הכל מלמעלה
"זה הכל מלמעלה" ו"הו אלוהיי כמה טוב לי בחיי" ו"תודה אלוהיי על שהשמש מעליי". מה חדש תחת השמש? אמונה באלוקים? סאבלימינל עוד לא היה שם? אז בשביל להיות שם, הוא לוקח את זמיר הנשמה העונה לשם גד אלבז. אלבז מתחבר
"זה הכל מלמעלה" ו"הו אלוהיי כמה טוב לי בחיי" ו"תודה אלוהיי על שהשמש מעליי". מה חדש תחת השמש? אמונה באלוקים? סאבלימינל עוד לא היה שם? אז בשביל להיות שם, הוא לוקח את זמיר הנשמה העונה לשם גד אלבז. אלבז מתחבר
לכבוד הקיץ שכבר כאן וחופי הים התיכון התכולים והחומים, לכבוד דני סנדרסון שהווה, לכבוד גידי ומזי יבדל"א, לכבוד ציפי פרימו מחולון, לכבוד גורי אלפי, טלי אורן, רועי בר נתן שמצדיעים ולתפארת הגזוז המוגז המתקתק של פעם. אז מה חדש בגרסת
מה חדש באהבה? ממש כלום. הגיע הזמן להתאהב. מתי לא. רק שלא יגעו לו בחלום (מי איים לגעת לו בחלום?) משהו מקורי? הוא והיא רוקדים עם הכינור עד אור הבוקר. מה חדש במוסיקה? גם כאן "מרסדס בנד" לא יתהדרו בהמצאת
שיר אהבה למדינה? עד שלא הגעתי לצמד השורות "הילדים יצאו מהבית בידיים מורמות/ החיילות נשכו שפתיים ולא יכלו לעצור את דמעות", זה נראה סתם שיר אהבה, מה שאומר שמשהו לא נדבק בניסיון לחבר בין הטראומה (ככל הנראה הפינוי של ישובי
נובלס, אולי הסיגריה הכי ותיקה אצלנו, מאז הושקה ב-1952. שרפה הרבה לבבות, ולא תרתי משמע. אשכרה – רצחה, בלי פילטר, עם פילטר. לא הושיעה נפשות דואבות. אריק סיני שר וידוי – חשבון נפש דואבת על סיום פרשת יחסים. גם הדובר
חלום אמריקאי – באירוניה דואבת, כואבת. האשליה הזו שתמיד קשורה באיזה משאלת-חלום הגשמה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות המתנפץ על מציאות עכורה. אורי אילוז מתעורר וכותב על מוגבלות – נכות שכזו שאומרת שעם כל הניו-יורק הזו, קומה עשרים ושלוש מכוניות פרמיירה
על מה חולמת מאיה בלילות? זיכרונות מאנגליה – "הייתי מלכה שלך" (אסוציאציה שכזו, אנגליה… מלכה ..) מה השיר? הוא והיא. היא והוא. מייצגת את עצמה ואותו. כשהיא איתו, מאמין הוא, היא מתגעגעת אל כל המקומות שאיתו הייתה בורחת. היא סבורה
יסמין אבן הולכת על אלבום חדש שיכיל בין השאר דואטים. כאן – עם סימה לוי דוכין, בלחן לשיר של מיכל סנונית. יש שירים ששווים דואט, כלומר השירה המשותפת היא חלק מקונטקסט. השיר הזה אינו מצדיק 2 זמרות. השת"פ הוא סוג
ממשיכים לחרוז אהבה במחרשת מילים – רק שיהיה עוד שיר עליה. אהבה היא בדרך כלל נושא של פערים. היא ככה. הוא אחרת. היא פה, הוא שם. ברק פלדמן הפעיל את מחרשתו לשרבט אותה עבור שלומי סרנגה. תרגיל שכזה בהתאמת מילים
הטון הנמוך בתחילת השיר הנישא על מהלך מוסיקלי נינוח ופשוט אינו מרמז על ההמשך. ההמשך (בית שני) מראה כמה הנינוח והשקט היה איפוק שלפני הסערה הדרמטית. מעבר חזק. נא להכיר – נפתלי קון. למעשה, נדמה לי, שאין צורך לעשות כזו הכרה,
מי אם לא אלתרמן. אין כמו אלתרמן לפתור בעיה של מלחין. השפה? "כרוזים"? "טלגרף"? "רדיו מציף את הרחוב בנאומים"? לא בדיוק מתאים לזמננו. אלא מה: תימצא תמיד "הצדקה אקטואלית". אלתרמן כתב על מסע שמועות ש"מתגלגל בריצה" – תחילה הוא כל
מה זה גיספן? לא להאמין. אני שולח את השיר ליהורם גאון. יתאים לו ככפפה. ממש מתלבש על הסגנון שלו. תנסו לזמזם את "בית אבי". לא מזכיר? גיספן אומר: רוצים טקסט "יפה". בבקשה. ניתן לכם. מתברר שגיספן מספיק מיומן כדי להגיע
זמרי ישראל מוזמנים לאולפן (סידורים מיוחדים ייעשו) כדי לחבוש אוזניות יחד עם אהרן רזאל ושולי רנד ל – we are the world – לבעלי אמונה. השיר הוא המנון. יתכן שהוא מכוון למישהו מסוים, אבל אפשר לעשות בו שימושים כמעט לכל
מי צריך הרכב מלווה כשיש פסנתר. לא די בפסנתר. צריכים פסנתרן שיתאהב בשיר, גם בזמרת ששרה. תנו לנורית גלרון פסנתרן מאוהב, ועוצמת החסר תהפוך למלודרמה שוברת לב. מדהים, אבל עובדה: שנים היא רצה עם להקות, ופתאום – פסנתרן אחד. אם
מרוב נוסחאות שחוקות של פופ ים-תיכוני, מדלגים לעיתים על הפשוט אבל היפה והלא ממוחזר. אלעד טרבלסי מנסה לבחון בדואט עם רננה את מערכת הבינו ובינה על רקע זיכרון ישן ותם. היא שואלת אותו שאלות על העולם, והוא אינו ממש עונה
סולד אאוט, אמרו לי בכניסה ללבונטין 7. מה זה אומר? זה אומר מרתף דחוס באנשים, שדניאלה ובן ספקטור רוצים להאמין שהוא היה דחוס באנשים גם אלמלא הלהיט הגדול Cut It Out כשהגיעו לשיר הזה, הבנת מה עוצמתו של שיר אחד.
לעולם לא מאוחר. תן לקולך לשיר את השירים שפעם בעבר, חיכית שאחרים יעשו בשבילך. גם זה סוג של יציאה לדרך. נפתלי אלטר, מלחין רב פעלים, (אביה של רוני אלטר) שר על פרידה ולא מאישה או בגללה, כך הוא אומר לה
מארינה מגיעה לקברט. טובה גם בזה. בקברט יש אלמנט קליל של בידור, שאפשר לקחת למקומות שונים. מארינה בחרה לקחת את הלחוץ והכואב ביחסי בינו-בינה לקלילות המחויכת. את המלחמות שלה מולו, הופכת מארינה לניג'ז משועשע-עליז עם קמצוץ סרקזם. הקצב הזה, התיאטרליות, קריצת העין,
כמה פשוט לעשות להיט קליט על סיטואציה לא פשוטה של לחיות על הקצה, כשהבנאדם מגלה שהכל נהרס לו, נדחה על ידה, נשאר עם עצמו, ובמצב נואש הולך ל"תמות נפשי" על מהות קיומו עם ספר תהילים, מחזיק ואקדח טעון ביד וגם
האהבה מה היא? האהבה היא מחוזות החלום, שרק המוסיקה יכולה לגעת בהם. דניאלה ובן ספקטור משוטטים בדרכיה, ובאנגלית. מייצרים אינטראקציה בין ליריקה וטונים שמימיים לצליל אלקטרוני – שהוא חלק מהנרטיב. Close Your Eyes Now Dreaming Like and Watch, מלחשת דניאלה על
ניב קייקוב סוף-סוף לוקח עצמו בידיים, יוצא לדרך חדשה. את מי זה צריך לעניין? אני אומר את זה משום שיש לי תחושה שיוצרי פופ מקומיים עסוקים רוב הזמן במעין תרפיה עצמית. כותבים שירים קלושים על שינויים בחיים. רע להם, הם
גנב לה את הלב. עכשיו היא בבעיה. לקח אותו והלך, שיחזיר לה אותו, כי היא מה-זה-לא –נרגעת. ממוטטת אהבה. ברק פלדמן התחכם על "גנב לה את הלב". משתעשע וצוחק בדרך לאולם השמחות. מה יש – גם לו מגיע משהו מחגיגת ההצלחה
לרגעים הייתה תחושה של דז'ה וו שלושים וכמה שנים אחורה לדור ענקי המוסיקה שיצר משהו בראשיתי במוסיקה הישראלית, ענקים מקומיים כמו שלמה גרוניך, שם טוב לוי, שלמה יידוב, מתי כספי. אלון עדר – באוריינטציה המוסיקלית שלו הוא הנציג העכשווי של
מה הקשר בין הטקסט והדרמה האישית של הראפר עידן בן-נון ל"שלחי לי תחתונים וגופיות" של עוזי פוקס? בן נון שר בהתרגשות על חייל קשה יום שמשרת את שירותו הצבאי ובגלל מצוקת פרנסה נאלץ לעבוד גם בעבודה רגילה – והכול תקוע בחייו,
הסינגל השני מתוך האלבום החדש משגר אירוניה מסיעור המוחות של ברי סחרוף את עמיר לב: המספרים (חומר, כסף) כל כך שולטים בחיינו, עד שיש אפילו מחיר להישאר תמים. אבדן המילים/פנים הוא אנאלוגיה לאובדן התקשורת בין אנשים. הכל מתחשבנים עם כולם.
לאלון עדר (בנם של יהודה עדר ומיקי קם) יש שורה שאומרת: "החלומות של העתיד החמיצו כמו חלב עמיד" בשיר הפותח "הפעמון", שמתחיל ב – "כולם מתייאשים ממני כי שוב שכחתי את עצמי". כעבור 15 שירים, בפינאלה ישיר אלון: "השעמום פגש
שיר בכורה מתוך שיתוף פעולה מסקרן בין עמיר בניון וגלי עטרי עוסק בתהום פעורה בינה ובינו מנקודת מבטה. מבהירה לו: הצעקות שלך עוברות לידי, אז רד מזה. במילא אינני שומעת. מצד שני – נקודת אור בחייה – בכל ניסן, התמימות
יש פולק קאונטרי דרומי בקדם אירוויזיון, ורבותיי אני לא שומע אף מילה באנגלית! הקצב, העיבוד לוקחים לנשוויל, אבל כרמל אקמן (בת 22, פליטי כוכב נולד 6) החליטה לשמור על אחידות. לא לייצר שעטנזים בין אנגלית לעברית, לפחות לפי הגרסה שאני
נחמדת, המנגינה הצוענית הזו. קלילות קולחת בשפה הצרפתית, אבל למה, לעזאזל, העברית מחליפה אותה?!. למה לא לתת לדאנס הזה להתגלגל באקצנט המתאים לו ולעשות אותו יותר אוניברסאלי. אתם רוצים לזכות בכמה שיותר דוז פואה, לא? הטקסט? מה שהוא גילה על
מתברר שרק לקראת תחחרות האירוויזיון זה קורה: זמרים וזמרות מערבבים אנגלית ועברית. לטעמי – מכה. אין יצור כזה – שיר בשתי שפות, אלא אם כן הערבוב מתבקש מהקונטקסט. אני יכול להבין את ה"סכיזופרניות" הזו – כשמייצגים את ישראל חייבים להניף את דגל