מתן דרור

מירי מסיקה ואבי אוחיון מובילים שיר מכוון ריגוש רומנטי. עברי לידר גויס להעצים באוריינטציה של חזקים שני לבבות מאחד. המילה "היי" שפותחת את הדואט נשמעת מודבקת ומנותקת ויוצרת פיחות אמינות. ההמשך  אינו מעלה את מפלס מד האותנטיות. ההתרפקות על זכרונות

מוש בן ארי שר מפיה של מאוהבת מתוסכלת, כאילו לוקח על עצמו את מצוקתה. גברים בוכים שרים נשים בוכות? – עובדה.  בן ארי התדפק אף הוא על דלתו של אבי אוחיון, יצרן שירי לבבות שבורים. מבקש/ת שיקבל אותה לאט, מקוננת

ואלרי חמאתי לא חתומה על הטקסט הזה, אבל היא שרה אותו ברגש גדול. האם עד כדי כך הצליחה להפנים את זרימת המילים המאולתרת.  אנשים שכולם לומדים לשקר, והיא שצריכה ללמוד לוותר, לברוח מגעגוע, ואז "זה הולך עם הלב". מה בדיוק

מי ששאל מה גרם ללירון לב להתנדב לפרוש מהאקס פקטור עוד לפני הכרעת השופטים, יוכל לקבל תשובה מהשיר הזה. די להקשוב למילים ולמנגינה. הן רחוקות מלהיות מודל אירווויזיוני. לא רק השיר מן הסתם יבהיר, שהסיבה אינה רק בת הזוג ההריונית

מה עיכב את השיר הזה שנים כדי שיצא מהמגירה? הוא חיכה לדואט עם נופר סלמאן? לא ברור. זה מסוג השירים שזמרים ממהרים לרוץ איתם כדי לשיר בראש חוצות ולספור צפיות ולייקים. משרבטים געגועים לאהבה ישנה ושואלים כל שאלה אפשרית –

קובי פרץ מאנפף שיר שמח לכל העולם. מה רוצה להגיד? אני אשמח את כולם – אלה ששמחים גם במקומות הקשים (ומה עם העצובים במקומות הקשים?), למתפללים גם כשהם לא במקומות הקשים, לילדים שמזכירים מה אבד עם השנים (תמימות?) לאימהות הדואגות,

אולי ינגב  לה את הדמעות במקום לנשק – "עד שזה נגמר". אני מבין את המשרבטים שמתרפקים איתו על האהבה – שלמה ארצי כבר ניגב את הדמעות. למען המקוריות – ינשק לה אותן. בניה ברבי זורם יפה על נהר הדמעות. יש

רצתה שיהיה "יותר", לפי הבית האחרון – אם היה הופך "האביר" שלה היה מספק את ה"יותר" (ממה?) .  מבחינתו – ה"יותר" – ככל הנראה שירים  ש"מתקנים אהבות" (דימוי יפה). אביר כנראה לא יהיה, אבל  דודו אהרון יאולי יתקן אהבות  בלילות

תחפושת מזרחית או סוף סוף חושף את האמת על שורשיו? אברהם טל בלי איפור? נטו הוא? רגע, רגע. בואו לא נחפור. בואו נשמח איתו. אני מציץ בכותרות החדשות. לא הכי בא לצהול.  קורונה, מאומתים, מתים. מצד שני בתוך עמי אני

כאילו דרמה בפתיחה. שלוש בלילה. היא לבד. סלסול אפלולי טעון כאב. מבטיחה שזה לא סוף הסיפור. חשבתי לתומי: עדן בן זקן משנה כיוון. האם זו בלדה שמספרת משהו עליה. אחרי הכל שמה מופיע בקרדיטים ככותבת שותפה למילים. פתאום נכנס קול

איך, איך המלכה של העולם, המליאנית, בעלת  אלף חברות, שטסה מחלקת עסקים – איך  אין לה "וי כחול".  רגע, מה זה "וי כחול"? נו באמת, איך נבצר ממני המידע הזה? אז ככה: אנשים מפורסמים, מותגים מוכרים וחברות ענק בדר"כ סובלות

יש טקסטים שלא הייתי מעז להוציא. יש שהייתי מתבייש להוציא. על לא מעט שירים סתמיים מכסים שמות של כוכבים כמו עלי תאנה.  מה מהות הזיווג שלומי שבת – מרינה מקסימיליאן? טובים השנים כאסטרטגיית שיווק? מזמינים שיר אצל מועצת חכמי המיינסטרים,

למרות ש"הלב כבר בחר לא ליפול" , למרות שכבר "לומדת ללכת", למרות שהיא "רוצה אחרת", למרות שהלב צועק "תתחילי לחלום"  – נסרין קדרי מקוננת על הסתלקותו של האהוב כאילו עדיין לא השלימה, ולמעשה צערה – בלתי הפיך. חוזרים לשיר מ-2017

יובל דיין  מחפשת דרכים איך להגיע ללב המיינסטרים. זה מתחיל מהטקסט השבלוני, מנסה כביכול להביע  מילים כנות על אהבה, מתייפייפת ב"רציתי לנגן לך שיר חדש", ו"אתה האור שלי למרחקים". ו"כל כך הרבה דלתות יש עד הלב שלי". דיין מחפשת מילים

איך לצייר משהו שאתה לא יכול לראות? תנו לדוד ד'אור תרגיל. הוא מסוגל. הוא ישמח. (צפו בקליפ) בינתיים הוא שר אותה. כאן אולי זה קורה מהר יותר, נוגע יותר, מגיע יותר.  במוסיקה אין צורך "לחשוב מדי". דוד ד'אור מחפש את

למה להתבכיין על משבר יחסים בינו ובינה כשאפשר לחגוג אותו? עידן חביב הגיע לכתובת הנכונה: אבי אוחיון את מתן דרור. תזמין עוד להיט, ותקבל ארוז היטב לתחנות המיינסטרים המשוועות לשירים מרימים. אין לה מה לדאוג, כי "בלב שלו" הוא אוהב

לא רק המילים – גם גם המוסיקה משדרת אופטימיות באשר לאהבה.  שיר שימור תמצית הטוב שבזוגיות ("עדיין אוחזים ידיים")  כולל דאגה מפני אובדנה ואי הסתפקות במה שיש. עידן רייכל אינו חופר. הוא מחבר את פשטות המילים עם פשטות הלחן. נקודת

יאללה, שירו איתם. יש מי שלא יבוא לשיר איתם, להצטרף לשבט אחים מזמרים גם יחד? "אחי" משקף את הקרבה הסמנטית  בין 'אח' ל'חבר'. גם אם הם "הפכים", גם אם קצת שורף – לא נורא. יש כאן גם סיפור קלוש, כשאברהם

כמו ב"אולי היום" הפנטזיה של משה פרץ מוליכה לעולם שכולו טוב. התגעגע בטירוף ליום שבו ישחררו את העם לחגוג. כשמחדרי המתים בבתי החולים המשיכו להוציא גופות, פרץ פרץ השיר שמח של חופש שחרור והרבה סקס. כתבתי כבר בעבר, ואחזור על הדברים:

יש מצב שהבנאדם "רב עם השפיות" שלו? שפיות היא מונח משפטי המצביע על היותו של אדם בעל כשירות נפשית מספקת כדי לשאת באחריות פלילית למעשיו. כלומר, שיכולתו של אותו אדם להבדיל בין מציאות לבין דמיון ולהפעיל שיקול דעת סביר היא

שרבטו לעדן מאירי עוד שיר על גבר מתייסר בגין אהבתו המעורערת. מצד אחד "איך בונים מגדל שהתרסק" מצד שני "עוד נשארו מיליון סיבות להישאר". אני לא  מאמין לטקסטים המתבכיינים הסתמיים האלה שמנסים להתביית  על פס קול מלנכולי. עדן מאירי שר 

אלמלא הקומוניקט המצורף, הייתי מוטרד משגיאת העברית "מתגעגעת אותך".  עידן רייכל מסביר, כי בתו סלומה היא מי שהמציאה את המשפט ("אבא … אני מתגעגעת אותך"). הנקודה היא שהמאזינים הלא מודעים אינם מקבלים דפי מידע. השת"פ עם אבי אוחיון ומתן דרור

בוכה או לא בוכה? לפי הטון – מתייפחת מבפנים. מה קרה? מה הבעיה? מדוע לילותיה שבורים? התשובה: "אתה רוצה תמיד הכל ישר". אין מקום לפירושים מורכבים. מה שאצלו פשוט, אצלה מורכב. כלומר: מבחינתה הישירות שלו בעייתית. קודם שיחזיק אותה בשתי

גיא זו-ארץ מצטרף לזמרים החרדים הבוכים בלילה.  זמר במציאות המקומית – גם אם אהבתו בפועל מלבלבת – כנראה זקוק לאיזה מלנכולי כזה, לשיר את חרדתו -דאגתו על רקע שיבושים ביחסים. השיקולים לא תמיד אומנותיים טהורים. הפניה ליוצרים בעלי קבלות לצורך

שני גברים מקוננים את עזיבתה. מה קרה, מה פתאום עוזבת? תשובות? – שתי עיניה לא אומרות דבר. אולי ינסו לשכנע ב – ומה יהיה עכשיו, מי יקשיב לנשימות שלה, מי יצחק מהשטויות שלה,  ולמרימי הגבה – "מי ילמד מהשקרים שלך".

שתגיד לו – מה עובר עליו. היא ככל הנראה יודעת טוב ממנו. יש כל כל כך הרבה תשובות – אז מה השאלה. לא שיניתי מילה. מילא השאלה, אבל מה הן התשובות? בטוח שלרביב כנר אין אותן, אבל לפחות מבחינת פתיחת

שבט שבת התגייס לפרויקט "שלומי שבת וחברים". זה קרה עוד בטרם שלומי שבת התאשפז. עכשיו ה"בוא הביתה" מתבקש. מקבל עוצמה. כל המילים שמצטרפות לשיר רגש. הגעגועים, הזכרונות, הציפיה, האהבה. ההבטחה. המוסיקה – עונג שבת. המנון המשפחה הרוגש. המנגינה – לא

בשירי אהבה מותר הכל, גם לומר הפכנו להיות שלמים. "שלם" זה משהו מוחלט, מוגמר, ללא פגמים לתיקון. צמד כותבי המילים התרגשו להיות רומנטיים ללא תקנה והלכו על סופרלטיב. התסריט גולש לרגשנות מתקתקה: "את מכינה את השבת ומתפללת/ אני יכול להסתכל