סינגלים חדשים

בבחירת שירים ישנים לקאבר – חשובה הבחירה עצמה. לא על כל שיר כדאי לטרוח. טלי סלע ודודי מור העדיפו לקחת את "החייל שלי חזר", שנדמה לי שאפילו נעמי שמר – לא ממש הייתה נלהבת לחידושו – אל הקלילות המחויכת. נאמר

אם לעשות מיליון או שניים/ עם ראש מעל המים/ לראות את הכחול/ להשתדל לנהוג ביושר/ אז מה יביא העושר/ לנוח ביום חול// מה כבר ביקשתי כל חיי/ מעט שלום פיסת מזל/ שלווה ואור לרגע דל// מה טבע בים מה נטמן

מילים: קרולינה אברץ, אופיר קותיאל, רונן  סאבו, אלרן דקל  לחן: קרולינה אברץ, אויר קותיאל, רונן סאבו    אף אחד לא בא לי/ אף אחד לא בא/ אני עצובה/ רע לי ומר לי/ בלילות כשקר לי/ המיטה ריקה/ למה אתה לא בא?//

"אתה מרגיש אבוד בלי פוזה וביגוד" – האם זה המוטו של חובי סטאר? אולי השם והדימוי כבר מחייבים. אסף אברבוך בחן את הבחור והתופעה ותפר בגדים בתקווה לבסס מלך דאנס חדש. הסטאר מצהיר – אין לי מה להתבייש, שיגידו שזו

התחלתי לשם שינוי בקליפ (וידאו). נעבור לכתבנו בג'ונגל האפריקאי. אייל גולן על כיסא הבמאי. אם JUNGEL, אז שיהיה ג'אנגל. אני הרגשתי מתחם "הישרדות". את הרצון לברוח מהקדמה הטכנולוגית לאיזושהי חברה שבטית ולחיות חיים אותנטיים, יענו בטבע של הג'ונגלים – הופכת תעשיית

מתי כספי לקראת אלבומו החדש, "נפש תאומה", חוזר עם שיר שאת מילותיו כתב אהוד מנור, מי שהיה עבורו נפש תאומה. התאומות הזו הולידה בעבר שירים כמו אישיים כ"ברית עולם", "ילדותי השנייה", "מישהו", "ימי בנימינה" ועוד רבים וטובים. השיר עושה אידיאליזציה

מיי פיינגולד חרזה מתקפה בוטה ערב פרידה מהגבר שהיה איתה. אל תחפשו פה פיוט. יורה בלבד. יורקת אש. הרסת את הנשמה שלי, היא שרה, שונאת אותך, תיחנק עם עצמך. תקעת לי את החיים. חשבון חד נוקב ובוטה. מה קרה? עזב אותה? בגד

לא מעט סינגלים שאני מכניס למגירת הקומפקט מזכירים את מדורי הוותיק – גברים בוכים בלילה. מדי פעם מגיע לחופי גל דמעות חדש שמצדיק לחדשו: שי זנזורי (אשדודי במקור, לפרקים – סולן להקת השחקים, לפי הדף המצורף – אהוב מאוד על

כל הנשים יפות בלילה/ אבל הרבה יותר ביום/ את הסיבה לקום בבוקר/ אפשר לראות בכל מקום// כאן בגלריה של הטבע/ הן כמו ציור של אלהים/ אישה זה כוח מנצח/ במשחק של החיים// כל הנשים יפות אך אין יפה כמוך// כל

אין המדרכה ממהרת לו/ מתחת הרגליים/ לפני שהוא ברח רק ביקש אותך/ שתחכי לו/ ובינתיים עשבים שוטים מילאו את הגינה/ בחלומות כל כך גדולים / את לא רואה כאן נחמה? יש לו חלומות באספמיה/ הוא קוטף לך כוכבים/ אם יתפוס

"בסמטאות נפשי, מצאתי את מבוקשי, עכשיו, עכשיו קל וברחובות הומים, איבדתי משהו תמים, ועכשיו, עכשיו קל"   לחפש, לאבד, למצוא. דילן (לא בוב) חיפש ומצא. מה בדיוק חיפש דילן בסמטאות הנפש?  ומה איבד ברחובות הומים?  ומה ארע בגבולות מטושטשים, ומה מצא

שיר בהפוכה: להקדים את הנצח, להמתיק את המלח, לישון עד הלילה. שרון חזיז מנסה לשדר סיטואציה. הלילה עושה לה טוב, מרגישה הכי טוב ברחובות העיר, כאשר המסחר סגור ויש תחושה של חופש. החלק הראשון של השיר כתוב טוב, אבל בהמשך

זה קורה כל פעם מחדש/ לצידך אני כל כך נרגש/ המתוק שבעינייך/ הדבש שבשפתייך/ זה עולם יפה שלא אשכח// צמא אלייך כי בלעדייך/ החיים שלי כמו סרט משוגע/ צמא אליך לאור עינייך/ בשבילך מוכן למות מאהבה// באת אלי כמו רוח

Don't you walk by After you deceived me, why? And I don't wanna say goodbuy Cause I don't want you see me cry I put on my smile   הוא פגע בה, הוא רימה אותה, הוא בגד בה, אבל היא

אבי עברי שר על תשוקה לאהבה יחידה, נחשקת, מופתית, נשגבת שתגיע עד ספירות עליונות, אהבה שבה ירקדו מלאכים והמונים יריעו, ומצד שני – ארצית-קיומית-צנועה לנצח, שבה ילדים ישחקו ויחבקו באהבה. עברי מצליח לשדר פשטות של ערגה וחלום, להגיע לאהבה הנשגבת, שהיא

משה יחיאל ניסה לחרוז געגועים לאהבה/אהובה. חלום מתחרז עם הלום ושלום. הכי נדוש, שלא לדבר על יתרת מילים שאינה עוזרת לליטוש הטקסט: "אל תוותרי על חומות אהבתי שבניתי לך בתוך נפשי" . התוספת "בתוך נפשי" מיותרת ומחבלת, שהרי "חומות אהבה"

אתה קם בבוקר אל תמהר/ קח לך נשימה עמוקה/ ספון פניך בכפיך ותתאר/ חיוך שמחה ודרך ארוכה// … "סע סע הדרך יפה/ עצור כשאתה מוצא אהבה/ שמע שמע את צלילי הרוח/ הם  ישאו אותך למקום הבטוח"   ביטון כתב שיר

ברק לידני שחיבר השיר מתבסס על התפילה המוכרת: "מודֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם  שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה. רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ " עניינה של התפילה הוא תודה על כך שעם בוקר, שעה שאדם מתעורר משנתו, חוזרת נשמתו אליו לאחר שהיה חסר

גיא זו ארץ חורז בדרכי כותבי פזמוני הלבבות השבורים, או הז'אנר הלא רשמי הנקרא "שירי דיכאון ים תיכוניים" – המתכונים שמכילים בדרך כלל דמעות, נדודי שינה, צרחות בשמה של האהובה, התעללותה בו-באוהב, על רקע רחובות קרים, ואם אפשר לשתף גם

השיר נשמע כמעט כמו תרגיל במספרים. הסיפור מתרחש ב"רחוב כלום לא טוב 5".  מאכלסים אותו 2 ילדים 1 זקן ו-4 בנות, עובר בו אוטובוס קו 9 כבר  מ – 6, ובדירה מס. 20 מתרחשת בגידה – גברת כהן היפה תפסה

אני קורא לה והיא לא מגיבה/ אני לא בא להנה לחפש אהבה/ סורק את השטח מי עומד מצדדי/ ופתאום היא אומרת תסתכל רק עליי// עליי – עליי/ להסתכל, להסתכל עליי/ עליי – עליי/ להסתכל, להסתכל עליי/ וואי וואלי עליי או/

גשר צר, סע ישר בדרך העולה שביל עפר לא מוכר, פונה אל עיר גדולה אוחז בהגה בכל הכוח רוצה כל כך לברוח אני בעצם לא יודע לאן, אבל אני נוסע בתוך הערפל   גלעד את פוליקר כתבו שיר על הבריחה

כיסופים, ערגה, כמיהה. הם מגיעים בנשימותיו של יגאל בשן. געגועים כפולים – אלה שקיימים במילים "אני זוכר את בית הערבה" ואלה הפרטיים של יגאל. אני איתו במאבקו הנוסטלגי. מצטרף למתרפקים על פיסת מדבר צרובה ועץ ירוק בארץ חרבה, לא משום

בן סנוף היה ככל הנראה צריך לעבור תהליך (חזרה בתשובה) כדי לחבור ל"אם אשכחך" ואף להופכו להיט סלולאר עוד לפני שהושמע ברדיו. טנור גבוה של תפילה מזמר מסלסל את פסוקי תהילים קל"ז: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ – תִּשְׁכַּח יְמִינִי! תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי

"לולי, חזרתי לעשן, לא הייתה סיבה, פשוט ויתרתי, ולא היה דבר ראוי שיאמר שלא אמרתי. לולי סיגריה לכבודך, אהבנו ועוד איך… אני זוכר, איך אמרתי לך שזה לא עצוב כל כך, לי נשאר אותי ולך נשאר אותך. ועכשיו השמש תייבש

רגע לפני שאת נשברת/ רגע לפני את נזכרת/ יש עולם/ מחכה לך שם/ כל הימים בהם ויתרתי/ על רגעים והצטערתי/ על עולם/ שהשארתי שם/ כל הדלתות נפתחות/ אני יוצאת למצוא לי אושר/ כל הצרות נשכחות…" דורון מדלי יודע להכין מתכון

והימים ימי דמע וסער/ מבקשת מקלט מול הים/ אודים עשנים כותרות עיתונים/ והם שוב רוקדים על הדם// סגרתי לתמיד את הדלת/ והטריקה מוסיפה להדהד/ עכשיו עם רגל בחול, אני לומדת לזחול/ לגלות את עצמי באמת// משאירה מאחור אהבות/ מאפסנת בלב

שי רחמן מחפש שינוי. בשורות חדשות ומרנינות בנוף הפוליטי המקומי. ראש הממשלה הזה – פרט לדיבורי סרק, סיסמאות וקלישאות – אינו מספק את הסחורה. בצר לו, הוא הולך לים, אולי משם תגיע הבשורה. רחמן מתבסס על פרשת נוח ועל הפסוק

זה שיר שאולי יסביר את מקורות הפרנסה הלא מאכזבים של הפסיכולוגים, המטפלים בדור הזה שאביב גפן כינה אותו "מזוין". נכה רוח, מסובך ומתוסבך. רעות יהודאי המוכרת מהדואט "דבש" עם ארי גורלי, בחרה לפתוח את קריירת הסולו שלה בטקסט שמצליח להמחיש

שירה וגיטרות: רועי פרייליך. בס: גיא גולדשטיין. תופים: ניר וטשטיין   "אמא, אם את אוהבת את השיר הזה/ אז משהו לא בסדר בו/ אמא, אם את חושבת יש לי קול יפה/ אז משהו לא בסדר פה …  אני רוצה להישאר