סינגלים חדשים

אובדן התשוקה הופך למבע רגש נואש ונרגש, טקסט מעט מיופיף,סובל מחוסר קוהרנטיות – מילה כמו "פערים" היא לשון פרוזאית יומיומית שמקלקלת את השורות הפיוטיות. גם צירוף כ"אהבתי המפוספסת" לא ממש הומוגנית לטקסט שמתחיל במשפט כמו "צמחי הפרא שכיסו את השביל

מירי מסיקה, טון מדוכדך, בשיר אהבה נכזבת, מתחננת-מתפללת לחזרתו, נאחזת בספק בהחזרת הגלגל לאחור, נואשותה מולידה גם תלות בע"מ פילה ובכוחות עליוניים ("אולי יש בשמיים מלאכים ששומרים טובים ששומרים עליי"). פשטות הלחן והמילים, קצב מידטמפו, תזמור מאוזן בין אקוסטי לחשמלי, מעברון

שמואל קלוסקי מתרפק בגעגועים, בגבב חרוזים מתיפיף עם סערות, ציפורי נפש ודמעות. קלוסקי מחכה לנס "שיכה בי בכישוף". למה התכוון? ל"מעיין צלול שישטוף"? מי שיגיד קיטש – לא אתווכח איתו. קיטש הוא לעיתים מהות שיר פופ. ספרי השירים של המוסיקה הפופולארית מפוצצים

אנור? מנין צץ השם הזה? אנחנו עכשיו על מפת החאפלות הפרסיות? ריטה רוקדת על חתונה פרסית (יש לה הצדקה – הגיעה משם), אז גם שיר לוי חייב לקפוץ? יש כאן יציר כלאיים: לוקחים לחן … "עממי פרסי" ומשדכים אותו לאיזה טקסט מיופיף

"הביתה, הלוך, חזור" קרא עידן רייכל לדיסק המשולש. למעשה – המהות שלו. ישראלי שמסובב גלובוס, אבל הבסיס לו כאן. מלחין ישראלי שחוזר הביתה עם צלילים מן העולם. הפרויקט – מעבדת הניסויים שלו. זמרים, זמרים אורחים, נגנים מסגנונות שונים. סוד קסם

דואט של נתק. היא בעולמה. הוא באהבתו. היא מחפשת עוד רגע של אור בשגרת יומה, מתגעגעת לרגע מסוים. הוא היה רוצה לאהוב ולחבק אותה ללא הפסק. איפה נקודת המפגש? לא קיימת. בכל זאת יש בדואט הקולי חבירה  – אבל הוא

נימרוד שיקלר מלטף בקול מלנכולי, במנגינות מינוריות ובתזמורים פריכים, שאפרוריותם אינה דרמטית, אלא אפילו מתקתקה משהו.האם צריכים כישרון פואטי כדי להגיד "רע לי", "בודד לי"? לא. שיקלר כותב בפשטות ושר: "כמה עצב יש בשנינו/ ועדיין אנחנו לא לומדים להסתדר". מבוא להיפרדות.  בהמשך

הגל שמכה בשרית חדד הוא כמובן ים-תיכוני.  לא רק בתוך עמה חיה ומתגוררת, אלא כבר בונה מסלול מכאן ועד יוון. הרדיו היווני משמיע, היוטיוב מתפוצף מצפיות. מה הנוסחה? שרית תשיר ביוונית (רק מי שמבין בדיקציה יוונית יוכל להרגיע שהכל בסדר), ורטיס

מעצם טבעה "כוכב נולד" מולידה בעיקר זמרי רגש, שהרי בביצועי קאברים אתה צריך להוכיח שאתה טוב בדיוק בזה – בהבעת רגש. אבל אז כשיוצאים לדרך, נשאלת שהאלה:  יופי הראיתם שאתם יכולים, אבל אתם לא חייבים בכל מחיר להמשיך את "כוכב נולד"?.

מה לנו ולחתן כלה פרסיים? מה לנו ולכל החתונה האתנית הזו שריטה רוקדת עליה? אל תהיה נגטיבי, יגידו לי כל משמרי המסורת והחוזרים בשורשים. ובאמת, למה שנלין? יש חתונה, יש חתן כלה, צחוק ושמחה, ויש לה מחשוף (שדי שיש?!) חבל"ז,

נשארתי לא רגוע אחרי השיר הזה, שאותיותיו הגיעו מהודרות ונאות בכתב של סופר סת"ם. אפילו שמות היוצרים נכתבו כך. מעניין מה חושב היושב במרומים על יומרת נציגיו, שמרגישים שליחים לדבר הרגעה של "עם ישראל" ומתחפשים לכותבי תפילה ולמעודדי אמונה באלוהים.

זה לא "בלקן ביט בוקס", אבל נוגע, באיזור. תמיר מוסקט השאיר עקבות בולטים. שניהם הרי מאותו הכפר המוסיקלי הקוסמופוליטי. בלקן הולך עם אפרו מגיע עד מוסיקה חסידית. יוסף חרז על יחסים. הוא מוכן לבכות, רק אם היא תחייך. המשפט הכי יפה

מצחיק קצת לומר – חיים משה "מתמזרח". צחוק, צחוק אבל בשיר הזה הוא מקבל עליו טוטאל תכתיבי הז'אנר, כאילו כדי לזרום על האוטוסטרדה המסחרית. התוצאה: זה לא חיים משה. זה עוד זמר ים תיכוני מהשורה. הטקסט – מהסוג של שלושה

הקומוניקט שהגיע עם הסינגל מסביר שהשיר הוא מעין שיר נושא לספרו החדש של חבר "אבטיפוס", אמיר בן דוד, "פלאפל אוסלו" (שיר נושא לספר – תקדים?), למעשה הסינגל הראשון שהלהקה מוציאה מאז הסתלקותה ב-1997. האם הא גם חוזרת להופיעה? שאלה אחרת:

מישהו מוכן לקחת איזושהי אחריות על דניאל בן חיים, רגע אחד לפני שהוא מצטרף לשוק השמחות, רגע לפני שהוא מוחק כל זכר ל"אישיות אומנותית"? אני רוצה להאמין שבן חיים מספיק מבוגר לעשות את זה, או שלא. בינתיים, מצטרף לבורסת שירי השמח.

המלנכוליה הרומנטית המלטפת. עידן עמדי הוא הכוכב התורן במגמה הזו בפופ הישראלי העכשווי. על מה השיר? הגברת כנגדו בלתי מושגת: בדרך אליה – עליו לעבור מבוכים, להחריב עולמות, להילחם במלחמות, לרוץ אליה בחורף ערפילי, וגם להגיע לקיצוניות של מי שיושב בכלוב "ומחכה

לבן ארצי הייתה זירמת מחשבות על עצמו ב"מדינת הצער". זה נשמע כמו – אין לי מושג מה אני רוצה מעצמי – אבל על הכביש אני המלך וכשאני לא רגוע – פותח מחשב לראות מה חדש בחדשות. תגובה צינית על המחאה

הטקסט הקצר והמרופרף של סמדר אקראי מנסה להעביר משהו מחדר מיטות שנשמע כמו – אני רוצה להירדם, להיעלם, וגם כשנהייה קשה יותר איתך אני רוצה להמשיך ולהישאר. מה-מי-למה? השיר קצר וסתמי מדי כדי להבהיר סיבות-מניעים. מעבד השיר פתח בפראזת קונטרבס

ליאור נרקיס, זמר הפשטות העממית הקולחת, הפופ הים תיכוני המקפיץ והמבדר, מעולם לא נגע בטקסט "אלתרמני" כזה, והנה ממש "אלתרמן" במשקל, במבנה ואפילו בתוכן. האסוסיאציה המהירה מאוד – "ניגון עתיק" אם תרדנה בליל דמעותייך, שמחתי לך אבעיר כצרור תבן. אם

תובנות של אחרי פרידה. שינויים מהותיים. הבנאדם משוחרר. מרגיש פראי כסוס דוהר. נשארו תמונות מימי האהבה. עכשיו היא זרה, ויש ניסיון להבין איך קרה (שאף אחד לא גר כאן יותר). מופע הארנבות של ברזילי את להב מפעיל הרמוניות מוכרות של

עמיר בניון מתרפק על היו ימים-היו זמנים? זה בדיוק זה – התרפקות, אם כי צמד המילים "כמו שאומרים" מסייג את ההתרפקות. ממרחק הזמן אפילו "החלשים" של אז – יכולים להתרפק על אותם ימים. כי ב"כמו שאומרים", יש באמת איזושהי ערגה שנובעת

"מילים מוגזמות" – נכתב ליד הטקסט של דורון מדלי. אבל למען התחשבות בפסיקה, אביא את דברי העד הראשי, הלא הוא עידן יניב בכבודו: "אחרי זוגיות של כמה שנים עם בת זוגתי ליאן, ושניה לפני שאני ממסד איתה את הקשר… ,החלטתי

זרם מחשבותיה מוביל למסלול של חלום, סיפור, תחינה לאל. חלום של מקסם שווא, סיפור על יחסים (לילה במיטתו … לילה קשה), התחינה: בקשה להיחלץ ממסלול היסורים, להינצל מהמצב הקשה – "למד אותי לא לפחד יותר מכל מה שחסר…" הטון, המנגינה, העיבוד