בואי אלי
שיר חדש אחרי 8 שנות שתיקה יזכה לכותרת הנדושה "קאמבק". נדמה לי שאסתר שמיר מעולם לא עזבה את המוסיקה, כי המוסיקה לא עזבה אותה. אולי שווה בהזדמנות זו להסיר אבק מאחדים מאלבומיה כמו "במקום הכי נמוך בת"א". בשנים האחרונות התמקדה
שיר חדש אחרי 8 שנות שתיקה יזכה לכותרת הנדושה "קאמבק". נדמה לי שאסתר שמיר מעולם לא עזבה את המוסיקה, כי המוסיקה לא עזבה אותה. אולי שווה בהזדמנות זו להסיר אבק מאחדים מאלבומיה כמו "במקום הכי נמוך בת"א". בשנים האחרונות התמקדה
"שיר מרסק לבבות", נכתב באתר המייחצן את אביגיל רוז. אחרי ששמעתי – לא מרסק ולא שובר. ממש שום נזק. טון מאופק, לא דרמטי, גם א-טראומטי. דיווח על מצב בנימה טיפה מלנכולית. רוז כתבה שיר על בחירה: "החלטתי לא להיתלות באף אחד/
יוצרים ב-2011 שרים שירי בתי קפה. החיים סבבה, קפה ועוגה בבוקר, אך יש מקרים חריגים כמו סיפור על אחת שמרגישה על הקפה של הבוקר שאף אחד אינו מבין אותה. שמחת זקנתי. למה זה צריך לעניין? אורן כדורי התבונן בה, התאמץ
אצלי הבוידעם מתפוצץ ממוסיקה. בּוֹידֶעם, (ביידיש עליית גג), אותו מקום צדדי ובלתי נגיש לאחסון, שלא נעשה בו שימוש יום יומי. כשאני מפשפש בבוידעם, אני מוצא "אוצרות" מוסיקליים שממש בא לי לזרוק. מצד שני, כאלה שהם חתיכת היסטוריה, לעיתים עממית-מחויכת, כמו שבחר
יותר ויותר אני נתקל בשירי דאון ודכאון של יוצרים עכשוויים. האם שירים באים במקום טיפול נפשי או בנוסף? יאיר זיו מבקש לברוח, להישאב אל חלום, מחפש תשובה-תקווה-שמש-אהבה חמה וריפוי לפצעיו, וכדי שלא נטעה, מדגיש כי יש רגע שטוב לו והוא
אם שחף דואה על חלקת הים – שיהיה ים תיכון. ואכן, ירדנה ארזי העבירה את השיר של רחל שפירא ונורית הירש למ-1985 לחלקה ים תיכונית מאוד מוגדרת של 2011, רמיקס שיתאים לרוחות ה"מזרחיות" הערות הנושבות במוסיקה המקומית. אין כמו תמיר צור
עדיין לא שמעתי את הגרסה הערבית לשיר. לטעמי, חסרה גירסה ספרדית. אם כבר טוקאן, זמרת באמת מיוחדת, עובדת על כל חזית – הייתי מיעץ למי שייעץ על הסינגל הזה – ספרדית חובה. ככלל, אין שום ספק שברציונאל (השיווקי) – השיר הזה יעשה לה רק
מנת האיטליז הראשונה שאני כותב עליה מאז יצא אלבום הבכורה שלה Violently Delicate – אלימות עדינה. הרכב שמראשיתו ניסה להיות אלטרנטיבה בכל מיני שעטנזים ממטאל ועד רוק מתקדם, ג'ז, אוריינטלי גם אלקטרוניקה. אינדי תזזיתי, עמוס דיסטורשן. שנים שמייחלים במקומותינו לרוק
טון מדוכדך מספר סיפור על יחסים, למעשה "סיפור רע" של דחייה- משיכה. אני נתקל לא מעט בנרטיבים המלנכוליים האלה, כמעט ז'אנר של טרובדורים עירונים שיחסי הבינו-בינה שלהם עולים על שרטון, שרים ומנגנים דכדוך. נוסע, עוזב, נמשך, שותה. צרות אישיות. המוסיקה
מה, הוא לא הוציא עד היום אוסף? בדקתי. ואכן: רק אחרי 11 אלבומים –. ג'יי-זד, הלא הוא שון קרטר, מסתכל אחורה בגאווה ומוציא קומפילציה. לא דבר פשוט לבחור אצל ג'יי-זד את "הגדולים ביותר", ומדובר ב – volume one. אחרי ששמעתי
כשמוסיקאי כמו קווינסי ג'ונס (27 פרסי גראמי, בין ששת המוסיקאים היותר משפיעים בסצנת הג'אז של המאה העשרים לפי הטיים מגזין) מציע לך להשתתף באלבום הוקרה שמוקדש לו – לא רק שלא מסרבים, אלא מודים לו בגדול על הפניה. ג'ונס (77)
כשאבי בניון מסלסל – יש תחושה שהוא מחובר לשני מקורות: לאמת ולאמונה שלו. צוותא ינואר 2011. קהל אוהד, עוטף בקולניות של אוהד מהיציע, נרגש ומתרגש בשבילו. מזהים את הענווה של האיש. כיפה רחבה וציציות משתלשלות. לא יורה זיקוקים של סטאר.
מילים יפות על אהבה. איזו אהובה לא הייתה נשבית בקסמן? יש בעיה: למרות הריק והכאב – האוהב אפילו אינו יכול לקרוא לה לחזור אליו. יאיר מיכאלי, גיטריסט מדופלם ומתוקשר, רוצה להיות גם בפרונט כזמר, מנסה להעביר את התחושה הקשה במנגינה
הפער בין מה שחשבת ובין איכות היצירה – זה הפער בין טקסט מדובר ובין טקסט שירי או בשלוש מילים: היומרה לכתוב טקסט. שי ראובן כותב רצף מחשבות על פערים ביחסי בינו בינה כאלו הוא מרצה הרצאה על "הפער שנשאר בין
כבר אינני סופר את השירים ששרים לגלעד שליט. אינפלציה. יש תחושה של לחץ באוויר. הרוב חולפים כלעומת שבאו. בתחנות רדיו ממש לא קונים כל מנגינה לשחרורו.. הרגשה היא שאם לא תשתתף – אינך נספר. נוצר מצב שיוצרים משקיעים טונות קיטש לשרבט
תרגיל בקורס לגרסאות כיסוי (קאברים) עד עכשיו השיר זוהה עם מרגול צנעני. באה מיכל שפירא, הפשיטה אותו והלבישה אותו אחרת לחלוטין. אצל מרגול השיר הוא Soul (ראה וידאו למטה) , אצל מיכל שפירא הוא רגאי, פאנקי ג'אזי, פרשנות חדשה, גישה
פגעי האהבה. שירים מעולם. שירים לעולם. מה הפעם? כל סיום של יחסים מביא למפץ רגשי קשה. הפגמים שהיא ראתה אצלו. מה שקרה בשיא. בצר לו – סבך אשליות. "עיגולים של טעויות" (מעניין) אלכס טופול שר את השיר כשיר נסיעה (רדיו)
לפעמים אני מתגעגע ל"צרפתי" הזה, אפשרי אפילו בעברית, ואם בעברית – שיתקרב לניחוח האמיתי. יוסי בנאי עשה לי את זה. הוא היה שנסונר עברי. שי לביא מהרהר בגוף ראשון. יצא לו שנסון. שנסון לא מחייב אותך להיות בל קנטו. חשוב
מה הסיכויים של עומר אדם לטפס לטופ טן של הפופ הים-תיכוני המקומי? תרשו לי להיות פסימי – לא מפני שאדם הוא זמר רע. ילדים הכי מוכשרים שיוצאים מכוכב נולד לתוך הפקת דלוקס (מיטב המעבדים והמפיקים בז'אנר) זוכים לניהול אישי הם
תנו לי שעה עם האלבום הזה פעם בשבוע, ואני מסודר. אוסף מהפנט של הצמד האוסטרלי שיצא ב-1991. אלטרנטיבי. קלאסי. מודרני. ניו אייג'י, מגע של מסורות עממיות יחד עם טאץ' עכשווי. ברנדן פרי וליסה ג'רארד,הצמד של דד קן דאנס הצמד השבדי
מה דחוף לחזור לברנדון וולש, אליל הבוורלי הילס מהסדרה ההיא? ואולי הצלילים האפרו-קריביים הם הטריגר? בואו נרגיע: עדיין אי אפשר לבשר על סצנת רגאיי, ראגה מאפין, דאב ורוטס מקורית בארצנו. לוקאץ' ושות' מחייכים אלינו, עושים פאן. זה בסדר. נ חמד.
ליבו הרומנטי הגואה. מי לא יאמין לטון של משה פרץ כשהוא שר לאהובה "קחי אותי אלייך ותביני שאת החצי השני שלי" – משהו שנשמע כמעט סכיזופרני, אבל בואו נגיד שבאהבה הגדולה, יש גם מידה של סכיזופרניה. מחלת נפש של ממש.
סדרה ג'אז חם: מחברת בין שני זמרים – מיילס גריפית האמריקני ויעלה באלין הישראלית החיה בניו יורק. יצטרפו אליהם ארבעה נגנים ישראלים, כדי לנגן שירים מתוך פורגי ובס בשילוב שירים נוספים אותם כתבו ג'ורג' ואיירה גרשווין. מיילס גריפית מתמחה ברפרטואר הווקאלי
החזירו מחוגי הזמן שלושים-ארבעים שנה לאחור: אילו היינו עכשיו בימי פסטיבל הזמר והפזמון של השבעים, זה השיר שהיה לוקח מקום ראשון. חותם. המילים, הלחן, העיבוד – שם המה, או – משם ספגו. פעם כתבו בסגנון הזה של – "אני הולכת
Knob לפי דף המידע שהגיעו עם Insane "מובילים את סצנת הדאנס בישראל מאז 2006". אותו דף מידע מוסיף – אני מצטט – Insane" הוא לא שיר שאפשר למצות ביום אחד. הוא משהו שאף פעם לא שמעתם, והוא הולך להטריף לכם
דנה לפידות מנסה נתיב דאנס ממוסחר מבית האולפן של Henree, מעין דיוויד גטה מקומי. זהו שינוי לעומת פרק היומרות הקודם שלה. Henree ישתמש באנרגיות שלה לצורך עיבוד קצב שבלוני וקליט. התוכן – היא קורבן שלו (התסביכים, ההרגלים הרעים, האגו) כל
יותר ממיליון כרטיסים לאיחוד מחדש של טייק דאת' עם רובין ויליאמס בבריטניה נמכרו תוך 8 שעות. המכירה המהירה בהיסטוריה. לפני שקונים, אולי כדאי להציץ לסרט הדוקומנטרי הזה – סיפור מדהים של מגה-סטאר שפוגש את חבריו לשעבר בפעם הראשונה אחרי 15 שנה לצורך
האלבום נפתח במנגינת רומבה פלמנקו מרקידה, הנושאת את לחשה של רוני דלומי בספרדית Primero Y No Ultimo/ Primero Y mio. ככה מתחילים אלבום בעברית? – בספרדית? הפתיחה – כמבוא להמשך. רוני דלומי שאחרי כוכב נולד עשתה החלטה עם עצמה ובסיוע יועציה
"ועכשיו זה קצת מרגיש לי כמה אתה חסר", שר נאור אלבז בקול געגועים מתכוון. לדבר המשפט אחראים שניים – חיטמן את חיימוביץ, שמצטרפים לתאגיד יצרני הקונפקציה של הזמר הישראלי. מילא הסלנג "מרגיש לי" אבל יענה לי צמד הכותבים: למה "קצת" מרגיש? לפי ה"נחנק
שרבטו לזהבה משהו על נופים וזמנים. הנופים מתחלפים לה. עכשיו – אלה נופי סתיו אפור. מצד שני: יש אור באופק. מצד שלישי: היא מחפשת מזכרות מהעבר – "אולי אאתר זיכרון זהב", אבל "שוכחת לזכור", משחק לשון שאינו תורם לאיכות השיר. נופים,