סינגלים חדשים

שיגיד לה איפה הוא, ולאן הוא הולך, כי היא לבד בחושך, הגיעה לסוף הדרך. . ואז הבחור הראפר (עמית מ"כלא 6") משיב לה: "אני לא כזה בחור שמור… אבל מי ידע שתידבקי אלי כמו צל ולא נתת לי הדמנות להתקשר

צליל חד של זורנה וקצב דרבוקות פותח את השיר בסערה קצבית, פתיחה לתפארת, ואז מגיע קולה המודאג עד היסטרי של אלה (30, ילידת ירושלים, סינגל ראשון, עורכת מוסיקה, למדה ב"רימון", ניהלה את יאיר דלל, מנהלת אדמיניסטרטיבית בעמותת "ניצן") – "תבטיח

הבנאדם רוצה להתעורר איתה בבוקר, לשתות איתה קפה במיטה, לומר לה כמה היא מקסימה. אבל הבנאדם סובל מחוסר (מה? אהבה?) ואילו היא סובלת (?)  מעודף … פרחים. (מטפורה?) חוץ מזה אומר לנו מר עדו אבן-חן שהחיים הם אשליה. ואללה. מחפפים

צליל החצוצרה המהורהר טעון האווירה של ניצן עין הבר תפס אותי על הפתיחה. הכיוון  ג'אזי, אבל הנה מגיע הטון והצליל ומחזיר לאדמה הים-תיכונית המליחה, שיר רגש מושר עם טונות של חום, והקומבינה הזו  שבה התחבר יהודה מסס עם עמיר בניון (שכתב

החורף ההוא הגשום היה הכי כבד שהוא זוכר. אין רקע מתאים יותר לספר לנו על אהבה נכזבת, ובן ארצי מבכה את אהבתו כי נכזבת היא.  יש בשיר עצב, קרוסלה מסתובבת בקצב שלה, לב נשבר – וגם חבלי כביסה עליהם הוא

הבנאדם תועה בדרכי החיים, מייחל לשינוי, חייב לעשות צעד, ושהגיע הזמן לזה: "לו רק יכולתי לדבר במקום לצעוק או לפזר מילים ללא הסבר". הנה בא עוד בנאי, בעז, 30, סינגל ראשון, טון מלנכולי, יודע לשיר בלי להוכיח שהוא "זמר גדול",

ממקום מרבצו בכורסת הטלוויזיה שופך אריק איינשטיין את ה"אני לא מאמין שזה קורה" שלו מול מציאות מקומית עגומה: הוא רואה אישה בלי בית, בלי עבודה, כנופיה ששודדת זקנים וחלשים, קבצנים בכביש הראשי, כסף שנשפך מול המונים רעבים, אמנים שנגמרים מול "כוכב

מנין באנו ולאן אנחנו הולכים? כמה פעמים שאלו את השאלה הזו, אבל אורי קליאן אינו מתייאש. אלא שקליאן לא כזה פלספן שהוא באמת ירד לעומקה של שאלת הנצח. כל מה שהוא אומר זה "הופכים דפים… בוא נצא לדרכים… כי לעולם

זה נשמע כמו דיסק הדרכה להתפרקות. יאיא, הבסיסט של "הדג נחש" שיצר ושר את החגיגה הפאנקית הסתמית הזו, כמו אומר: יאללה חב'רה מספיק עם הבולשיט.  הרי במילא אתם אוכלים חארה רוב הזמן, אז בואו הלילה נשבור, נצחק, נשחק אותה כסף,

אנחנו באגף שירי הדיכאון. מה לעשות זה חלק מהחיים, הדיכאון. רק שבמוסיקה ה"ים-תיכונית"  (קומבינה ישראלית) דיכאון יכול להיות גם חאפלה. ובאמת,  הדואט של אביטבול (לא טעות) את סרנגה, יכול בהחלט להיכנס לצלחות של המוזמנים לשמחות בישראל, בלי שיגרום להם להזיל דמעה.

אין לי מושג למה ענבל דור מצאה לנכון לשיר על בחורה ששמה חבצלת, "בחורת בינתיים",  שכל הבחורים פגשו כבר את רגליה-שדיה. מסוג הבחורות שלא לוקחים לארוחות משפחתיות, אפילו לא לצימר בצפון,  שיר על מזדיינת סדרתית, דמות שענבל דור בחרה בה

אהבה מחפשות הבנות נחמה, אהבה בלי די, גם בלי תנאי, כי במצב הנוכחי העניינים נעים בין רצון לא להיות לרצון להיות, ובאנגלית, ויש בשיר הזה גם אנגלית, זה  הולך בכיון של ספירות עליונות –  יש משהו בשמיים שגורם לך להרגיש

היא כל כך יפה שהיא אינה צריכה להתאפר ולהתגנדר, ואף חבל על הכסף שהיא תבזבז על מותגים יוקרתיים. זה פחות או יותר הטקסט שעידן יניב מזמר ל"הכי יפה בעולם".  הטקסט אינסטנט, שיר אהבה סינטתית, מתאים לאווירת קניות זחיחה בקניונים, רזה

"לאן את הולכת מפה", שרה תמר גלעדי שיר שעוסק למעשה בבריחה. ימים קרים ומרים מגיעים וצריך רק להחליט לאן בורחים כדי להתחיל מחדש, אולי במקום שלנופו פתאום יחייכו הפנים. ואיך בורחים? מי שיכול לקחת אותה אחריו זה הצער, גם השיר

נו טוב, הרי ממנו מצפים לשיר כזה, מהסוג הנורא רומנטי. דניאל סלומון ממשיך לעסוק בשאלה "מהי אהבה". אין הרי תשובה אחת ולא שתיים ולא שלוש ולא אלף. הוא מציע: "געגוע למשהו לא ידוע", שאני מאמץ בחום. אהבה זה גם עניין

 אולארצ'יק מכין אותנו לקראת אלבומו הכפול החדש "רוק ורוך" שיצא בקרוב, והשיר הכפול הזה מדגמן את שני הצדדים. הטקסט – זה החיוך של אולארצ'יק. רואים לו בעיניים שהוא מאוהב. לה זה ברור שהוא שלה לעד. אבל מה שהיא רואה –

משינה בטראנס? ואללה. הסינגל יוצא לרגל האתר החדש של הלהקה.  "קחי אותי את הקרקעית הכי גבוה שאני יכול", שר יובל. את השיר לקחו גבוה מעבדות האלקטרוניקה הדאנסית של "טריפולי" הלא הם סהר זנגילביץ, גיא יהודה ונועם ינקילביץ שאחראי למיקס. השלושה

צחקתי: בימים שא' זה קונוטציה למתלוננת על הנשיא קצב, הנה א' זה גם הקיצור של יסמין שדה לא למישהו שמסתתר מפני חשיפה תקשורתית, אלא פשוט אלהים, ומי שיגיד שגם הוא מסתתר מפני חשיפה תקשורתית – לא אתווכח איתו. אז מה

מה יפו מילות שיר השירים שיוצרים עכשוויים כה משתוקקים לשיר אותם  בגרסה כזו ואחרת, לכתוב אותם קצת אחרת? "מה לך עיניים/ מה לך כי תבכי יונה צחורה? / פתחי את שערייך/ גלי לי סודותייך ואדע". ארז לב ארי תפר עיבוד רוק

שמעתי את אביגיל רוז בערב של ליאונרד כהן בפסטיבל ישראל בניהולו של דניאל סלומון. כתבתי אז – כמה שזה נשמע קשה – שהיא רצחה את ליאונרד כהן. עכשיו מגיע הסינגל הזה, והופה – בואו נשכח מליאונרד כהן, ותודה ליוני בלוך

 מלחמתו של קוואמי במיינסטרים נפתחת במשפט "אני לא מנגן את הטינופת של המוסיקה שלי בשביל להיות כוכב נולד". הזמר הוא אדם שפלן. ההמשך הוא יריות מילים בקצב שאוזן בלתי מזוינת אינה יכולה לעמוד בהן. היפ הופ, שמיפ פופ. אני לא

מה יהיה בסופנו? שאלה לאה גולדברג בשירה המפורסם. גם עופר מאירי מודאג מהסוף – מה יהיה איתו ואיך הכל יגמר. יש שאלות, אין תשובות. ו"רק שלא אפול ברחוב עייף מול כולם" ולפעמים – זה מוזר שאנחנו "מציירים קווים בין נקודות

זה נפתח בצליל פסנתר רגוע וענוג, מה שלא מרמז על ההמשך. ואחר-כך מגיע הקול הגבוה והדואב. סינגל ראשון של טל ליהיא. נשמע סיפור טראומטי, האסוסיאציה היא פגיעה מינית, אונס או משהו כזה – בחלוף 10 שנים מאז האירוע. "תבכי תבכי

"עומר אומר שכבר מאוחר/ והוא דורש שאשאר ואשיר עוד שיר קצר". מה אתם אומרים על התחכום הלשוני "עומר-אומר" ו"דורש שאשאר ואשיר". פעם המורות שלי לספרות התמוגגו מכל מיני לשון-נופל-על לשון, מה שממש לא עורר בי ריגושים יתרים, וגם עומר אומר

"היום ליבי אלייך יאיר/ היום קולי עלייך ישיר". מי שר ככה היום? אפללו מעדיף שפה מתפייטת, וזה נשמע בסדר בסוג הזה של אתניות מסתלסלת. השאלה האם אני מזדהה – זו כבר שאלה אחרת, זה תלוי במה המוסיקה מעבירה. אני שומע שעטנז

יובל גורביץ' מתפלסף על זמן וחיים. אלמלא הקול המחוספס הזה, ספק אם השיר הזה  היה מעורר משהו. הוא בטח עורר בי געגועים לשמוליק קראוס (יש משהו דומה אם לא זהה בצבע הקולי), אולי טיפה עמיר לב. קצב מידטמפו עייף משהו

צלילי הקשה ואקוסטית בפתיחה מכינים קרקע פוריייה לנעים הזמירות ששואל את הגברת שאיתו או לא שאיתו – מה את אומרת על מה שמתרחש ביני ובינך. לי די נמאס מכל הסיפור. שר ארז דן, בסך הכל מה עשיתי שאת מתנהגת ככה.

יש משהו יפה ומקדם בפתיחה המלו-קצבית הזו שמבטיחה הבטחות גדולות, ואז מגיע טון נעבעכי כזה ששר על כך שהחורף הקפוא  מבאס וסוגר והקיץ מחייך ופותח ומחזיר את כולם למסלול. זה סוג של רוק דאנס דיאטטי טקסטואלית, (זה כמו לשאול מישהו:

פעמיים בשבוע יש לה Love Boy. מה זה? לא רגיש, לא רומנטי, גם לא משנה אם הוא בעד או אנטי. הוא "דוקטור של כבוד באיך לגעת" וכשהוא אומר "מתחילים" – הלב שלה רוקד במעגלים. תרשו לי לא לפרשן. תבינו מה

אביהו לנדור מנסה לספר סיפור במקצב פאנקי קולח, מיד טמפו, שיר נסיעה כזה. משהו בדיקציה גרם לי לפספס מילים, ככה שלקחתי את העטיפה לדעת על מה סח-שר המספר. לנדור (ו' עיצורית)   לא ממש ממצה את הסיפור שלו.  הבנאדם "מחלק אכזבות"