סינגלים שעושים רעש

כולנו מושפעים מן המציאות הביטחונית הבלתי יציבה במדינת ישראל. החיים בצל טרור ומלחמות גורמים לנו להטיל ספק ביכולת שלנו לעמוד באירועים טראומטיים והרסניים, ואנו נותרים לעיתים קרובות עם פחד עמוק סביב השאלה כיצד ובאיזו תדירות עלינו לנקוט פעולות כדי להגן

"גבעה אחת" של נתן יונתן הפגיש לראשונה את שלמה ארצי עם אמיר דדון והגבעטרון. הפעם מבצע אותו אמיר עם מקהלת העפרוני במועדון בארבי הישן.  השיר חובר לרעיון שעובר לאורך השירים של נתן יונתן, הזמן האוזל, הגעגוע למקומות שמכילים את תמצית זיכרונות הנעורים – "תוסיף

מוש בן ארי מנסה שיר הנחיות  איך לחיות טוב  יותר ממה שאנחנו. מה האדם צריך לעצמו. השיר כתוב כמדריך המלצות: באמצעות "צריך" שמשמעותו יכולה להיות "חייב". – ה"צריך" נשמע  צורם  ולא פואטי, וכל האמירה –  אוריינטציה חינוכית, שמכתיבה  הוראות: מקום

בן צור מקונן ל"אבא". מבקש את עזרתו מול  מציאות אפוקליפטית – "אני בונה תיבה לפני שהמבול  הזה יגיע". המילים אומרות אדם  מבולבל במצב טראומתי,  שאינו יודע איך להתמודד עם המציאות, נשמתו קרועה, והוא מאוים גם על יד "שנאת חינם". בן

מה שעבר עליו, עלינו, האסון, התסכול, החרדות, התקשורת, הפוליטיקה אחרי השבעה באוקטובר.  לפי מכלוף ובעזרתו של עברי לידר השיר  עולה על מסלול זרם התודעה על פי תפיסתו הסובייקטיבית על מה שארע. הראפ המלודי מוביל את הלך הנפש צורת הכתיבה הזו

אחד הפירושים ל"אין מלך בישראל" – אין מי שיחבר בין בני ישראל לאלוהים. פירוש אחר:  איש הישר בעיניו יעשה – אין מי שישמור על הסדר. לפי המוסיקה של דודו טסה – הָא בְּהָא תַּלְיָא. טסה חוזר למקורות כדי לקונן את

פוליקר שר אהבה נואשת בעברית וביוונית. יוונית כבר חלק מההדי.אנ.איי שלו. הוא לקח שיר שכתבו קוסטס בלכוטיס (מילים) וכריסטוס פאפדופולוס. שהפך אחד משירי האהבה היותר מצליחים ביוון בביצוע  סטמטיס קראונקיס, והעניק לו פרשנות דרמטית כמו שרק פוליקר יכול. המוסיקה גועשת

למה מתכוון המשורר? מה מהות החלחלה (פיק ברכיים) שעוברת כליו. איך הוא ממשיך לרקוד עם חיוך בעיניים? ממה הוא רוצה להתנתק. מה דפוק במציאות שלו? על מה הוא לא נכנע? מהי "נגיעה בשמים" מבחינתו. אני מנסה לסרוק את לחציו של

גיל ויין העמיס על השיר מטאפורות כאילו דימויים הם כורח כתיבה אולטימטיבי. רוני דלומי שרה "הלב שלי סגור לשיפוצים" ואף מרחיבה את הדימוי בהתאם – לאוברול לב של שבירת קירות, בניית קומות "עם נוף אל העתיד" ואפילו תוכנית לגור שם,

אסף אמדורסקי ממולכד רגשית. חדשות שוברות לו את הלב. במקום להתנתק מהן רוצה להתקרב עוד. משא הצער כבד עליו. רוצה לבכות. לשחרר את הדמעות. מצד שני זה מרגיש לו לא נכון להתפרק ולהיות חלש, אבל כל יום נשבר מחדש, ובא

תגובת הראפרים לשבת השחורה מגיעה בסערת נקם שנפתחת במוסיקה של סרט מתח עתיר קולות שמיימיים. סאבלימינל והצל צירפו ראשים זועמים כדי לירות ראפ דורש עין תחת עין. שאלת סוגרים: השיר הזה עלול להזיק לנו בהאג? לשמש עדות אצל מי שמחפשים

קולה אומר מצוקה. כבר כילתה את דמעותיה ומילותיה. הפניה לבוקר לשמוע את קולה – מעיד על הריקנות שהשתלטה. בכל זאת חיה – ליבה דופק. השורה "מה אתה עובר עכשיו/ האם קשה הדרך/ תן לי רק איזה סימן/ יש טעם יש

קול הנשמה של עמיר בניון מסלסל את הדינמיקה בין השלם לחלקי. הוא משתמש בירח כמטפורה למשהו שקיים ומשתנה על בסיס קבוע בדגש על הקבוע. פעם הוא למטה, אבל ללא ספק יעלה וישתקם אחרי השבר. הירח מקבל את האור מהשמש. הוא

הוי הוי, הוי עדן בן זקן בת 30. יש סיבה לבכי בטונים מייללים?  הבן זוג מנסה להרגיע: יש זמן, הכל מלמעלה וגם בנינו אימפריה,. 30 זה רק מספר, ותחשבי על זה שפעם ישנו מטר על מטר, עישנו סיגריה בגשם,  ואיפה

עכשיו הזמן להפוך "הכוכב הבא" למניית זהב.  אריק סיני לא יפספס את המומנטום. תוכנית הריאליטי חשפה כישורים טובים של זמר סטורי טלר, שעד היום לא ממש נחשפו בגדול. כדי למנף מתאימים שירים למידותיו. הרומנטיקה הישנה תקום לתחייה. היא יפה כמו

מנגינת האהבה לפי תומר הדדי נושאת את משקעי הסיפור האישי של האוהב. הדואט שלו עם צחי הלוי מכיל את זיכרון הכאב שנלווה להצלה. לא ברור מהשיר  מהות הדכדוך. מה עבר על הדובר, שרק בזכות אהבה נשאר בחיים?  הישיבה במרפסת, השבת

לא טעיתם – זהו השיר האלמותי שאנחנו מכירים מאסתר עופרים ומאריק איינשטיין שכתב נתן אלתרמן והלחין מרדכי זעירא.   קבלו את הפרשנות הדרמטית של רשי ושירה ואת הקליפ שהופך אותו לסרט קודר . לדברי שירה בר רשי. הגרסה נוצרה על

מה זה להיות ישראלי? נדמה לי שבמלחמה הזו חשפנו את הישראלי האמיתי. יש דבר כזה.  ישראליות היא האופן בו אנו מתבוננים על עצמנו מהחוץ פנימה. להיות ישראלי זה לקטר על הארץ, להסתתר מאחורי זהות אחרת, כשאתה בחו"ל, ועם זאת להסכים

השלישיה הזו מתה  להמשיך את המסיבה שהופסקה בפסטיבל נובה. משפחות מוכות ושבורות וחברים נמצאים עדין בהלם, ממשיכים לקבור חיילים, ואליעד את ערן יוסף ויונתן שגב כבר רוקדים את אחרי המלחמה. לא, אני לא חושב שיש לחזור בכל מחיר לחיי הנהנתנות

ששון איפרם שאולוב ואודיה שרים מדם ליבם – "את/ אתה הדם שלי". יש כאן דרמה מזרחית, סרט טורקי, ים דמעות, רגשות שפורצים כמו מהר געש. אני בטוח שיש מי שמעפים לשמוע קולות כאלה מתנים אהב אחרי שעברו כבר הכל  "ריבים

בדרוגי  ההשמעות הארציים השיר הזה תופס השבוע מקום ראשון לפי המצעד השבועי של "מדיה פורסט", אבל עיון בדירוג מראה שהוא נקבע רק על פי תחנת שידור אחת – רדיו דרום, שלא מהווה כמובן אינדיקציה לכלל התחנות בישראל. לעצם העניין: זה

צער לנו, צער להם, משתתפים בצערנו ובצערם על נפול היקירים. מצד אחד – "היוצרים" חגי ויובל חן, ומהצד השני – גאיידה הזמרת בת העדה הדרוזית. זה שיר על כאב וגורל משותף על רקע המלחמה הגובה מחירים קשים. הם שרים בשתי

השבת השחורה והמלחמה שבעקבותיה עוררו השראה אצל יוצרים רבים. אני מקבל למדור הזה עשרות. מנסה לברור את המוץ מהתבן. אביחי הולנדר ערבב בין הגות על מהות האדם הנלחם ובין מצוקתו האישית שגם ("ונותרתי פצוע/ כמה מוזר/ שלב שבור ממשיך לפעום")