מוסיקה קובנית

הבית הפותח נשמע כמו מכתב בפרוזה. לא שיר. רבים שמתיימרים לכתוב טקסטים לשירים לא ממש מבחינים בהבדל. היד משרבטת. הנייר או מעבד התמלילים סובל, והרגש נשפך . לעומת זאת המשפט "מה הטעם בנשיקה כשיש לך עצם בגרון" – הוא תיבה

שישו בשמחתו. ריקדו את ריקודו. מחאו לו בקצבו. מה קרה? מה פשר השמחה? מה יום מיומיים? בדפים שהגיעו מדובר על "צעד מקצועי נוסף במסע חייו המוסיקליים של האמן היוצר משדרות". לא בטוח שחזרה אחורה כשלושים שנה ללהקת "שפתיים" יכולה להיחשב  "צעד

יש עוד פרויקט לעידן רייכל – סדרת מוסיקת עולם חדשה בבית האופרה, המשכן לאמנויות הבמה. שילבנו את מסיבת העיתונאים עם ראיון מיוחד קרא עוד

לנצל מומנטום. ההצלחה מחייבת. בלדת הפופ הזו מתוך אלבומו האחרון My World  לא נועדה לצאת כסינגל, אבל הדרישה,טוענים מטעמו של ביבר, הגיעה מכמה מדינות בהן ביבר הוא כוכב על.  מה הבהלה? או ליתר דיוק: מה כבר יכול להיות דחוף אצל

צליל הפסנתר השקט בפתיחה הוא  השקט לפני הדרמה האישית. קניה ווסט בראפ אירוני של לעג עצמי בעזרתו של הראפר פושה טי. השיר מכיל את כל האלמנטים שאפיינו את הראפ האיכותי של ווסט באלבומיו הקודמים – הטקסט הישיר והנוקב, הביצוע הלא מתפשר, המלודיה,

נשתעשע  בניתוח הטקסט: "אישה שלי", "את יפה ואת שלי". מוטי אוחיון (שנטל אחריות על המלל החלול): הפכת את עופר לוי מה-זה רכושני כלפי האישה שלו. לא אהובה, לא נאהבת אלא "אישה שלי", קניינו הפרטי בהחלט, מה שדי אופייני לגברים מקומיים

מתחיל להישמע כצו אופנתי. לסקירת הסינגלים נכנסים פיוטים. האם הגל הנוכחי מקרבני? למה להגיד לא מראש. תן צ'אנס. כש"הלב והמעיין" משתפים את אביתר בנאי ב"קרב יום" – קורה משהו, אם כי לא מהפך. אני מנסה לקרב אלי את המלים: מהו היום

גיטריסטים מקומיים שלא הגיעו למופע הזה, הפסידו את כיתת האמן של חייהם. זה לא רק האגדה, ויש כבוד לאגדה, זה גם המורה לגיטרה קרא עוד

אביהו דרמטי. אביהו מלודרמטי. אביהו משחק אותה לב נעצב. "פרצה סערה", הוא שר. על על מה ולמה? היא פרצה לחייו. בינתיים, המצב קשה, חברים אומרים לו שהוא "רזה נורא". עכשיו הוא מוכן להעניק לה – כל מה שתרצה. רק שתישאר.

גיטריסטים מקומיים שלא הגיעו למופע הזה, הפסידו את כיתת האמן של חייהם

זה עידן רייכל? לא. זה עידן רייכל + וויו פארקה טורה. מה מולידה הקומבינה? מתכון רפטטיבי כמעט ריטואלי, מזמור לאללה בתקשורת של מוסיקאים שכנראה לא מבינים בפוליטיקה. לרייכל אין בעיה לחבור לכל מוסיקאי מהעולם. הוא מבין את שפתה של המוסיקה

בית האופרה, המשכן לאומנויות הבמה חוזר להציע סדרת "מוסיקת עולם" – בייעוצו- ניהולו האומנותי של עידן רייכל. הסדרה הקודמת שנוהלה ע"י דובי לנץ ירדה לפני כ-5 שנים בגלל כישלון מסחרי. לדברי חנה מוניץ, מנכ"ל האופרה הישראלית, הסדרה ההיא נוהלה בידי הפקה

חיים נחמן ביאליק? מה קרה? מה יום מיומיים? תרבות? אה, תרבות. התרבות המיוסרת מתחננת לקצת ביאליק. אחרי הכל – "משורר לאומי". קחו אחריות, קצת תרבות לבני הנוער של המאה העשרים ואחת לא תזיק. שגם הם יבינו את סבלותינו בעממי והתיכון, כשממש

דנה ברגר מנסה לנבור בנבכי הנפש בנושא הנצח של יחסים בינאישיים. הבינו והבינה שלעולם אינם מסתדרים. אני מזהה מתכונים: מצברוח ומזג אוויר אפרוריים, מטפורות שחוקות כ"נשארה רק שתיקה כואבת" בשיר "בוכה לך", קלישאות כמו "ואתה נכנסת לחיים שלי בלי אזהרה"

שלום מעריצי הסקורפיונס. תתחילו להתגעגע. שעתיים אחרי שהתכנסו לפגוש אותם – הגיעו הסקורפיונס למסיבת העיתונאים כדי לאשר: נכון, זה הטור האחרון שלנו עלי אדמות. קרא עוד

שלום מעריצי הסקורפיונס. תתחילו להתגעגע. שעתיים אחרי שהתכנסו לפגוש אותם – הגיעו הסקורפיונס למסיבת העיתונאים (התירוצים הרגילים, מטוס שאיחר, ערוץ 2 שארב בשדה התעופה,תיקים שנעלמו) כדי לאמת: זה הטור האחרון שלנו עלי אדמות. זה הזמן לפרוש לפני שיגידו עלינו שאנחנו

קוואמי את פורטיס מחליפים רשמים ביחס לאיזו גברת, כל אחד בתפקידו-הוא כדי ליצור את האמביוולנטיות שאומרת משהו כמו – לא יכול לסבול אותה, אבל לא יכול בלעדיה. קוואמי הוא הקוטר (לא מוכן להיות מסמר לפטישים שלה…) , פורטיס הוא חדל

חן אהרוני משדר מצוקה של נפגע אהבה. צריך לעשות מאמץ לא קל לקחת טקסט קיטש פשטני  שאומר "אהבה זה כמו עצבות" ולהפוך אותו לטון מלנכולי אמיתי שמשדר גם משהו אישי שאומר – לא רוצה לעבור את כל הטראומה הזו. לחן אהרוני

"די מכוער, ממשיך ללכת, כאשר מישהו קורא לעזרה/ די מכוער/ עיניים מרמות/ ננעצות באשת חברך הטוב/ די מכוער/ ואני חושב שאני יכול להתעלם/ אנשים על קירי/ מראות לנשמתי/ די מכוער/ לשנוא את ההורים שלך/ כשהם עשו את הטוב ביותר/ די

אנגלית כבר שפת פופ מקומית. אין עוד עכבות. זה טוב. איך מתייחסים ברדיו? מישהו שידר את השיר הזה? פעם זמרים עבריים באנגלית היו כמעט מוקצים מחמת מיאוס. מיכל לוטן מנסה אלטרנטיב. שרה שיר של הוראות –התנהגות אישיות. לשדר רוגע. לא להראות בצבוצי

הרמוניה נשית שמימית נשמעת ב – The Requiem תפילת אשכבה  הפותחת במילים   God save us everyone will be burn inside the fires of a thousand suns for the sins of hand sins of our tongue sins of our father

הקליפים של אליס קופר – רוחו נושבת בהם – קרא עוד

"אליס קופר" הייתה למעשה להקה שהוקמה ע"י הזמר Vincent Damon Furnier יליד דטרויט (1948) בהמשך וינסנט דאמון "גנב" את השם לעצמו. קופר נחשב חלוץ בתחום ההבי מטאל – בגישה התיאטרלית והאלימה שלו שנועדה להמם את שומעיו. ההצגה הושפעה מסרטי אימה,

אה, כן כמעט שכחנו שהזמרת השוודית רובין הבטיחה את Body Talk בשלושה חלקים. היא גם מקיימת. הנה מגיע השני. מה היא שרה הפעם? "האהבה הורגת" – "אם אתה מחפש אהבה, תשיג לב מפלדה, מפני שאתה יודע כי האהבה הורגת". (Love

בפארק גני יהושוע בבמה 1 התחלנו עם Betzefer, עברנו ל – Soulfly, בסביבות שמונה עלתה Korn. ו – Ozzy  קינח בשעתיים משלו. למעשה, כל המסיבה הייתה בשבילו? לא? אלא אם כן רוב הקהל חיפש דווקא את Korn קרא עוד

בוב מארלי האיש והמוסיקה, הכהן הגדול של הרגאיי, סמל האחווה העולמית כאן בלהיטיו , קרא עוד

"אתה רוצה להשתחרר/ לצאת מכל מה שאתה עובר/ לעצמך עמוק בלב/ אתה רוצה להתאהב/ ולסדר איזו פינה/ להיזרק מהסביבה ולשכוח// כשזה קורה אתה עוזב/ אתה פוחד להתאכזב…"   ירדתי למרתפו של ג'וני שועלי (אלבום סולו שלישי של הבסיסט לשעבר של

כמעט כל שיר ב – A Year Without Rain קרוץ מחומרים של להיט אינסטנט ענק. הנה עוד אחד. קרא עוד

המהדורה החדשה של "סנטיר" יוצאת מחדש ומספקת דיסק בונוס של חמישה שירים מהקלטות  שמתנגנות לראשונה מחוץ לאולפן + סרט דוקומנטרי המציץ אל תהליך היצירה של "סנטיר". אומר מיד: כול תוספת ובונוס אצל יסמין לוי מסקרנת אותי. הבחירות שלה תואמות לרוב