קולו האפלולי של Magnus Sveniggson לא מזכיר כלל את הפופ המתקתק של להקתו השבדית Cardigans, בה שימש בסיסט. החל מהפתיחה של Loved Among Friends עוברת מעין אוריינטציה ג'אזית בשימוש בבס, בשירה, בנגינת הפסנתר. השירים על אהבה ואובדנה מייצרים תחושת מר-מתוק
שניר ימין חש סופת ענק מתקרבת. לא מבין מה בדיוק קורה. זה הפחד (המודעות) ללא נודע. הוא בורח, לוקח אתו את שיריו, את המילים וגם את זמן הילדות וגם את ליבה. לאן? ל – Never Land, ארץ-לעולם-לא, אי דמיוני (המתואר
אני גרוע בדירוגים. בחירת "הטוב ביותר" לעולם אינה מדויקת. הרי יש טוב יותר מהטוב ביותר. אבל זה טבענו: כולם אוהבים לדרג. יש מיליון תחרויות, פרסים, פסטיבלים. לעולם לא תדע למה הסרט והשיר שבעיניך היו צריכים להיבחר – לא נבחרו. הדגש
"אני נהנית לשקוע אל תוך אווירה חשוכה", אומרת לנה דל ריי על אופיו של אלבומה החדש, ומוסיפה כי השירים נכתבו בין השאר בהשראת האזנה למיילס דיוויס בשעות המאוחרות של הלילה. היכונו להיכנס לעולם האהבה המעונה של דל ריי. טון נמוך,
העורב מאבד כוח ונופל לאדמה. אם משהו ימות הלילה, משהו אחר ייוולד. זהו? זו כל התובנה? שניתן לצלילים לדבר? אכן, המעט נזקק לעיבוי מוסיקלי. להעצמה. התחושה מגיעה, השירה הנוגה נשמעת אותנטית ומיוחדת. העיבוד וההפקה מטעינים במתח יפה. הנרטיב של גיטלה
הוא זקוק לה הלילה. יש משהו בנערה הזו שגורם לו להזיע. והוא בודד. האם תענה לו? הלהיט הגדול של "אינקסס" מתוך האלבום Kick. אנדרו פאריס הביא את המוסיקה וה – riff. מייקל האצ'נס כתב מילים. פאריס מספר כי הצליל עבר
רותם אור (Totemo) נמצאת בספירה שמימית כדי להביע כמעט בלחישה רכה מודעות מפוקחת למצב של חוסר שליטה בדרכה ביחסים בינו ובינה. מתברר כי הידע שבידך אינו מספיק. דברים נעים בכיוון הפוך ממה שחשבת. ההבעה של אור רכה אך מגעת. מאופקת אך
"תינוקי נמצא בצבא הלא מאמינים/ תינוקי נמצא בצבא תוגת אמצע הקיץ". הקול – קולו הייחודי (מר-מתוק-עצוב-תמים-מפוכח) של רותם בר אור. המוסיקה של theAngelcy "האיינג'לסי" – מהסוג האלטרנטיבי שאינו מתחנן להגדרה מדויקת, מעין "ארקייד פייר" מזן מקומי. We are natural disaster
הפתטית של לודוויג ואן בטהובן מגיעה לקובה. דיסק א'. איך שהאחים קלאז עוברים מסלואו לצ'ה צ'ה צ'ה? בקטע השלישי של הפתטית. פסנתר וכלי הקשה לטיניים נפגשים, ואז מגיע Air האיטי של סבסטיאן באך. וגם כאן על בהונות נכנסים הפרקשנס. סבסטיאן
הצדעה לאנטוניו קרלוס ז'ובים, והפעם חיבור בין משפחות המלוכה של הבוסה: פאולו בגיטרה, דניאל – פסנתר, ז'אק מורלנבאום בצ'לו ואשתו הזמרת פאולה. אני בטוח שהכהן הגדול של הבוסה היה מחלק ציונים גבוהים לעיבודים ולקולות. דניאל זה החיספוס אינטימי שמזכיר את
נתקלתי בשיר הזה באלבום “Wanderers Of The Deep" של גליה גלעדי, שדרנית ועורכת מוסיקלית ב .88fm. גלעדי התבססה על הפקה מוסיקלית משדרגת. שיר שמתחיל אלקטרוני אפרורי לא אטרקטיבי, קול רך, הופך בהמשך לרוק פאנק טעון עוצמה. גליה אכן מעידה, כי האלבום נוצר
שנה מאז אלבום הבכורה שלו, ג'ייק באג, נער הפולק בן ה-19 ממהר להוציא אלבום שני. לא משימה קלה לעמוד בתנאי ה"הבטחה" והציפיות. באג, סינגר סונגרייטר, נשמע כאילו הוא כבר עשור שנים בביזנס של המוסיקה. תקשיבו לשוצף-קוצף הפותח There's A Beast.
נדיר לשמוע פיוז’ן כזה של סגנונות. לאונג'. Nu Jazz. מייקל ריקאר (Michael Ricar) השווייצי מתגעגע למוסיקה הקולנועית של פעם, שנות השישים. הוא לקח שנסונים, בוסה וגם טנגו ויצר תמהיל עם מוסיקה עכשווית של מחשבים, סינטיסייזרים וסמפלרים. התוצאה מאוד רכה-מלודית, מסתורית
רגעים קסומים בביצוע "מכתב לאחי" דואט של עילי בוטנר -קובי אפללו ספטמבר 2010
אחרי שלושת הפרקים של "החיים כשמועה" – סדרה אוטוביוגרפית על חייו של אסי דיין, אני חוזר לשיר שסקרתי לפני כארבע שנים, שאת מילותיו כתב דיין והלחין ירון כהן. השיר מתקשר היום לדברים ששמענו מאסי במהלך הסדרה: "אומרים שאני מוכשר, אבל לא מאושר, ומר
פופ עברי? אבל שאין לו שום קשר לשפת הלאום. צלילים שלוקחים מכל הטוב של העבר, מתחברים להווה ופניהם לעתיד. ז'אנרים? אל תגדירו לפני אתם שומעים. בטח תמצאו כאן משהו אלטרנטיבי שיש בו מביטלס ועד גראנג'. ההפקה האלקטרונית החכמה מעניקה טריות
שלושים וחמש שנה עברו. אני זוכר חזרה של ההרכב הזה. מועדון ליד רחוב המסגר. באמת, לא ידעתי מאיפה זה התפתח. היום אומרים ש"ששת" הקדימה את זמנה. אז ככה: כישרון כמו שם טוב לוי אינו תלוי בזמן או בטרנד מוסיקלי. "בלילות
שם טוב לוי ב"הפסנתר מארח 2009" משחזר שירים של להקת ששת. דפדוף בדפי ההיסטוריה של המוסיקה המקומית. עברו כבר 35 שנים מאז ההרכב הזה, ששרד כמעט זמן של סתיו אחד. אמרגנים חשבו שחבל על הזמן. אין להרכב סיכוי. הנוחם היה באלבום
אם אמצא דרך אחרת כדי לברוח אצטרך לראות את זה בדרכים שונות, ללא הפנים שלך. אני אוהבת את הפנים שלך פסנתר, קול רך, מהורהר. היא תדע מה לעשות במקרה של בריחה. העיניים שלו אינן יכולות לשקר. פופ-פולק בקווים מלודיים נוגים,
תרמודינאמיקה? חוקי ניוטון? מיוז מנסים להגיד משהו על חיינו. הם אוהבים את השימוש במושגים מדעיים ( גם Black Holes and Revelations היה מהסוג ה"מדעי"), והפעם מנסה הרכב הפרוג-רוק האנגלי לאחד את שירי האלבום סביב הקבלה בין תרמודינאמיקה והחיים (אהבה, כלכלה).
איזו הזדהות עם צ'ט בייקר. טיל ברונר, זמר ומחצצר גרמני לא מחקה את צ'ט, אבל הוא מנגן ושר ברוחו בהערצה גלויה. זה לא רק הסגנון הרך של הבלדות שקיים כאן במידה לא מבוטלת, כמו ב"כאשר אתאהב". האוריינטציה של ברונר היא
השיר שיצא ב-1961, נכתב ע"י וילי נלסון, אז זמר קאונטרי לא מוכר , שיצא מאלמוניותו אחרי שהפך ללהיט בשירתה של פטסי קליין, שנהרגה שנתיים לאחר מכן בהתרסקות מטוס, קרא עוד
מאז שרפאל היה בארץ, חזרתי לשנסון הצרפתי. והנה גם פטריק ברואל עושה לי את זה. הייתי לוקח את הדיסק הזה לשפר את הצרפתית הדלה שלי (שנה אחת בלבד בתיכון), יען כי הרומנטיקן השנסונר הזה עושה לי את זה בקולו החם.
פופ כמו-גרגוריאני נסחר בבורסת המוסיקה. סגנון האקפלה הליתורגית משמש ל"בפעם הראשונה כשראיתי פניך" המוכר מרוברטה פלאק. גם "באוויר עכשיו" של פיל קולינס ו"מדרגות לרקיע" של לד זפלין "ליידי ד’אברבנוויל" ו"הלוואי שהיית כאן" של פינק פלוייד נכנסו לעולם המיסטי של המזמורים.
לפעמים מגיעים גלים של געגועים לשנסון של פעם, משנות הארבעים-חמישים. ואין כמו אדית פיאף להוליך אותנו במנהרת הזמן לאחור. פיאף כנראה כבר תישאר הגברת הראשונה של השנסון. חוזרים ל – L'Hymne A L'Amour ול – La Vie En Rose גם
לפני ההופעה אמר לי מישהו: "הייתי חייב להגיע. לסגור מעגל. מוריסי הוא בשבילי חתיכת נעורים, חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, ובחיים שלי לא ראיתי אותו בלייב. אני מתרגש". יש סיבה. על ההופעה של מוריסי
לפני ההופעה אמר לי מישהו: "הייתי חייב להגיע. לסגור מעגל. מוריסי הוא בשבילי חתיכת נעורים, חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, ובחיים שלי לא ראיתי אותו בלייב. אני מתרגש". יש סיבה. אני מעריך שאיזה ארבעים אחוזים מהשבעת אלפים הגיעו לגני התערוכה
אייל סלע ואנסמבל דארמה פותחים את האוסף עם "חצר אבו", קטע עממי מעובד אתני מודרני, קצבי מלודי מדיף ניחוחות מזרח משכרים. הבחירה בסלע לפתוח את אוסף מוסיקת העולם הישראלית מוצדקת. סלע הוא מייצג בדרכו את ההיתוך שנוצר כאן בין תרבויות מוסיקליות.
כולם רוצים לשיר עם אזנאבור. למה כולם רוצים לשיר עם אזנאבור? אזנאבור עצמו מחייך. נוכחותי, הוא אומר, גורמת לזמרים להיות בשיאם, למרות שכולם ענקים. דוגמא: ג'וש גרובן שר עם אזנאבור "לה בוהם" בצרפתית (דיסק 1) ובאנגלית (דיסק 2) אלטון ג'ון
הדיסקו מעולם לא מת. מותם לאחרונה של דונה סאמר ורובין גיב החזיר לתקופת תור הזהב שלו בשבעים ולאחת הנציגות הבולטות של הז'אנר – גלוריה גיינור. לא להאמין שהלהיט הענק הזה (ארבעה שבועות בראש המצעד הבריטי במרץ 1979) תוכנן תחילה כ-B-side לסינגל
