שירים חדשים

עמיר בניון שר את סיפור יוסף, בן הזקונים של יעקב, ואחיו. מה יום מיומיים? פרשנות חדשה? דגש על הנמשל? מוזר, דווקא בימים אלה של מבצע "צוק איתן" שככו השנאה והקנאה בין בני ישראל, אבל בניון שר אותו כאילו אנחנו בימים

לגעת ללב, להרטיט, לגרום התרגשות, לעורר רגש עז, להסעיר נפש. אין מילים אחרות. למעשה – אין מילים. סהר שרב בחר במילים פשוטות, מפני שצלילי הצער שהתנגנו-הסתלסלו בנפשו התחננו למילים, ביטאו געגועים עזים שחברו לקולה של אמא. שיר זיכרון מרטיט. בוקר

אדם גורליצקי נע על נתיב מלודי מדוכדך, שר את אשר נפשו החצויה משדרת למיתרי הקול. צליל פסנתר, מסלול שמע ידידותי. פולק חובר לפופ-אמצע, סינגר פוגש את הסונגרייטר. השיר הזה היה צריך לצאת לפי הקומוניקט המצורף בעוד כמה חודשים, אבל האירועים

שיר כזה לא היה נכתב בנסיבות רגילות. הוא נכתב בפרץ רגש ספונטני נוכח אירוע נדיר, שלא יכול להתרחש בימים רגילים. אריאל הורוביץ הצטרף לאלפי האוהדים שהלכו אחרי החייל הבודד, סמל ראשון שון כרמלי בן ה-21, שנהרג ברצועת עזה במהלך מבצע

סלסולו של הלב. אין מה להוסיף. תקשיבו. האמת הצרופה של דור שמעון. לחן נוגה יפהפה, עיבוד מאופק-מעודן לפסנתר, סלסולו של הכינור המשתתף בצער (רונאל רצון), והקול הזה ששר בדיוק את מה שחש הלב. נשבר הלב. כותל המזרח. כותל הדמעות. אחי

זאב נחמה מקווה לימים טובים יותר. התקווה מתחדדת במיוחד בימי מלחמה. השימוש ב"ארסנל של נשק" מול "ארסנל של רגש" שקוף מדי. נחמה פתח מחסן רגש מהסוג האופטימי. רגעי ההשראה מגיעים עד לספירות עליונות. המוסיקה למרות האמונה בטוב – אינה שמחה.

יוני פוליקר היה בן 11, כשאחיו קובי נהרג בעת שירותו הצבאי. באלבומו החדש כתב יוני שמי שירים על האובדן קרא עוד

חיפשתי קומוניקט לעיתונות, שמגיע בדרך כלל עם כל שיר חדש. לא מצאתי. אחרי ששמעתי את השיר הבנתי שהשיר הוא הקומוניקט. גולן משפר עמדות כדי לחזור אל לב הקונצנזוס. יכול להיות שהשיר אפילו אחר לצאת. המחיר כבר כבד. עם ישראל מחפש כבר

באלה הימים, אי אפשר ללא תפילה לחיילי צה"ל. תפילה הרי עושה טוב מכול בחינה. יש בה משהו יפה, מיסטי, משחרר. עובדיה חממה לא נדרש לחבר נוסח חדש. מדובר בתפילת "מי שברך" שתוקנה ע"י הרב שלמה גורן בימי ראשית המדינה. התפילה

המעבר מאנגלית לעברית. תהליך לא פשוט. לעיתים כמעט מטמורפוזה וגם הימור, במיוחד למי שזו שפתה הרוקנרולית. תמר אייזנמן מכניסה גם את המצוקה הזו לשיר חשבון הנפש שלה: "תלויה בין ארץ לארץ ובין שתי השפות". שיחה בינה לבין עצמה. מלחמה בינה

כמו מי הוא נשמע? לא חוכמה. הבריטון. אפילו המוסיקה. לא בטוח שקובי רכט שבע נחת במהלך דרכו כשהעמידו אותו מול אריק איינשטיין. אבל מה עושים כשהטון הזה מטעה לעיתים, במיוחד כשהוא מתנמך להביע ייסורי אהבה. האהבה כואבת כשהיא מסתלקת. הכאב

האב מציע לבנו תובנות אהבה על פי ניסיון חייו, למרות "אלף שנות חיים" שמפרידות. אידיאליזציה של האהבה תמיד מוצדקת. הנקודה היא, שהאב לא ממש מנסה לפתור את בעית הבן, מדלג מהר מדי לתכלית ("תאהב מכל הלב") לפני שהתמודד עם הבעיה

גם אחרי הגרסה זהו של סי היימן, נורית גלרון היא הזמרת של השיר הזה, ששמענו לראשונה באלבומה "אני ראיתי יופי" (1982) הביצוע של גלרון בעיבוד משה לוי נשאר האולטימטיבי. הדמיון שמוביל אותה מחדר ילדים ("סוס מעץ מוטל בחושך") דרך ציפורי

יש לי בעיה אקוטית. קשה לי עם שני אייל גולנים. הטון, הדיקציה, הצבע המנעד. אילו היו משמיעים לי את השיר ללא ציון שמו של המבצע, יתכן שהייתי נכשל בזיהוי. זה אינו אומר דברים טובים על פאר טסי. החוכמה היא להביא

ישן או מיושן? אני בוחר בפג תוקפו. השירה של אפיק פלג במקצב הטנגו נשמעת ארכאית עד כדי חיוך/ גיחוך. אילו זו הייתה כאן פרודיה על סגנון – ניחא, אבל השיר הזה הוא התרפקות סתמית בקצב 2/4 ובטקסט געגועים אינסטנט על הטוב של פעם

אני מכיר את Bésame Mucho, ("נשק אותי הרבה") שיר נצח רומנטי משנות הארבעים שעבר מדור לדור. והנה ה – Besame חוזר ללא ה – Mucho, בשיר ששון ושמחה, סגנון הרומבה, שכולו חיוך טוב של ניסיון של האוהבת לשכנע את אמה

אני חייבת להראות לו שאני מה-זה בסדר. שהיום הרבה יותר טוב לי. שלא ממש מתעניינת בו, רק הסקרנות גרמה לי להציץ לפייסבוק שלו ולראות לו את כל הקמטים. המאזין גם מיודע על סיום כתיבת השיר, ומשום מה תוהה, למה היא

חסר להפרויקט של עידן רייכל שיר? אני בספק. אבל למקרה שחסר, אני ממליץ לרייכל על הימני-קופצני השמח הזה. רייכל הרי מכיר את רביד כחלני משירותו בעבר במסגרת הפרויקט. שיגייס אותו לעשות מילואים. אבל למה לא ללכת על הצעה יעילה יותר:

לירן דנינו מבכה אהבה נכזבת. השיר נשמע כמו המשך סאגת סיפור האוהב הדואב שלו. קול מאונפף, מתייסר, שמנסה לשתף אותי, המאזין, בסבלו. אומר מיד: לא מצטרף. לא משתתף בצערו. למה? כי אני חש שיש מי שכותב לו טקסטים מניפולטיביים, כדי

ילדות גדולות בוכות עכשיו. ילדות גדולות יודעות לצרף קולות להרמוניה יפה. מי לא אוהב שירים מוכרים. גלי עטרי עשתה קריירה מהשיר הזה. סקסטה לקחו אותו לטובת קריירה מאוחרת, שנאחזת בטרנד הקאמבק של הרכבי פופ, שבעבר עשו בריזה קלילה, ועכשיו אחרי

נתן אלתרמן חבר בשנות השלושים של המאה הקודמת לסיפורי ילדים מוכרים. ב"כיפה אדומה" הוא מביע צער על ימי הילדות הפראים שנמחו כדמעה. כיפה אדומה ושאר סיפור אגדות מסמלים זיכרונות מהשנים המתוקות והתמימות של ילדותינו, אז צחוקנו היה טהור. אלתרמן סופד

איך אדם חוזר? בואו נדייק: איך מחזירים את אדם למיינסטרים? ארוז במלנכוליות נאה, עטוף מילים יפות, משדר רגש עוטף. באסטרטגיית הקאמבק עדיף לאדם להיות רוד סטיוארט רך-נוסטלגי מאשר ספרינגסטין נוקב ומחוספס. בכל הרע שמתרחש, אנשים טובים באמצע הדרך מצפים לטוב.