רק אוהב
נתחיל מהמסקנה של הדואט: היום זה לא מספיק אם אתה רק אוהב. משהו חסר, ונמאס לה לחפש את התשובה, ובכלל אין אהבות מושלמות, וכל מה שהוא יכול לעשות זה להשאיר לב כשהוא נוסע. זיו רובינשטיין ודפנה ארמוני חברו כדי לנסות
07/03/2007
נתחיל מהמסקנה של הדואט: היום זה לא מספיק אם אתה רק אוהב. משהו חסר, ונמאס לה לחפש את התשובה, ובכלל אין אהבות מושלמות, וכל מה שהוא יכול לעשות זה להשאיר לב כשהוא נוסע. זיו רובינשטיין ודפנה ארמוני חברו כדי לנסות
"מבדידות אנשים הופכים קשים/ מעטים יוצאים ממנה נשכרים/ יש הפוחד מהדממה/ יש המגלה בה נשמה" המילים (יהונתן גפן), המנגינה מציינים את אחד החיבורים המוצלחים של סוף השבעים, ואת אחד השירים היותר יפים שהלחין שלמה יידוב במסגרת ההרכב האלמותי – "קצת
יאני היה תמיד מטרה נוחה לירי טילים של מבקרים שונאי מוסיקת שקיעות ניו-אייג'ית להמונים. אמרו עליו שהוא אחת הסיבות שהניו-אייג' שבק חיים. מצד שני, אי אפשר להכחיש שהוא סופרסטאר הניו-אייג' הגדול שמכר 35 מיליון דיסקים בעולם, 20 מיליון בארה"ב בלבד.
"ארקייד פייר", הרכב האינדי רוק ממונטריאול רוצה להמציא את הגלגל מחדש. מי שמכיר את רוק האלטרנטיבה של Sigur Ros – אז ארקייד נמצאים בסביבה הזו. הניו-ווייב של האלפיים, רוק פולק אלטרנטיבי רב כלי. ב-2005 ה"טיים מגזין" נתן ללהקה הזו שער והכריז
כריס דוטרי הוא עוד תגלית ענק מהאמריקן איידול, הכוכב הנולד האמריקני (כן, התחרות שממנה יצאה גם קלי קלרקסון) האולטימטיבי שעשה קפיצת דרך ענקית מכישרון נולד להצלחה מחוף-אל-חוף. הכישרון ממצה את עצמו באלבום בכורה מלא בקלישאות רוק כבד, אבל בלי שזה
"טיים קונטרול" של הפסנתרנית והקלידנית היפנית הירומי והטריו שלה הוא מסע בזמן המוסיקלי שלה שאינו תואם את המושג "ג'אז" במונחים קונבנציונאליים של הז'אנר. מהקטע הפותח מקבלים מוסיקה אלקטרונית עם הנעה קדמית מיישרת קו עם פיוז'ן, ועם זאת אינה מוגבלת דווקא בגבולות אלה.
נגנים: עדי רנרט – קלידים, רע מוכיח – תופים שירים: אוחתכ בייבי, רועד, הפוך, עד כלות, 77, אם הייתי יכול, בשבילך, רעש לבן, רחוק ממך, לא שוכח, ילדתי שלי, הדמעות של לילי, עיר של קיץ, בסוף של יום, שתי פנים,
אולי לפני שמתחילים לדבר על הדיסק, רצוי לדפדף בביוגרפיה של איילה אינגדשט – עזיבת אתיופיה בגיל פעוט, הניסיון להשתלב בארץ אחרת ועד גילוי כשרונותיה, להקות נוער, להקה צבאית – חיל הים, תיאטרון הבימה בהפקה "תל-אביב הקטנה, תיאטרון הקאמרי – "מעיין
הסינגל השלישי מתוך האלבום החדש של סינגפור מתבסס אמנם על סיפור אמיתי, אבל הוא אחד מאותם סיפורים על ניצול מיני של אבות את בנותיהן, חלקם הקטן נחשף, חלקם הגדול נשאר מוסתר בתוך המשפחה.. היא מספרת את הסיפור בגוף ראשון –
בעית האושר מתמצית בסופו של דבר בשיר שאלה קטנה ובאנאלית: מתי הסבל נגמר והכייף מתחיל? בשביל זה צריכים להטריח את הדלאי למה? להקה שיצאה לפני 4 שנים מהפאב של קיבוץ יגור –החברים מעין יצחקי, דודו אסרף ואורן יהלום – מוציאה סינגל
אולי באמת הגיע הזמן שלירון לב יתעורר אחרי ימי הכוכב נולד ו"נבראתי לך" ו"השמינייה" הטלוויזיונית ויממש קריירה כזמר. לא שהאומה ממש ממתינה, אבל מבחינתו הוא – אולי הגיעה שעתו. סינגל ראשון מהאלבום החדש – וזה שיר התעוררות לבוקר חדש. הבנאדם
האמת? הכי מתאים לי שהולצמן את שכטר יחברו היום ב-2007 כדי להקים מחדש את "אבטיפוס", להקת ניינטיז שמשבי הרוחות שלה לא לגמרי שקטו. כאן השניים מרימים פעם אחת לפחות את המפרש של "אבטיפוס" לשיט געגועים נחמד – צירוף קולות יפה,
הפסיי-טראנס (Psy Trance) של אינפקטד מאשרום מנסה להתגוון ולהעניק אלמנטים קצת אחרים למפזזי קלאב דאנס מיוזעים ומסוקסקים. עמית דובדובני (דובדב) וארז אייזן רקחו (כתיבה+עיבודים+מיקסים) מקסי דיסק של כ-28 דקות שמשדר התרחשות (טירוף) וגם אווירה. אני מדבר על האלמנטים שמעבר לקצב
סטפאנו בולאני – פסנתר (במסגרת החמישייה ובערב סולו), ג'ובאני פטרה – סקסופונים, ניקו גורי – קלרינטים, טרומבון, אראס טאבולאצ'י – קונטרבס, כריסטיאנו קלקאנגילה – תופים. שנה אחרי שניגן במשכן לאמנויות הבמה, במסגרת סדרת הג'אז, חזר הפסנתרן האיטלקי סטאפנו בולאני לארץ
לא איבדתי את עצמי בדרך/ לא שכחתי מה זה לחלום/ אני כבר לא רוצה לרדוף עוד/ רוצה לשבת/ רוצה לנשום" לא חייבים להעביר את הטקסט הזה לפסיכולוג כדי להבין את כוונת המשורר. מי לא מרגיש ככה אחרי הרבה שנים של
קליפים ללהיטי פופ הם בדרך כלל מקדמי מכירות די סתמיים למוסיקה. REM היא אחת הראשונות שחיפשה עוד משהו בקליפ. סיפור, מתח, אווירה. "נייטסווימינג" הוא מלאכת בימוי נפלאה על הגעגועים לשחיית הלילה ההיא כשהחבר'ה התפשטו עירומים על שפת הים, והקליפ של
הבשורה יצאה מחיפה, מהצמד יונתן דגן ושי רביב. השניים הצליחו להרחיב את גבולות הטראנס למה שמכנים "פרוגרסיב ברייקס". אבל מעבר להגדרה כלשהי, נראה כי יש כאן היתוך אלקטרוני מעניין למי שנמאס מקצבי האלקטרוניקה הרפטטיביים המשעממים, שנועדו בעיקר ליצור קצבים טכניים לרצפת
מורן קריתי זקוק דחוף ליועץ אומנותי. הוא זמר טוב שזקוק לחומרים ראויים, והנה יש כבר מי שמספקים לו ממרחי קיטש נבובים . לא הכי הבנתי מהשיר הזה אם הבעיה היא ב"הילדה הקטנה" או שהבעיה היא חיפוש שלווה בחוף הים. הטקסט
גם בראפ רומנטי, חייבים לזרוק איזשהו ביאוס. אז ברור שהמדינה באופן כללי מאכזבת בכל פעם מחדש, ואצל טמפרה יש "עוד חייל" שנלחם עד שהוא מותש וכל שמש שזרחה כבתה מיד והגשמים רעים והריאות ללא חמצן. אבל אז בקטע המוסיקלי של השיר
עברית שפה קשה, אבל לפני שנכנסים לאולפן כדאי שמישהו עם ידע בסיסי בעברית יעבור על הטקסט. במקרה של לירז ברק – זה לא קרה. "לו הזמן רק יכל לעצור", היא שרה – "יכל" בקמץ ובפתח, וזה כמובן לא קיים בשפתנו.
זה היפ הופ חמוד, תמים משהו, לא יומרני. יפתי-קרזנר כתב על סיטואציה מוכרת – השקט הפתאומי הזה שמבשר דברים לא טובים על היחסים בניו ובינה. בהמשך מנסה יפתי לרכך בליטוף ובחיבה – כשהוא מבטיח לה "כי כשרוצים באמת פתאום יש
נגנים: גיל סמטנה – קונטרבס, נושי פז – גיטרה אקוסטית, שירה, ניצן חן-הראל – כינור, ערן פורת – תופים. שירים: שיר זמני, מלנכולי, ברוקלין, יושב בצד הכביש, הוי וויי, טווס הזהב, דוד ושאול, זמנך עבר, אש, היום, כולם יודעים, מרגיש
ליל קים היא לטעמי, אולי אחת הראפריות הכי מסעירות של המוסיקה השחורה, גם סנסציית תקשורת (פרובקציות חשפנות) והיא עושה מוסיקה שאפשר לכנותה ההרדקור של ההיפ הופ. גייסה את כל המי ומי לפרויייקט ליגת על. מי ברשימה? האבוק, גוורנר, שאניז, סוויז ביטס,
הסגנונות הנגזרים מהקליפסו מתבררים כפוטנציאל להיטים אדיר. קווין לייטל מגיע אחרי שון פול במקצב ה-SOCA, ו-"טרן מי און" הוא באמת הלהיט שידליק כול רחבת ריקודים, ובהמשך גם "לאסט דרופ", "לעולם לא אגרום לך לבכות", "איי גאט איט", "מיי ליידי". להיטי
מוסיקה ערבית, סאונד אלקטרוני, דראם-אנד-בס, אמביינט. אתני. אלקטרוני. אוסף ה- 15 קטעים מנסה לשלב אתני ומודרני. החיבורים הם בין מזרח ומערב, גם טנגו וספרד, תפורים מאוד מיוחד. הצלילים של בדמארש ושרי (דגימת סאונד למטה) , דיגיטאל בלד ואחרים נבדלים פה
ההרכב הגרמני הזה נשמע הכי אופנתי בסצינת האלקטרוניקה. שילוב של מלודיה, אפקטים וקול רומנטי מסתורי ולחשושי של זמרת העונה לשם ואלרי. יש משהו מאוד מסוגנן במיקסים האלה, פופ אלקטרוני רך, צלילים של אווירה הזויה, טיפה מלנכולית, גיטרות חשמליות שאינן משתלטות,
"לא רוצה לשמוע מילה נוספת ממך/ מעדיף להיות לא צודק/ החיים לרוב הם מה שאינך רואה/ אז תביט רחוק" אלבום הביכורים של שון לנון שיצא ב-1998 – Into The Sun היה לגמרי באופן מקרי אלבום עם טאץ' ג'אזי, ניו-יורקי מאוד, חשף