אלבומים ישראלים

תקראו את ההקדמה של יובל בנאי בפתח חוברת הדיסק. היא כנה, מעניינת. מרתקת. מספרת את סיפורו החל משנות השבעים בשורות קצרות, זרם תודעה שמכיל כמעט כל מה שהוא יובל בנאי. החיפושים, האהבות המוסיקליות, ההצלחות, הכישלונות, המאוויים, התסכולים, המשברים. אחד הסיפורים:

נצא למסע ראשון של גבע אלון בעברית אחרי 6 אלבומים באנגלית. נצטרף אליו לאזור דמדומים. שירה רפה, מאופקת, סיפור ראשון – כאילו מהלך על קצות האצבעות. זהו מסע זיכרונות החולף על פני תחנות חיים. שירים של תנועה בין מציאות לחלום.

חיפשתי שיר שהולם את המצב. ראיתם מה שהלך בבלומפילד. האוהד שקפץ למגרש הוא אחד המוטרפים במדינה שנראית בית משוגעים. הכדורגל ואוהדיו הם משל. הכדורגל הוא סימפטום, תוצאה? חפשו את הסיבות. המנהיגים, אנשי הדת, כנסת ישראל, העסקנים, פוליטיקאים מושחתים. הון ושלטון. "בית

תצמדו לסלואו. דנה ברגר מצמידה לסלואו של פעם. "מתנות של זמן" (רונית שחר-מאיה הרמן) שיר הנושא לוקח אתכם לשם. הטקסט אינו דרמטי, לא תסכול, אלא השלמה עם ההווה והתרחקות מן העבר. העבר מתקשר למשברים, חסרים, דמעות. בהווה – אינה עוד

נורית גלרון מוחזרת מן העבר. הוא (העבר) הרבה יותר בהיר מאשר ההווה או העתיד. להישען על רגעי החסד של שירי נתן זך – תעודת ביטוח. רגעי חסד כאלה נולדו במפגש עם שירי המשורר. עשו לה ולו חסד. האירו אותם באורות

"בני ברדיו" עם בני בשן מעלה בין שתיים לשלוש בגל"צ גימיקים מתחום הקלילות הנסבלת הפונים למכנה המשותף של מי שיעשו 2000 לייק לכל גיהוק ושיהוק ויחברו בהתלהבות להברקה ספונטנית. הרעיון השבוע: חג שמחת תודה – לרגל החג. כל מי ששכח

שום קומוניקט על להקת רוק מהסוג הזכרי לא ייפתח ב"הרכב הרוק הגברי", אבל שכשמדובר בנשים אז מדגישים – "הרכב רוק נשי באלבום בכורה". להקה על טהרת הבנות היא עדיין אטרקציה. הפמניזם נכשל. ל"טרנטינה" הירושלמית  (השם – מחווה לבמאי הקולנוע קוונטין

כששמעתי את הצליל הפאנקי של הסינגל הראשון "בנאליה לפני השקיעה", אמרתי לעצמי: מהפך! שלמה גרוניך כמבצע בלבד?! שום נגיעה מוסיקלית בשיר עצמו – לא לחן, לא עיבוד. מה קרה? עכשיו, אחרי ששמעתי את האלבום השלם, אני יכול להרגיע: ירד רק

תמונת העטיפה בשחור לבן מזכירה ידיעה מהשנה, שעברה שהתבררה כמתיחה ויראלית: סרטון שרץ ביוטיוב, הציג נשר המרחף מעל שמי פארק במונטריאול שבקנדה, מגיע סמוך למשפחה המבלה בפארק, חוטף את אחד הילדים, ומשליך אותו מגובה. הסרטון גרם בדקות הראשונות לבהלה. לאחר

אני שומע טנור הומה מלחש-מזמר מצוקת אהבה במקצב שלושה רבעים. השיר נקרא "אני ברחוב" הקול, הטון, ההבעה משדרים פציעת אהבה קשה. הקשיבו מטה. מספר את סיפור האהבה הנכזבת כמו חש אותו בזמן אמת. "איך חזרתי הביתה פצוע/ התעייפתי הכל התרוקן/

בפתח ספרון הדיסק כותב עידן עמדי: "אני לא מבטיח הרבה, רק את האמת". אחרי 11 שירים אני מאשר: לא בלוף. יש כאן אמת של יוצר וזמר שפיו וליבו שווים. אמת מתחילה ממקום של תהייה ותעייה כמעט על כל מה שהוא

לא שמענו דיסק תחת השם הזה – "אחד לנשמה אחד למסיבה"? כן, אבל לא בלייב. שלומי שבת לייב זה משהו אחר. נשמה ומסיבה – בפסגות אחרות. מנטור נשמה. בתוך עמו הוא חי. רומבה פלמנקו, יווני, לטיני צועני, ים-תיכוני, טורקי. המלדיטה

מיהו יונתן כנען אחרי עשרה שירים? רשות הדיבור לאיש שמאחורי האלבום: קצת פחות מבולבל, פחות מקלל, פחות מפחד, פחות בודד, קצת יותר מחושב, מתחשב. ואולי זה הבחור העברי בדרך למדינת ניו מקסיקו, יגיע למסקנה שאולי עדיף לחזור לארץ ולנסות לתקן

רק עכשיו אלבום סולו ראשון? השאלה היותר מהותית: האם האלבום של מי שהתפרסמה לראשונה בשנות התשעים בלהקת צעירי תל-אביב, ומוכרת ע"י הילדים הקטנים והגדולים מ"פרפר נחמד" – הוא איכותי כל-כך שההמתנה השתלמה? באמנות כמו באמנות – אין תשובות אבסולוטיות. אחרי

1978. תמונה של גידי גוב בשחור לבן. מסביבו המון פרפרים. נאיביות חשדנית שכזו. זהו תקליטו הראשון. עכשיו במהדורת הדיסק הדיגיטלי פלוס בונוסים, כדי לתת תשורה נוספת שתהפוך את הקניה משתלמת. התקופה היא כבר אחרי כוורת. יוני רכטר יושב אצלו בחדר

מה החוכמה בראפ? קודם כל שהקצב יניע את החרוזים, שיתדלק בדרייב מסעיר, שישמח את הרגליים, וגם שיישאר משהו לראש. כלומר – משהו לתת בראש. לכסח למי שמגיע לו ת'הצורה. רגע, מה יותר חשוב לחבורת ראפ כמו שבק ס. שירקדו, שיזכרו

אנחנו בעידן עידן רייכל. "מויימה" נקרא השיר. צלילי גיטרה אקוסטית פלמנקואים קולחים מהפתיח הארוך. ואז הלמות התופים. הכניסה לשיר מגיעה רק אחרי כשבעים שניות. אין לי בעיה: ההחנפה הפסבדו אתנית הזו לקחה אותי בשבי אצל רייכל. אני נופל בשבייה גם אצל ליטל

למעריציו – האלבום הזה לא היה "אושר אקספרס". פטריק סבג, המפיק המוסיקלי, מספר כי במהלך העשייה הארוכה היו מהפכים, שירים התחלפו, לפעמים נעלמו, כמעט הכל השתנה, רק שם האלבום נותר – "אושר אקספרס". אחרי תריסר שירים, אתה מבין כי ליווית