מים
צליל הגיטרה על הפתיחה הזכיר "בית השמש העולה", להיט ותיק מהשישים, ואחר-כך מגיע הקול העבה הבריטוני שרודף אחרי הקצב המתחלף. "הולך חוזר לא מרפה/ טעם מר נשאר לי בפה". דודי לוי מדופרס. דוהרת אצלו רכבת פחד, שולפת אקדח, מקרבת הסוף.
28/07/2007
צליל הגיטרה על הפתיחה הזכיר "בית השמש העולה", להיט ותיק מהשישים, ואחר-כך מגיע הקול העבה הבריטוני שרודף אחרי הקצב המתחלף. "הולך חוזר לא מרפה/ טעם מר נשאר לי בפה". דודי לוי מדופרס. דוהרת אצלו רכבת פחד, שולפת אקדח, מקרבת הסוף.
רוג’ר ווטרס, דיוויד גילמור ושות’ יצרו מעין סאגת חלום שמתחילה כמלמול של איש הבמה של הפינק פלויד שחי "שנים על הקצה המזויין", שהופכת למסה אודות הייאוש של דרך החיים האנגלית. הצד האפל נשאר אלגוריה לחיינו. על הדיסק
הנה שיר שיכול להפוך להמנון המדוכאים – "עזרה בדרך" קריאת אס.או.אס מדליקה לכל מי שנמצא בצרה/מצוקה/בלחצים/במשבר. והנה, רותם מצליח לעורר אותי ממרבצי ולשיר. הייתי מוכר את השיר לאחת מחברות החילוץ/גרירה, במיוחד אחרי שלפני כמה ימים נתקעתי עם פנצ'ר ולא היה
אייקון פה, אייקון שם ובכל מקום. יש סיבה להצלחה: באלבום השני שלו, אייקון עוסק בטשטוש הגבולות בין ריתם נ' בלוז להיפ הופ-ראפ. הוא מגיע בדרכו לכל מחוז של מוסיקה שחורה, אבל עוצר בג'מייקה וגם לאפריקה. יש לו שיר למועדון, יש
נועם רותם מספר סיפור כמו בזרם מחשבות, בלי לייפות שומדבר. קול מונוטוני. קצב מדוד. שיר ראשון ביזארי: "עולה ויורד". איש מתרוצץ בבניין גדול כמו מקק, עולה ויורד. ומרגיש: "אם יש לך את הכל אפשר רק לאבד". מלודיה? דיאטטית. הקו הסיפור
דניאלה מרוקרי, הדיווה הברזילאית לא נותנת לנוח לשנייה טמפרמנט, חושניות, אקזוטיות עם אנרגיות מוספות. זה מה שמתמצת הזמרת ילידת באייה, שהיא התגלמות המוסיקה של הקרנבל על צבעיו וסגנונותיו. על המופע בארץ
מכנים את המוסיקה של דניאלה מרקורי "ברזיליאן פופיולאר מיוזיק" או בפשטות – פופ ברזילאי. שרית חדד הברזילאית? רעיון נחמד. שתיהן באות לעשות שמח. העניין של חדד זה במוסיקה ים-תיכונית עממית ופופולארית. העניין של דניאלה מרקורי – הקרנבל של באיה. השאו
אלבום שלישי של ריהאנה, ילידת ברבדוס, כולה 19, ריתם נ' בלוזית בדם, שרשרת להיטים מאחור (Pon De Replay, S.O.S) ועכשיו Umbrella. בשיתופו של ג'יי-זד, שיר על המטריה שכל אחד זקוק לה, כאשר הוא נמצא בצרה. היא כבר יודעת את מי
לנון הוא הטריגר להזדהות עם נפגעי אסון דארפור שבסודן, אזור שמסמל היום את האופל בעולמנו – רצח שיטתי של עם כולל כל הזוועות המתלוות, דיכוי, ואונס והגלייה. אמנסטי הבינלאומית הרימה הכפפה. "עשו קצת רעש" היא קריאה לאיחוד הסופרסטארים להיכנס לאולפן לשיר
Is everyone afraid?Is everyone ashamed? They're running towards their holes to find out Apocalyptic means are lose among our dead A message to our friends to get out There's wages on this fear Oh so clear Depends on what you'll
לפני שעוברים להיזכר מה-זה-גארבג', הנה נתון שבטח מצדיק אוסף: עשרה מליון אלבומים מכורים. מפתיע שגארבייג' לא שחררו אוסף לפני כן. הנה כמה מתאבנים: מתחילים ב – Vow מהאלבום של 1994. אחר-כך מגיעים. "סטיופיד גירל", "צ"רי ליפס", Special, Milk, Bleed Like
ברק גביזון – גיטרות שירה, אמיתי אשר – גיטרות, בס, קלידים, רועי דותן – בס, גיטרות, טל מילר – תופים. מי זוכר את אלבום הבכורה של "מלכת הפלקט" שיצא לפני 8 שנים. ואם אנחנו רוצים להיות סתם "רעים", אפשר
מה אפשר לעשות עם 6 שורות שיר בשלוש וחצי דקות? אז המורה למוסיקה יהודה עדר נותן הדגמה. מסוג השירים שפשטותם היא בתחכומם. או: תחכומם הוא בפשטותם. האם זה מספיק? תלוי ממי מבקשים תשובה. עדר לא בא להראות כמה הוא זמר.
המילים חרוזות ג'ינגל: "באנו להעיר ת'העיר א-א! מחיפה ועד קהיר א-א! כל אחד יכול לשיר א-א!" נו, די עם זה. אני בטוח שכל חברת פרסום הייתה מתנפלת על מומי. אחר-כך מגיע הדינסוס הכוחני הזה. שחור הוא יפה, ובמקרה הזה, מומי
אל תעשו את זה בבית. לא נעים להסתכל על השמש יותר משלוש שניות רצוף. בשיר הזה מסתכל הדובר על השמש, עוצם עיניים ולוקח נשימה. ובדמיונו שר דידי ארז כי הרגיש כלוויתן – באה סופה, סחפה אותו לחוף, עצם עיניים, לקח נשימה
אז מה קורה שפתאום האהבה נגמרת לו בבת אחת. איזה קטע! אפילו אין לו חשק לראות אותה מתפשטת. הדם חוזר לו לפרצוף. "כשתצאי מפה אני אתחיל סוף סוף לחלום"… וזה לא סוף הסיפור-שיר. האחים שלומי וליאור בלאוי, הנקראים "הבנים של
אז גם אם יש לה כישרון לייצר מנגינות קליטות, ויש לה, אלבום הביכורים של שירה גבריאלוב נשמע אלבום בוסר של נערה מתבגרת שמנסה לפרוש את תסכולי אי האהבה והבדידות בין 11 השירים, שניים מהם מושרים באנגלית. מה רע בזה? זה
אחרי שישה שירים ראשונים, נטשה לפתע טורי איימוס את הבמה וחזרה כעבור 10 דקות בפאה ג'ינג'ית, שהחליפה את פאת הערמון-חום ובאוברול סאטן לבן מנצנץ. מה קרה? למה ההפסקה הזו? חלק מההצגה. איימוס לבשה עוד איזו דמות אלטר-אגו של אחת מאותן
בסוואהילית "זינגאלאמדוני" זה "כוורת של תרבות", וארסטד דיוולופמנט אמנם מציעה צומת סגנוני בשם כל המסרים השחוקים שנעים בין גאוות האחים האפריקנים לעולם מאוחד, שוויון זכויות, חזרה לשורשי הכפר ושימור התרבות השחורה. ארסטד דיוולופמנט היא אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של 1992
מה הקשר בין מוסיקה צוענית ויהודית? מי שנכח במופע של "לה זייה נואר", Les Yeux Noirs – הרכב שמובל ע"י שני אחים כנרים יהודים במראה כמו-צועני, אריק ואוליביה סלאביאק, קיבל תשובות. אז מה היה לנו? ממליגה וצ'ולנט ביחד, מוסיקה מזרח
"עכשיו הזמן שלנו לפרוח בגן האהבה", ו"אומרים שאהבה היא אשליה". ו"תני לי לאהוב אותך לנצח". ויש בשיר משהו מתוחכם יותר: "יום שישי בבוקר מתעורר לפני השמש/ פנייך נסוגים" "מתוך דמעה מסווית את מביטה בי". מצד אחד פשטנות הרדקור, מצד שני
מעניין מה זה "טורקי עממי"? לי הלחן הזה יחד עם העיבוד וההפקה של שי ראובני נשמעים "ישראלי עממי". מה טורקי? זה אשכרה אולם חתונות ישראלי, בכייני עם קצב לכפיים, לרגליים ולעינתוז. מה אומר השיר? למרות שהוא רואה אותה בדימיונו בוגדת
אז מה קורה ביחסים בינו-בינה: היא אמרה שדי נמאס לה, הוא הטוען שלשניהם השמש לא קמה. היא אמרה שנגמר לה הכסף לבגדים וכמה שקשה לה. הוא מנסה לרכך – היום ילכו להצגה יומית, ימצאו דירה ליד הים. "אז נתחבק ולא
שיגיד לה איפה הוא, ולאן הוא הולך, כי היא לבד בחושך, הגיעה לסוף הדרך. . ואז הבחור הראפר (עמית מ"כלא 6") משיב לה: "אני לא כזה בחור שמור… אבל מי ידע שתידבקי אלי כמו צל ולא נתת לי הדמנות להתקשר
אחרי הערב הזה בא לי לדחוף לדי.ווי.די את "לורן היל, MTV אנפלאגד" מ-2002, הפקה עירומה, גיטרה אקוסטית בלבד, נותנת אפשרות להתעמת עם חומרים אישיים הכי אינטימי שאפשר מבחינתה. לא להאמין, אבל יש לה גם את הצד הזה. רק שהוא לא
אל פוסטר – תופים, אלי דג'יברי – סקסופונים, ארון גולדברג – פסנתר, דאג וייס – בס. המתופף אל פוסטר יודע בדיוק מאין הוא בא ולאן הוא הולך. שמעתי את הרביעיה בזאפה. וזה ג'אז. ואיך הוא מתופף? זה כאילו הוא
האהבה הזו, יש והיא גואה. אצל דניאל היא גואה. כמעט תמיד גואה. הוא חי אותה בספירות שלו, בטנור הנאיבי שלו, בתזמורים המלודרמטיים האלה שעשויים אגב במקצוענות ראויה לשמה ("אלקטריק ליט אורקסטרה?) אז מה הסיפור? "את כל כך יפה, היתכן שאהבת
צליל חד של זורנה וקצב דרבוקות פותח את השיר בסערה קצבית, פתיחה לתפארת, ואז מגיע קולה המודאג עד היסטרי של אלה (30, ילידת ירושלים, סינגל ראשון, עורכת מוסיקה, למדה ב"רימון", ניהלה את יאיר דלל, מנהלת אדמיניסטרטיבית בעמותת "ניצן") – "תבטיח