בספטמבר 2010 תוך כדי צילום מול הבמה, חטפתי מאוזי אוסבורן זרנוק קצף. זה קרה בפסטיבל המטאל "אוזפסט" בגני יהושוע. לא ברחתי. המשכתי לעמוד ולצלם כאילו אני במשימה עיתונאית הרת גורל. כולה פאקינג אוזי (איך אתה מעז לדבר ככה, יגידו מעריציו,
תום יורק כתב את השיר אחרי סיטואציה טראומטית שעבר: ערב אחד הוא עשה "סיבוב בארים" בעיר, אבל מה שהחל כבילוי נעים וחגיגי הפך סיוט, כאשר יורק מצא עצמו מוקף חבורה של אלימים שניסו לשדוד אותו/ לקרוע אותו לגזרים. "הם נראו
"ליתיום" חוזר ממחוזות הגרנג' של נירוונה 1991, אלבומה השני Nevermind. השיר עצמו יצא כסינגל ביולי 1992. הביוגרף של נירוונה, מייקל אזרד תיאר את השיר כהתייחסות לאמרתו של קרל מרקס – שדת היא האופיום של ההמון. קרט קוביין עוסק באדם מיואש-בודד ("I'm
"רואה אבן בעיניך / רואה הקוץ בתוכך / אני מחכה לך / אחיזת עיניים תהפוכות הגורל/ על מיטת מסמרים היא גורמת לי להמתין / ואני מחכה, בלעדיך / עם או בלעדיך / איתך או בלעדיך" ייסורי האוהב בונו הצעיר. שיר
האם Wonderful Glorious הוא הטוב ביותר של ה – Eels ? רק מי ששמע את תשעת אלבומיהם יכול להעיד. גם אז לא ברור אם הוא מסוגל לדייק. אבל אין לי בעיה להצטרף. כבר בהאזנה ראשונה אני לוקח יותר משני שירים
"היה סבבה", אמר הזמר ג'ואי ברנס בסוף הערב. סולן קלקסיקו למד עוד כמה מילים מחניפות מאוצר הסלנג. לקראת סיום שלף אותן. רגע של – אני הולך להחניף לכם, הכל בסדר, כי אני עושה את זה בכל מדינה אליה קלקסיקו מגיעה.
רוקנ'רוליסטית בועטת? אלמלא ג'ואן ג'ט בעטה בשיר הזה – לעולם לא היה נחשף בגדול. ג'ואן גט לא רק בועטת. היא מכסחת.. רוקנ'רול נשי ישיר לא מאפיין את השמונים. ואכן, השיר הגיע מהשבעים: הוא הוקלט במקור ב-1975 ע"י The Arrows כבי-סייד ל – Broken
כוונו ל – DTS Digital Theatre System, תזהירו הורים, שכנים, אוהבים ושונאים, תכנסו לממ"ד. (רעיון טוב – להפוך את הממ"ד לחדר צפיייה), ואז – לשלט. תגבירו. זה כל העניין: מטאליקה נכנסת לסלון. מטאליקה בסלון תישמע הרבה יותר טוב מאשר בקוויבק
איפה הדי.וו.די? מהשיר הראשון גירלז & בויז – העסק מכור. שירה בציבור. חוזרים לבריטפופ כמו שבריטפופ צריך להישמע. אוגוסט 2012, הייד פארק, הקונצרט שסימן את נעילת המשחקים האולימפיים. גם בלר מתחילה לטפס לכיוון הקומות הגבוהות של פנתיאון הרוק. הסטוריה: לונדון
קראתי הרבה מילים שמתעקשות להגדיר את ההרכב הזה, שצמח כאן ונשמע לא מכאן. הוא אגב לא נשמע מכאן. אלקטרה אינם משינה החדשים. לא ההמשך לנקמת הטרקטור. לא מזכירים את החברים של נטאשה. אפילו לא את רוקפור. אני לא בטוח שהיא
אור אדום מהשיר הראשון עד השיר האחרון. פניו מואפלים. רק הפלאשים חושפים את מה שמארק לאנגן מנסה להסתיר. קולו של מארק לאנגן – זה כמעט כל הסיפור, לא הפנים.הוא הגיע עם Blues Funeral, אלבום שיצא בהתחלת השנה, מחבר אותו לשירים
הרולינג סטונס חוזרים בגדול. ללד זפלין יש תחיה מחודשת. הספייס גירלז הופכות למיוסיקאל. גם לאלאניס מוריסט מגיעה תחיה מחודשת. הקהל הישראלי הלך על זה. עד שלא ראינו היכל נוקיה דחוס בכ-8,000 איש לא יכולנו להאמין. האמת היא, שהמושג הזה "תחיה
להקת רוק כמו שלהקת רוק צריכה להישמע? יש דבר כזה? – יש. 3Doors Down נשמעת כמו שלהקת רוק צריכה להישמע, אבל כנראה, יש בה משהו מיוחד יותר מאשר עוד להקה של שלושה חבר'ה שמצאו נוסחה מצליחה. צריכים להודות: הנוסחה שלהם עובדת
לונדון יום א' השבוע. האבנים חוזרים להתגלגל. קונצרט ראשון מזה 5 שנים. הרולינג סטונס במלוא היהירות המוכרת, להיט אחרי להיט. חמישים שנות קריירה – קטן עליהם. 20,000 איש בלונדון 02 ארנה. די בשיר אחד I Wanna Be Your Man כדי
אז מהי האמת על אהבה לפי פינק: "האמת על אהבה – שהכל שקר/ חשבתי שאתה היית האחד ואני שונאת פרידות" השישי של פינק מלא בזעם אישי-צדקני, התבוננות נוקבת על הצד האפל של החיים, במיוחד היחסים עם בן הזוג, ואי אפשר
כלכלות קורסות. יחסים מתפוררים, משפחות נהרסות, נערות משתגעות, אבות יוצאים באישון הלילה ואינם חוזרים. קניוני וגאס עומדים נטושים, גני העדן קפיטליסטיים נקברים באבק. ברנדון פלאוארס, Brandon Flowers, סולן הקילרס מקונן על עולם של שממה רגשית, עולם ללא אלוהים. Let’s go
בשיר האחרון Find My Love הייתה הצגה, ואני מדבר על אשכרה הצגה. תיאטרון רוק. פתאום נינט טייב נראתה לי מעולם אחר, כמו משייטת לתוך הקהל. נוגעת בו. זועקת את אהבתה כאילו אפוקליפסה עכשיו. בטוח שהיא רצתה להשאיר אותי קצת הלום.
בערבים שאת אמריקה מעניין יותר לראות את ברק אובמה אצל ג'יי לנו, הזרקורים הופנו לפתע לאקסל רוז, סולן גאנז נ' רוזס, שהופיע בלילה שעבר בראיון טלוויזיוני אצל ג'ימי קימל מנחה Jimmy Kimmel Live. התקשורת הגדירה את ההופעה כ"נדירה", אולי משום שאקסל רוז
הג'יזס אנד מרי צ'יין, ישו ושרשרת מרי, חוזרים מהמחתרת של גלזגו לדרום תל-אביב. כמו הוולווט אנדרגראונד, Jesus and Mary Chain, הייתה להקה בריטית לא "לא קיימת" במצעדי הסינגלים, אבל השפעתם האומנותית הדהדה חזק על מוסיקת האלטרנטיב (מ"מיי בלאדי ולנטיין" עד
אנחנו במעבדה הנסיונית של David Longstreth ושות', סצנת האינדי רוק אלקטרוני של ברוקלין. אני מקשיב ל – Gun Has No Trigger, שיר מס. 3 בדיסק. קול גבוה, הרמוניות קוליות, קצב תוף, באס פאנקי. מנגינה מקורית. זה אינו דומה לשומדבר. If
משהו טוב קורה לאסף אבידן, אמר לי מישהו בסוף הערב. הרמתי גבה. משהו טוב? ומה-עד-עכשיו? היה רע? אבל במחשבה שנייה, יש אצל אבידן, אם לסכם את מחשבותיי עם יציאתי לשדר' ירושלים בסוף המופע – התמקצעות בימתית. נכון שהוא עדיין אינו
בשורות חדשות מגרין דיי לקראת טרילוגיית UNO? שיר הרוק הזה, שלושה אקורדים של בס, יחניף למעריצים הותיקים של ההרכב. נוסחת האולד סקול אפ ביט מנצחת. פאנק רוק קצר, פשוט, מלודי, כמו שטריו רוק מיומן יודע לעשות. שמע אף טוב יותר מהסינגל
אף מילה בעברית. האם חייבים לנפנף בכחול-לבן? אבל הייתם מאמינים ש – Lunacidal Tendencies זה הרכב בעברית – "לונסיידל טנדנסיז" מה השם הזה? נטיות אובדניות של הירח? אולי זה קשור לתכנים: מבט על עצמנו מזווית אחרת, מהות קצת אחרת בתפיסת החיים
המילטון לייטהאוזר, Hamilton Leithauser, חליפה, עניבה (גם בחום הזה אתה מגיע להופעה בבגדי עבודה) במרכז הבמה לא עושה רושם שהוא הולך להחניף לנו אפילו ב"ערב טוב תל אביב". האיש באמת בא לעבודה. כל הרכב האינדי רוק הזה אומר – עזבו
רינגו 2012 הוא שמו של אלבום, שאני מעביר מתחילת השנה לתחתית הערימה. ואז יום אחד (זה היום בו נכתבות שורות אלו) שאלתי את עצמי: למה? אתה לא מתבייש: למה אתה מעיף את הדיסק החדש של רינגו סטאר מהעיניים שלך? זה בגלל שהוא היה
ראיתם את לינקין פארק בנובמבר 2010 בפארק הירקון? כתבתי אז: "חברי הלהקה הגדירו את מה ששמענו לאורך הערב – להרוס ולבנות את הלהקה שלנו מחדש. מתברר שבגרותם של מוסיקאים מגיעה, כשהם בראש אחד להחליט שהם אינם מתחשבים בשום דבר אלא בעצמם.
סיפור מסע בדיוני של טריו הפרוג-הרד רוק הקנדי הוותיק יליד 1968, הראשון מזה חמש שנים, העשרים שלהם מאז הפעילו את המגברים ופתחו מבערים. ראש מיושנים? לא, לא, לא. ממש לא. מה פתאום. נכון שזו הדדיות משולשת שאינה ממציאה שומדבר חדש,
טרדישן רבותי, טרדישן. נייל יאנג חוזר לאחור – אל עומק ההסטוריה של המוסיקה האמריקנית. מי שכבר בשנייה זו מגלה סימני רתיעה – יכול להירגע. ניל יאנג אינו משעמם גם כשהוא חוזר כדי לשיר ולנגן שירי פולק אמריקנים קלאסיים עם הקרייזי
הקול הרפה-דואב-רגיש עושה איתה חשבון נפש. הוא צדק בסופו של דבר. הזהיר אותה. אבל טיפסה כך גבוה ומהר – שהנפילה הייתה קשה מנשוא. עכשיו היא מסוגלת להודות שלא הייתה דרך אחרת: "It hurt too much,/ I couldn't stop,/ It had
לא מאוחר להזעיק את סלאש לפתוח לגאנז אנד רוזס בפארק? שייתן כמה טרייקים מהאלבום הזה (13 שירים, 54 דקות), ואפשר יהיה ללכת הביתה. נו טוב, לא נעליב את אקסל. נישאר להופעה שלו. סלאש, גיטריסט על, לשעבר גאז נ' רוזס, הוציא
