל איסט בלוז. ישראליות היא מטבע עובר לסוחר בימי מלחמות, וזה הרי הזמן. אני אוהב את להקת הקולקטיב בזכות מה
בספטמבר 2011 רשם טוני בנט (88) הישג נדיר: זמר הג'אז והפופ טיפס בגיל 85 למקום הראשון במצעד אלבומי הבילבורד Billboard 200 עם האלבום Duets II. בספר הגינס אפשר לרשום: הזמר הקשיש ביותר שהגיע לראש מצעד המכירות. אלבום הדואטים עם ענקי
עברו כ- 3 שנים מאז הצגת הפורטיס האחרונה שראיתי. איך הזמן ברח לי. אני מדבר על נובמבר 2011, "החבר הוא אני", חזרתי לאותו מקום, כאילו הזמן עמד מלכת. תחשת תמול-שלשום. סיבת ההתכנסות טובה מאוד: לחגוג לפורטיס 60 שנות ילדות. הזמן אינו
היא שרה לקראת סיום "שאריות של החיים", קאבר לעידן רייכל, כדי להזכיר מנין היא באה. יובל דיין כבר נמצאת רחוק מ – The Voice, לא בזמן, אלא במהות. קאברים כבר לא הסיפור שלה. יש לה חומרים מקוריים טובים כדי לצאת
אתם אוהבים פאדו פורטוגזי? אם אתם אוהבים – אז אסור היה לכם להחמיץ את מריזה הפורטוגלית באשדוד. קרא עוד
דייגו אל סיגלה הרגיש בבית במשכן לאומנויות הבמה אשדוד בפתיחת פסטיבל מדטירנה. כל כך בבית, עד שהוא הרשה לעצמו לרדת מהבמה כל פעם שהתחשק לו להיעלם, השאיר את התזמורת על הבמה, כאילו אין שום בעיה וחזר. מה קרה? מה הוא
סוף השיר "נובמבר", ודמעות חנקו בגרון. הפליק לעצמו שתי סטירות לפנים, אחרת אי אפשר להמשיך. סיפור השיר: על רקע בשורות חדשות (הריון של b) הוא עדיין מקווה לקבל איזשהו אות שאחותו בסדר. שיר רך ומרוגש. שאנן סטריט דומע לפני שהוא
ערב שני שאני מבלה בחולון עם ותיקי העיר בטקס הענקת פרס על מפעל חיים ליוצר מהזמר העברי. אחרי נורית הירש, הגיע תורו של יענקל'ה רוטבליט. גם רוטבליט, כמו הירש, נאלץ לעמוד ליד ראש העיר משך דקות ארוכות ולחטוף שני עמודי
לקראת סיום, ירד הסופרסטאר מהבמה וטיפס ליציע העליון של ההיכל. אמרנו סופרסטאר? רגע, אמרנו שלומי שבן סופרסטאר? ואללה. במונחים מקומיים – מגהסטאר. הבחור משיק אלבום לא בזאפה, לא בבארבי. לא בפריפריה. בהיכל התרבות בת"א. לא פחות. מצד שני לא ביג
רגע. האם זכרוני בוגד בי? אלה האנרגיות הטבעיות של יהלי סובול? מילא שחר אבן צור שלא יודע מה לעשות עם עצמו וקופץ מהתופים כאילו ירד מהעצים, אבל את יהלי סובול שאני מכיר מכל מיני אירועים נטולי מוניקה לא ראיתי כל
עמיר בניון להאזנה ידידותית? יש דבר כזה? כלומר יותר ידידותית ממה שאתם מכירים? תנו לו את הפסנתר של אודי תורג'מן, ערבבו להיטים גדולים מהרפרטואר המוכר עם קאברים מ"שירי ארץ אהבה", קטע אינסטרומנטלי למצברוח טוב ותקבלו עמיר בניון אקלקטי בתפזורת רפרטוארית
ב"ליידי אין רד" להיט ענק ב-86, ירד כריס דה ברג לשוטט בהיכל התרבות. נבלע בתוך הקהל שנשפך עליו, הצטלם, התנשק, התחכך. מבקר לא נחמד כתב בזמנו: למה "האישה באדום" בכלל רקדה עם הדה-ברג הזה? השאלה היא למה הוא התכוון –
האם תזמורת סימפונית משדרגת זמר כמו ג'ורג' מייקל? מה שבטוח: לא כל זמר יכול לענוב עניבה כדי לשיר עם תזמורת סימפונית מדרגה ראשונה. וכן, ג'ורג' מייקל מוכיח, כי הוא בשל לכך. השישי שלו (הפקה פיל ראמון, שמת בשנה שעברה), הראשון
ומה עם בוסיקלה, כן שמעון בוסקילה? לא יעלה על הדעת ששירי מימון לא תזמין אותו בערב בכורה לאיזה דואט – לזכר ימים נפלאים איתה על הבמה. מימון העריכה שהוא נמצא בקהל, אגב סיפור על ג'וקים (אימל'ה), שחוו שניהם באחת ההופעות המשותפות.
אחרי שלוש שעות של ג'אז, אוונגרד ורוקנ'רול, הבנו ש"קינג קרימזון" הוא מותג חזק מדי מכדי שההרכב שעלה לבמת ההיכל, יבייש אותו. קינג קרימזון המקורית? ממש לא. רוברט פריפ פה? לא. גרג לייק פה? לא לשכוח שקינג קרימזון המיתולוגית מ –
עוד בטרם יצא האלבום "שכונה של איש אחד" (אלבומו השישי), מיהר דודי לוי להזמין להשקתו. מה בוער? שלוש שנים עמל עליו. אז מה הם כבר עוד שבוע שבועיים? תן לו לצאת. שמעתי שלושה סינגלים – "בית" "שכונה של איש אחד" ו"איך
הגברת ננה מושקורי תהיה באוקטובר בת 80. בימינו הגיל אינו קובע. תראו איך היא נראית על משקפיה השחורים המפורסמים, אבל אחרי הערב בנוקיה נדמה לי שמה – legendary Greek singer, נשארה בעיקר האגדה. אז נכון, לא בכל ערב רואים אלילת פופ,
דקות לפני שפזרו את מסיבת ההשקה, רז שמואלי שרה "פנסים": "לא אמעד יותר לא אפול, את הדמעות שלי לא רואים, בניתי בעיניים מבוכים, החיוך שלי מסתיר, החיוך שלי מסתיר". בהופעה, לעומת הדיסק, החיוך שלה פחות מסתיר. בדיסק היא נשמעת יותר סולידית,
להקת R5, להקת הפופ של רוס לינץ', כוכב הסדרה 'אוסטין ואלי' מגיעה להופעה אחת ב-8.2.2014 במועדון התיאטרון ביפו. הלהקה, מליטלטון קולרדו, שנוסדה ב-2009, מורכבת מארבעת האחים למשפחת לינץ': רוס, רייקר, רוקי ורידל וחברם הטוב אלינגטון לי רטליף. את אלבומה החדש
כבר עשר שנים ששי גבסו נמצא בתהליך לא פשוט של חיפוש עצמו, של ניסיונות להיטען מחדש, להגיע להשראה הנחשקת, לעיצובו האומנותי. הדרך הפתלתלה לא סייעה לו להיות ממוקד בסגנון. האקלקטיות, נדמה לי, עיכבה פריצת דרך בגדול, כי בבסיס מדובר בכישרון
בואו נשחרר את בעז בנאי מביקורת הופעה. "הופעת ההשקה" ששמענו אינה ההופעה שהקהל יקבל בשבוע הבא. אני מתבונן בשורה המסיימת את הביקורת שכתבתי על האלבום החדש של בעז בנאי, מושא ההשקה של הערב: "בעז בנאי בוכה מבפנים, לא מתבכיין כלפי
