מה שעשתה גרסת כיסוי לשיר של סטינג. במקור שיר מאלבומו Sacred Love מ-2003. הזמרת יוצרת הצרפתיה מילן פארמר Mylène Farmer הכניסה בית בצרפתית והזמינה את המלחין והזמר הבריטי לדואט. התוצאה הפקה עדכנית רווית אווירה. מיד טמפו לכביש הראשי בשעת לילה מאוחרת
ערב כזה לא יחזור. ריף כהן לא תשחזר אותו. מי שהיה הרוויח. המבקר בבעיה. אתה לא יכול להמליץ על מופע חד פעמי, משום שהוא אכן – אחד ויחיד. גם ריף כהן – אחת ויחידה. היא כנראה תמציא את עצמה מחדש גם
לפי ההודעה לתקשורת, ריף כהן "פרצה לחיינו". לפי שני האלבומים שהוציאה, הייתי מסייג. ריף נמצאת כאן, גם מנסה לראשונה עברית, אבל אומנותית ומנטלית – היא בצרפת. היא שרה על סמטאות מרקש, והפגישה בינה ובינו אמורה להתרחש לא ליד גדות הירקון,
את השורה האחרונה אני מעביר מעלה: זו הייתה כנראה הפעם האחרונה לשמוע את האגדה בחייה. אם יש זמרת שראויה להיקרא אגדית – זוהי בטח ג'ולייט גרקו. היא סיימה את הערב בז'אק ברל של "נה מה קיטה פה". רגעים שהם כנראה
הישראלים אוהבים להתרפק על השיר הזה מ-1963. כל כך אוהבים אותו בצרפתית, שמוכנים אף להרוס לנו את תחושת הגעגוע הנצחי – בעברית. מקס שפקס לבקובסקי – במסגרת פרויקט קאברים לבלדות אהבה ישנות שנקרא "אהבה עולמית" – דאג להחזיר גם את שובר
המיני וורלד של אינדילה יכבוש את העולם הגדול. אני חותם. ההימור לא גדול. אני מאזין בשעות בוקר מוקדמות לאלבום, באיזושהי ציפייה כמעט טבעית, שמדובר בזמרת של להיט בודד – Dernier Danse, ואז מתפשט חיוך על פני. לא אגזים, אם אומר
שארל אזנבור כמעט מתגאה שבעוד כמה חודשים הוא יהיה בן 90. אולי כדי להגיד: קטן עלי. הכל אצלי בסדר. אז נכון, כמעט הכל נשמר אצלו, בעיקר קול שמזנק לגבהים, כשמדובר באזנבו, הקלישאה "אגדה בחייו" אינה קלישאה. גם אם נגיד שהמוסיקה שומרת
תצפו ב – Papaoutai ("פָּאפָּא-אוּ-טֶה" – אבא-איפה-אתה?) המתבסס על סיפור חייו של סְטְרוּמָאֶה (גדל ללא אב) ותבינו מה כל כך סוחף בבלגי שאת שמו יש לבטא סְטְרוּמָ-אֶה. אחרי תריסר קטעים, אפשר לסכם – בואו להילולה צרפתית, שהיא למעשה חינגת קרוס
את ז'ורז' מוסטאקי אני זוכר בהופעה חיה מרטיטה בצוותא 2006. מגדולי השנסון בצרפת, מוכר אצלנו מ"את חרותי" ששרה חוה אלברשטין. הוא כתב לאדית פיאף את Milord, שהיה להיט בשנת 1958. היום שמענו שהוא איננו. בן 79 במותו. מוסטאקי, ששמו המלא
תשאלו את יזהר כהן והראל סקעת מה עשה להם השיר הזה. אבל הוא שייך קודם כל לסרג' למה. פופ צרפתי צרוף. שנסון מארץ השנסונים. אהבה קורעת לב. כשסרג' לאמה Serge Lama שר לראשונה את השיר הזה, הוא היה איש צעיר. היום הוא בן שבעים, אבל
תגידו "מדונה הצרפתית" French Madonna. יש מצב שהדיווה הצרפתית אדמונית השיער מעט תיעלב. אולי ליידי גאגא הצרפתיה? די, עזבו אותה. פארמר היא פארמר – משב הרוח המרענן ביותר בפופ הצרפתי של השנים האחרונות. כאן, אלבומה התשיעי, ואחרי Bleu Noir, חוזרת
סלין באנגלית או בצרפתית? לפי האלבום הזה – בצרפתית, אם אתם מזהים את השפה עם רומנטיקה. סלין דיון שרה שיר לרומנטיקנים עצובים המתגעגעים לאהבתם. Tant de temps – "כל כך הרבה זמן". דואט עם הנרי סלבדור המנוח, שלכשעצמו מצדיק להגיע
אם ריף כהן הייתה צרפתייה-צרפתייה בפריז, לא צרפתייה-עבריה בתל-אביב, נדמה לי שלא הייתה זוכה לרעש כזה סביב ה – A Paris? אולי אפילו לא היינו שומעים על זמרת ששמה – ריף כהן. אבל היא עבריה. זה מה שהוביל מבקרים מקומיים להתחרות
מה זה כובע הנפוליאון הזה? מה עושה כאן רקדן הבטן המתוכשט אלירן עמר עם בטנו הרוטטת. ואיך נפלה עלינו מלכת הדראג סוזי בום, ומשפחת אלאייב שהשתלטה על הבמה? נו טוב, אנחנו בחגיגת ההשקה של A Paris. ריף כהן החליטה שבחגיגה
מאז שרפאל היה בארץ, חזרתי לשנסון הצרפתי. והנה גם פטריק ברואל עושה לי את זה. הייתי לוקח את הדיסק הזה לשפר את הצרפתית הדלה שלי (שנה אחת בלבד בתיכון), יען כי הרומנטיקן השנסונר הזה עושה לי את זה בקולו החם.
לפעמים מגיעים גלים של געגועים לשנסון של פעם, משנות הארבעים-חמישים. ואין כמו אדית פיאף להוליך אותנו במנהרת הזמן לאחור. פיאף כנראה כבר תישאר הגברת הראשונה של השנסון. חוזרים ל – L'Hymne A L'Amour ול – La Vie En Rose גם
עוד אוסף של אנריקו? מה יום מיומיים? איך אתה מעז לשאול השאלה, יגידו לי. יש דודה אחת באשדוד שמחכה שיביאו לה את האוסף הזה לחג. אסור לאכזב אותה. חוץ מזה – אתה בטוח ששמעת כבר הכל? אז עדיין לא שמעת
היא אינה ליידי גאגא הצרפתיה. היא בטח לא היורשת של אדית פיאף. במונחים של סטאריזם, היא יותר מדונה הצרפתיה. אלילת הפופ הגדולה ביותר בצרפת בכל הזמנים. סוד קסמה? האמת היא שמעולם לא עליתי עליו. היא אינה זמרת גדולה, מצד שני
שארל אזנבור הצהיר לפני כמה שנים שהוא מתכוון להאט את הקריירה שלו. בתעודת הזהות שלו רשום: נולד 22 במאי 1924, פריז, צרפת. תעשו חשבון. אבל זה היה לפני איזה עשר שנים. עם צאת אלבומו החדש, מתברר שהוא עסוק כמו תמיד. כלומר
אילו אבי טולדנו היה שנסונייר– סינגר סונגרייטר צרפתי. לא פשוט להיות שנסונייר בעברית. טולדנו התאהב בשנסונייר הצרפתי, עד כדי כך שניתב את הקריירה שלו לשם, לשנסון, חלק בעברית, חלק בשפת המקור, אבל מעולם לא נטמע בעולם הזמר הצרפתי כמו, למשל, מייק
לחיים! כמו שאומר אחד השירים בדיסק. נרים כוסית לאנריקו על האלבום הזה. נראה שהגיל עושה את שלו: בגיל 73 יוצא אנריקו מסיאס למסע במחוזות העממיים שלו, סיבוב גלובוס שעובר בקהילות ישראל – יידיש (הרבה), לדינו, ערבית, עברית, בלקנית, צוענית, ראיי.
הדיוה אדמונית השיער פותחת את אלבומה החדש במה שנשמע הפקת פופ-טראנס עדכנית. Qui Mais…Non הוא המוצר הכי אטרקטיבי שניתן ליצא היום מצרפת. כבר אלבום 8 בדרכה של נסיכת הפופ הצרפתי, והפעם, אחרי שבמשך שנים עם השותף הקבוע שלה להלחנת שיריה Laurent
האם זו אותה מיריי מתייה שהתאהבתי בה בשישים – יש מקום להתרגשות גדולה. מישהו זוכר את הקאבר שהיא עשתה ללהיטו של אנגלברט הומפרדינק "הואלס האחרון?" (הקשיבו למטה) היא תופיע כאן כחודשיים לפני שימלאו לה 65. מה עשו 45 שנות קריירה לזמרת? עד
סרז' גינסבורג – הסרט. באופן טבעי, לפני הסרט – זוהי המוסיקה. אחרי הכל סרטו של ג'ון ספאר עוסק במלחין-זמר נפלא, הצרפתי סרז' גינסבורג (מאז ימיו במחנה ריכוז נאצי ועד פסגת הקריירה בשנות השישים ומותו ב-1991 בגיל 62) ואמנם פס הקול יצא
הייתה תקופה שהלכו כאן "שירים בצרפתית", לא סתם המרכאות. זה היה כמעט מושג. בין האנגלית והעברית היו "שירים בצרפתית" כמו "שירים באיטלקית", להיטים גדולים שללא הצרפתית כנראה היו נשמעים להיטים קטנים. שנות השישים והשבעים – בעיקר קרא עוד
הייתה תקופה שהלכו כאן "שירים בצרפתית", לא סתם המרכאות. זה היה כמעט מושג. בין האנגלית והעברית היו "שירים בצרפתית" כמו "שירים באיטלקית", להיטים גדולים שללא הצרפתית כנראה היו נשמעים להיטים קטנים. שנות השישים והשבעים – בעיקר קרא עוד
במודעות היו כותבים: "מרהיב", "גדול מן החיים", Great Concert. לא רחוק מהמציאות. שרית חדד ראתה את זה? מוטב שלא תראה. יאכל לה את הלב. אין דבר כזה, ולא יהיה דבר כזה בארצנו, ואפשר להגיד "קטנטונת". כש – DVD ממופע רוק מרהיב
מישהו מוכן להתווכח עם הקביעה הזו: ז'ק ברל היה זמר השנסון הגדול ביותר בכל הזמנים. לי יהיה קשה לסתור את ההנחה. ועוד משה לפני שמגיעים לעיקר: למה יש לי תחושה שבעיקר שומעים קאברים לשיריו ולא את המקור עצמו. והנה הזדמנות
גארו שמו. בלעז – Garou. למעשה – פירר גארנר, יליד שרברוק – קוויבק. הזמר כוכב הצרפתי/קנדי שככל הנראה יפעים לבבות רבים ברעננה ב-3.6. הוא מגיע כמה ימים לפני יום הולדתו ה-38. אני שומע אותו בפעם הראשונה. לפי ההבעה, הטון, ההגשה
שנסון. שנסון עושה לי געגועים. למה בדיוק? אשלוף ממוחי ההוזה: קברט פריזאי. השירה האלגנטית הזו, הצליל המזוקק הטהור של מספרי סיפורים שנשמעים שנסון רק בלשון בני צרפת. רומנטיים בגובה העיניים. בסנטימנטליותם הארוטית. רוחו נושב מהקברטים שלפני מלחמת העולם השנייה. צליל
