מוסיקת עולם

"לקרוא לבלקן ביט בוקס מוסיקת עולם יהיה חוסר צדק. זוהי מוסיקה מעולם אחר…יש הרבה הרכבים שמנסים לעשות את השילוב המוסיקלי הזה, אבל אף אחד לא עושה זאת מוצלח כמוהם" כתב ג'ף טמארקין מה- All music guide שנה אחרי ההופעה של

מסורת הפולק האירי אינה יודעת גבולות. יותר מזה: היא פורצת גבולות. הפכה נחלת הכלל העולמית והגיעה גם אלינו, ןלמעשה, כמעט בכל העולם צצים הרכבים שמנגנים את המוסיקה הזו. בישראל צמחו לא מעט הרכבים, חלקם טובים, חלקם אף טובים מאוד שמנגנים

עוזי  פיינרמן – גיטרות, יובל "טובי" סולוטוב – טובה, אורי בראונר כינרות – גיטרות ושירה, דודו כוכב – תופים וכלי הקשה.   בום פם ממשיכים לדהור על גל הפולקלוריזציה הקוסמופוליטי המבוסס על חיבורים מחויכים למסורות הבלקניות, המזרח אירופאיות והים-תיכוניות. בחדש הם

מדברים הרבה על "מוסיקה מזרחית", ולא מבינים על מה מדברים. בטעות מבלבלים מוסיקה ים תיכונית מסחרית ובין מוסיקה מזרחית שורשית, או זו שנובעת משורשיה המסורתיים. כשאני מקשיב לצליל חליל הניי בניגונו של אמיר שהסאר בקטע הפותח Ney Solo  אני חש

האוסף של "אדמה" מוגדר "ים תיכוני", מה שמאפשר התפרשות רחבת ידיים על מסורות ותרבויות. מסענו מתחיל בלדינו היהודי-ספרדי (יסמין לוי, ג'וליה ליאון), עובר דרך הפרסי (החלילן והזמר הבלעדי – אמיר שהסאר) מגיע אל הטורקי (עומר פארוק טקבילק) שירה וכינור צועניים

ראלף טאונר – גיטרה, פול מק-קנדלס – כלי נשיפה, גלן מור – בס, מרק ווקר – כלי הקשה ותופים שמורת טבע, יין ישן נושן שמשתבח עם השנים. אלה דברים ששמעתי על אורגון אחרי הערב שלה בין המכולות בנמל. טאונר הוא

מוסיקה אלקטרונית יוצאת למפגשים ביבשת אפריקה. 6 מסעות בארבע שנים במערב אפריקה הולידו את הדיסק הכפול. במהלך המסע הקליט פרדריק גליאנו, די.ג'יי, מפיק ומוסיקאי מצרפת (לשעבר מזרם ה-Nu Wave) למעלה מ-50 זמרים ומוסיקאים בסנגל, ניגריה, חוף השנהב, מאלי ועוד.  פרדריק

כשבאקדמיות למוסיקה יסכמו את מה שארע בשני העשורים האחרונים במוסיקה המקומית – ינון מועלם ישמש דוגמה ממחישה. בתקשורת הישראלית הוא כמעט שם לא מוכר, ממש כמו ניצן פרי מ"יוסף ואחד". נדמה לי שזו אחת הסיבות (בטח לא יחידה) המסבירה למה

הרכב: נועם ענבר – שירה, כלי הקשה, גרשון לייזרשון – כינור, קולות, אסף תלמודי – אקורדיון, אייל תלמודי – קלרניט, הקשה, אבישי טוכמן – בס. לשמוע שיר באידיש על קסרקטין. ווס איז דוס קסרקטין? אז הנה תרגום שהורדתי מהבבילון: מחנה

הטקסט בספרון הפנימי הצבעוני נשמע פסטורלי – "הלילות יורדים על אפריקה, קצב התופים, כלי ההקשה – נודמים, וההורים משכיבים את ילדיהם לישון עם שירים רוגעים. בכפרים האלה, באיזורים פראיים, שומעים בלדות ערש רוגעות שמספרות סיפורים על ממלכות קדומות ואבות קדמוניים.

מה לאלג'יראים עם ראסטאפרי מן? לא יודע מה זה מבחינה אנתרופולוגית אבל מוסיקלית, הכפר הקטן מנצח די בגדול. לא תאמינו אבל יש חיבור כזה. יש לו אחיזה במציאות. כלומר – תופתעו. קחו את מספר 5. "דמעות מלאכותיות" שנפתח בדגימה של

  איריס אייל: נבל קלטי, מלודיקה, שירה.  גיא קרק: גיטרות, לעוד, שירה.  איב דורון: בוראן וכלי נשיפה, ויטלי פודולסקי – אקורדיון. עיבודים והפקה מוסיקלית: גיא קרק.   לא נגלה את אירלנד, אם נספר שעל ארצנו הקטנטונת ממשיך לעבור גל לא

דרבוקה ועוד – הם כבר שני כלים שמזוהים עם מוסיקה ישראלית. ואם הולכים בגדול על משבצת מוסיקת העולם, הרי הקטע הראשון "דאנס נאורוטי" הוא הצבע האופייני לנגנים מקומיים שמנגנים בסגנון ים תיכוני עם הפנים למערב. זהו נגן העוד (הג'מבוש והבריטון)

צ'מבאו (מוצא: מלגה, ספרד, מקור השם: אהל בחוף הים, אלבום בכורה: Endorfinas en la mente) היא מיקס מבריק בין פלמנקו לצ'ילאאוט מודרני, ובקיצור קוראים לסגנון "פלמנקו צ'יל". צליל פריך ומלהיב שמלווה את  קולה של הזמרת לה מארי (La mari) היא

קשה אולי לדבר על סגנון פלמנקו אישי, אבל כשמדובר בוירטואוז כמו באלדי אולייר, זה חייב להיות משהו "אישי". הוא לא הולך בדרכי פאקו דה לוסיה, אבל בפריטה של באלדי יש משהו שאין לאף אחד – בלהט, בתשוקה, בצבעים העזים שיש

מעט מאוד  מוסיקאים אפריקנים מוכרים בעולם כמו הביב קויטה,  (Habib Koite) הגיטריסט שמגיע ממאלי. מהדיסק הזה נמכרו ללמעלה מרבע מיליון תקליטים, ולא מדובר בברוס ספרינגסטין. הדיסק מעיד קודם כל על היכולת של הביב להמציא מלודיות מקוריות על בסיס השורשים המאלים

 לרוב מוסיקה קלטית מזוהה עם שירים רקידים בסגנונות  ה"ג'יגס" (Jigs) והרילס (Reels), גם עם המנגינות השקטות הייחודיות של המוסיקה הזו. האוסף הזה מתמקד בצד הרך של המוסיקה הקלטית, שירים יפים שמזוהים גם עם ילדים ושירי ערש שנאספו מהמקורות המסורתיים של

  "ג'ואדו ספניש מיוסיק", כך מכנים בחו"ל את המוסיקה שלה. האמת: לא חשובה ההגדרה. חשובה –  ההתרגשות. ומעתה אל תתבייש לומר: יסמין לוי היא זמרת שאינה מניחה לך להפסיק להתרגש. ובמילים פשוטות: היא עושה לך את זה.   מה לא

איה אנחנו על המפה? לא יודע. סובבתי הרבה את הגלובוס המוסיקלי שלי במהלך הקשבה ל-13 הקטעים.  החמישה עשר איש של תזמורת "מארש דונדורמה" יכולים להתכנס בלבונטין 7 ליד אלנבי ולהרביץ הילולה בסגנון בלקני ולהגיע עם זה אחרי שבוע לאחד מפסטיבלי

מאנו צ'או עושה לי טוב, כלומר הוא יכול להמשיך לדסקס נושאים פוליטיים וחברתיים כתחלואי העוני בעולם השלישי (ויש כבוד גם לזה) אבל התמהיל שלו מחניף דווקא מצדהפארטי יותר מאשר מצד הפוליטיקה. הכישרון של איש הלטינו מיוזיק קיים בהיתוך של אלמנטים רוקיסטיים,

קטע של תשע וחצי דקות ("דון") וקטע של 11 דקות בדיסק השני ("פיוטשר היט")  מסבירים את מהות האמנות של   טרילוקגורטו, הפרקשוניסט ההודי יליד בומביי.  גורטו הוא מהמשדכים הבולטים והמרתקים בין מזרח ומערב. השליטה שלו בג'אז, היכולת להתחבר למבנים הרמוניים

אוליי, אוליי לפאקו דה לוסיה על אלבום הפלמנקו הזה, סגנונו הטבעי, לרומבאס, לטנגוס (הפלמנקו טנגו שונה לחלוטין מהטנגו הארגנטינאי)  לטיינטוס, בולריה. אומרים על דה לוסיה שתרומתו לפלמנקו הספרדי משתווה לתרומתו של אסטור פיאצולה לטנגו הארגנטינאי פאקו  דה לוסיה הוא אחד

טוני הקטן – לב מטורף.  Coure Matoהשנה 1967. מלחמת ששת הימים פרצה, וטוני הקטן שר "אי קורה מאטו", על לב מטורף, עם כזו תשוקה, בעיבוד קצבי סוחף, שזה יכול היה להיות המנון הניצחון של אותם הימים. טוני יחזור בשיר החמיי

שם-טוב לוי קלידים, חלילים ושירה, גדי בן-אלישע – גיטרות, צור בן-זאב –בס, גרשון וייספירר – עוד, בריטון, שרלי סבח – עוד, נועם חן – כלי הקשה.   שמעתי את האנסמבל באילת – בטרם דיסק, מה שגרם לי חשק לקלף את

ארא דינקיג'יאן –עוד, זהר פרסקו – כלי הקשה, עדי רנרט – פסנתר     צליל העוד של ארא דינקיג'יאן מחבר אותי חזרה ל – Night Ark,  הרכב שהוא הוביל  החל  מ – 1986, בשילובים של מוסיקה ים-תיכונית, ג'אז, ארמני, קלאסי.

אתם יהודים, נוצרים או מוסלמים? אין בעיה. בלקן ביט בוקס מתחשבת בכולם, בלי הבדל דת, גזע, לאום. מרגע שלחצתי בשלט עברתי בריקוד מסעיר מהעיירה היהודית למחנה הפליטים הפלשטיני.  Nu Med  (New Mediterranean) אלבום שני שני של הבלקן ביט בוקס שאני

בלה פלק הוא נגן בנג'ו ניו-יורקי שלקח משימה לגשר בין ג'אז למוסיקת העולם. שומעים אצלו בלוגראס, ג'אז, פולק קלטי, ריתם-אנ-בלוז, פאנק, היפ-הופ, רגאיי, פלמנקו, מוסיקת יוקיליילי מהוואי. יו-ניים-איט. זהו לקט של 10 קטעים נבחרים מאלבום משולש, מבחר מתומצת  של מלאכת

  Temel Savas Özkok  – קאנון, Ioannis Dimitriadis (Yannis) – קלידים, Murat Tekbilek – טאר ודרבוקה, John Christopher Wabich (Chris  – תופים   אחרי המופע אמר  לי עומר  פארוק, שתגובות לוהטות כמו שקיבל במופע בצוותא – הוא מכיר רק מהופעותיו ביוון.

ב-1961 ז'אק ברל היה במיטבו ובשיאו, עדיין לא סובל מהעישון האובססיווי שבהמשך גרם לו לאבד חלק גדול מריאותיו, ולמותו ב-1978. כששומעים את האוסף הזה, קל להבין את הקשר האינטגרלי אצלו בין  תיאטרון למוסיקה. כל שיר כאן הוא יותר מחזה מאשר שיר.