מאז שהתרוצצתי איתו לפני איזה שלושים שנה בתחנה המרכזית הישנה במסגרת כתבת תחקיר על שוק הקסטות (פעם קראו לתקליט מזרחי – קסטה), לא יצא לי לשוחח עם בועז שרעבי. למה? בעוונותי, נטלתי את עט/ מקלדת המבקר, ומאז הלכו והתמעטו הראיונות
לקראת סיום עלתה לבמה דיאנה גולבי. ריח של "כוכב נולד" עמד באוויר. המנגינה הזו של "בדרך שלך" – איך אומר שיר האודישנים של כוכב נולד מעונה 9 – המנגינה על עצמה שוב חזרה, כאילו עידן עמדי עדיין ממשיך את המומנטום.
ההשוואה לג'וי דיוויז'ן אולי מתבקשת, אבל אם אפשר לסכם כבר עכשיו – להקה טובה, אם כי לא מי יודע תירשם כאחת הלהקות המרגשות שהופיעו פה. רשמתי את תגובת הקהל. ראיתי את ההתלהבות שלו. אצלי משהו לא חלחל בהופעה הזו. אני
אם אתם מתפשרים על רגאיי שאינו הרד קור, לזיגי מארלי יש תשובות לא רעות. אוהביו זוכרים לו את Love is My Religion. הפעם בתמונה המפיק Don Was שסייע לצליל בהיר, צלול ופריך. הדיסק נפתח די במפתיע בדואט עם Woody Harrelson,
נתחיל מההדבר האחרון, כלומר מהסוף שאף נקרא "הדבר האחרון", זכרונות ילדות, טון געגועים במקצב ומנגינה מחניפים. בלי דציבל של ריתם סקשן. בחירה נכונה לשדר טוהר עלומים שממרחק הימים נראים נפלאים, ערגה שטבועה בטון, בסגנון האקוסטי-פולקי נטו, איזשהו קונטרסט למה שיבוא
כמעט התנצלה על כך שאת "יונתן שפירא" היא תגיש בגרסה מזרחית-חפלאית, לא ממש ניסיון להגיע לקהל אחר, אבל קריצת עין, ואם זה גם יעזור לאחד הנגנים לקבל פרנסה בחתונות – אז שיחקה אותה. צחוק, צחוק, אבל כנראה שהז'אנר הקלאסי של
איה כורם מסבירה, מדוע היא אינה רוצה לחזור ליחסים שעלו על שרטון. איך זה צץ? בעידן הסלולר – היא רואה את מספר הטלפון שלו על הצג. לחיצה לקבלת השיחה הייתה עלולה לעורר דברים שהיא לא חפצה בהם, כי מבחינתה – הפרשה
שלומי שבן שווה זהב. כמה זה בעברית? 20,000 עותקים בלבד. בלועזית? תלוי איפה. בארצות הברית "גולד" זה חצי מיליון. 500,000. אבל היום כמו שאמרו במסיבה עתירת סלבס ב"אברקסס", בימים שהדיסק הקשיח שובק חיים – 20,000 בישראל זה שווה ערך אמיתי
האלקטרוניקה משתלטת: בסוף 2010 הוציאו הצמד הצרפתי Daft Punk את פס הקול האלקטרו סימפוני המאוד "מודי" לסרט Tron: Legacy. מה עכשיו? TRON: Legacy Reconfigured, עיבודים של פס הקול בהפקות של אמנים כ – M83, Photek, Moby, Com Truise, Paul Oakenfold,
הקונגוס חיממו לאביסיניאנס. לפי חשיבותן – יכול להיות להיפך. שלוש שעות נונסטפ רגאיי לאוהבי הרגאיי המקורי הישן, השורשי, האותנטי. הבשורה: הרגאיי לא מזדקן איתם, נדמה לי שלמרות קשישותם, גם הם לא מוכנים עדין להראות תעודות קשישים, לפחות לא לפי האנרגיה,
אז מי שולט בעולם, גירלז? המלכה ביונסה? לפי השיר הזה היא צריכה להחזיר את הכתר. לא יודע אם היא צוחקת או רצינית, או שהיא עשתה משהו שאנחנו, הגברים, לא מבינים. אבל בוייז, אתם יכולים להירגע. זה לא השיר שיעביר את
הקדם אירוויזיון טורד את מנוחת הקומיסרים של התרבות. איך ננצח סוף סוף את אירופה? כאב ראש ממש, אחרי ה"כשלונות" של השנים האחרונות. .תמיד יימצא הקומיסר שיטען, שהשתתפותנו המוצלחת באירוויזיון עשויה לשפר את תדמית העל-הפנים בעיני הגויים. תמיד יימצא מגלה הדאגה
מי צריך שלושה טנורים כשיש אחד. לאל באנו יש קול שלא יבייש את לוציאנו עליו השלום. מבחינת ג'סטות – יש לו כמו לשלושה. ברור למה הוא משך אליו הרבה גבירות (לא צעירות במיוחד) עם זרי פרחים. אחת כמעט התנחלה, חיבקה,
איך אומר השיר של יענקל'ה רוטבליט: "כולם היו בני/ כולם יצאו על תנאי/ כולם כעת שרים ביחד" ובאמת איך שכולם שרו יחד בסיום הערב "זמר נוגה" – כולם בניו. איך שהגלגל הסתובב לשמוליק קראוס. גם הדור הזה של הזמרים שרים אותו
