מוסיקה לטינית

"לדעת לגעת זו לא בושה להתרגש/ לסלוח לשכוח לתת לזמן להתחדש/ את האתמול שלא יחזור אליי השארתי מאחור/ אני יודעת זה הזמן שלי ללכת עם האור"   יש מי שחורז את הביוגרפיה של זהבה בן בזמן אמת. מעכשיו זה אור,

המלחין ונגן הסקסופון הלבנוני טאופיק פארוק המוכר מהדיסק Drab zeen (שיצא ב-2002) מרחיב את גבולותיו מהמזרח למערב, חוצה וחוזר. עוסק הרבה בחקר האינטרקציה בין התרבויות, ומנסה גם מצליח לשזור סולמות, מנגינות ומקצבים, כאילו נועדו זה לזה. האלבום הזה נכנס למדור

מה שגליאנו מצליח להעביר בכלי כזה אולד פאשן כמו אקורדיון. כל קטע מספר סיפור. הוא מפגיש בכישרון בלעדי את הטנגו הארנטינאי עם המוזט הצרפתי עם נגיעות ג'אז. מה שהוא עושה מ- Guarda che Luna למשל, שאני זוכר מאוספי שירים איטלקיים

ג'נגו היה רוצה להיות ביטלס מקומיים. לפי שיר 10 "דיברנו עם אנשים" (דגימת שיר למטה) ברור שליבו של ג'נגו נמצא בביטלס. קשה לטעות בהשפעה, כמעט בכל אלמנט בשיר. לפעמים הוא מלנכולי כשהוא שר "אין זמן לחלום" מוסיקה שאינה מתחשבת בכלום.

אשף ההקשה ההודי טרילוק גורטו הוא עולם ומלואו של ממלכת כלי הקשה, פרקשוניסט שבמשך הקריירה שלו מנסה להתחבר אל המערב. הפעם הוא הגיע למועדון זאפה עם רביעיית מיתרים איטלקית שאוהבת אתגרים. גורטו הוא נגן שמעולם כמעט אינך יודע מה תקבל

בשבילה הוא נוצר, רק איתה הוא קיים, מול יופייה נושך את שפתיו, בשבילו היא העולם. כמו תינוק הוא זוחל אליה, מתפתל כאוב אל זרועותיה. לא אייל גולן אשם בזה. לאשם קוראים ליאור פרחי. הייתי מת לדעת איך לכל יוצרי המוסיקה

ואפתח בבקשה לכל הזמרים ה"ים-תיכוניים": תעשו טובה לעצמכם, ולכו על כותבי מילים טיפה יותר מתוחכמים. הטקסטים האלה לא רק שאינם אמינים, הם נשמעים כמו מוצרים משוכפלים. "בלעדייך אין לי שום סיבה לחיות", "אוהב לנצח כי את הכי שלי בעולם", "כי

נתחיל מהסוף, מתובנת השיר, מהמוסר השכל שלו: "כי הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם". שזה כמו הביקוש לאוכל. מה יום מיומיים? לפני כן, שר ארצי שהוא לא יספר הכל. והנה הוא דווקא מספר – איך חשק בה, ואיך אחרי המלחמה,

דה ניו

דיסק קצר (EP, 33 דקות) של קטעים נבחרים ורמיקסים של להקת הרוק האלטרנטיבית ילידת אוקלהומה (1983). מי שאהב את הכיוון המוסיקלי של הקודם שלה (YOSHIMI BATTLES) יקבל גם כאן כמה הפתעות מלבבות, במיוחד בתחום החביב על החבורה הזו – מיזוגים

מילים ולחנים: חמי רודנר פרט ל"מכונת הלהיטים הגדולה" – מילים: לאה איני. הפקה מוזיקלית: קובי אוז. עשרה שירים – שאומרים סימן שאלה. לא שלי דווקא, אלא של חמי רודנר, שכאילו שואל: מי אני? מה סגנוני ונותן תשובות רבות ומגוונות. זה

וניגש מיד למבחר: מיילס דיוויד מנגן "מיי פאני ולנטיין" (דגימת סאונד למטה).  דואט גיטרה סקסופון קני בורל וג'ון קולטריין ב"למה נולדתי" של אוסקר המרסטין וג'רום קרן. יותר מג'אז של אווירה שקטה, ג'אז מתוחכם, אבל גם כזה שפונה לנשמה, שמשרה MOOD.

אלבום ראשון לחצוצרן סט. ג'רמן, לודוביץ ' נאברה, המכונה כאן SOEL. אם אהבתם את סט. ג'רמן תאהבו גם את זה. מה זה? בארי ווייט סטייל סוונטיז במהדורת אלפיים וארבע? – גם זה, במיוחד קטע של כשבע דקות שנקרא "הנשמה המזמרת

הזמרת שהפציצה את הרדיו עם "לפט אאוטסייד אלון", נלחמה במחלת הסרטן, ואם האלבום הזה צריך להגיד משהו על תוצאות המאבק, אז אנסטסיה יצאה ממנו מנצחת בגדול. פה ושם היא עושה שימוש במניירות המוכרות מטינה טרנר, כמו בשיר "סקסי סינגל", כולל

פעם יוסי אזולאי ושלומי שבת  שרו ביחד את "אמא", ולמעשה, הקריירה של יוסי שודרגה בעקבות הדואט ההוא עם שלומי. מה שאמר: אם פעם זה הצליח (באלבום הדואטים של שלומי) – למה לא פעם שנייה, והפעם לאלבום הדואטים השני של שלומי.

יהודה מסס מתרגש. קולו מרוגש. יש לו משהו דחוף לשיר. יש לו מנגינת רגש. יש לו עיבוד סוחף. אבל אני קורא את הטקסט ובינתי מבקשת להבין בעייתו של הזמר המשתפך: יש בשיר פחד וחושך שמתכנס אל תוך ושברים של מה

"תרשום, תרשום לחם, ביצים, גבינה, כל יום כל השנה" מי לא מכיר את הנוסנס של "שיר המכולת" בביצוע "כוורת"? אז מי שחשב שהמכולת השכנותית תישאר בשירים רק בגרסה ההיא, הנה מגיעה גרסת הקומונסנס – שיר קטן ותמים לכבודה של המכולת

סייברדוג, פרק רביעי, טראנס תוצרת הארץ – אף מילה בעברית, די ג'אים חסרי פנים מאחורי מכונות. מישהו ניסה לדמיין את זה כמסע של קפטין אופוריה המנווט ספינת חלל . "אופוריה" הוא כבר מותג עם 9 אלבומי אוסף לדאנספלור. נכללים כאן

אין סיכוי שתמצאו משהו בעברית על הצמד הישראלי Benny Risher ו-Shahar Fahima (רישר את פחימה?) לפי דפי הביוגרפיה באנגלית הם "מצפון יזראל", שנתיים עובדים ביחד. נפגשו לראשונה במסיבה שבה תיפקד שחר על תקן די.ג'יי. ביחד הם "בייסיק", פרודוקציית טראנס עדכנית

"אם היית שלי/ כל הכוכבים לא היו נופלים מהשמיים/ והירח לא היה מתחיל לבכות/ והארץ לא היתה רועדת" את האלבום הזה מפרידים מערימת הדיסקים. הוא אחר, מיוחד. הוא מגיע מאחת החבורות היותר מקוריות שיצאו בשנה האחרונה מלונדון. ניסו להגדיר את

מלנכוליות גברית עגמומית, זה מה שפיי גוטמן משדר כאן. מינוריות שקטה, עטופה בעיבוד מלטף. מיינסטרים מחניף? – בול. מה יש בשיר: החיים רבותי נמשכים, שזה אומר ממשיכים להילחם, לטפס על הר כדי לרדת חזרה, רבים עם כל העולם. למעשה, ממשיכים

לפי דפי היחצנות, כמעט הפסדנו "ילד פלא" אלא שהנה, אשרי וטוב לנו הפלא חזר, והוא, שריף,  כבר בן 26 מצויד בלחן ערבי עממי לו התקין יצרן הקונפקציה טקסט כזה: "איתך יפה שלי אקשור את גורלי/ בחיי אגן עלייך כי את

הדס דגול, זמרת צעירה  בת 22, בוגרת תיכון האקדמיה למוזיקה בירושלים, גיטריסטית, מורה לפיתוח קול, שרה על זרימה אינסופית בחלל החדר ועל ציפיה לשינוי. היא מנסה להגיע אל נתיבי השירה האומנותית הבוגרת. וזה לא פשוט. אני מנסה להיכנס לחדרה של

האם שון לנון הוא יוצר ואמן פופ ומוסיקאי שראוי לעמוד בזכות עצמו – בלי שהצל של האבא המנוח ג'ון ירחף מעליו? התשובה היא כן ולא. גם אם שון רוצה להימלט מהצל של אבא הוא לא יכול, לא רק משום שהמוניטין

הם מגיעים משם במנוסה/ בציפיה בדרך החלום/ באים משום מקום/ באים אל שום מקום" אני שומע את יסמין לוי, זמרת נפלאה, זו המוכרת לנו משירי הלדינו, שרה את שיר הכאב הזה של יובל לוי מתוך הפרויקט המוסיקאלי שלו, הנקרא "חמארה",

אני השד הקטן שמטייל לו בזמן/ שמתחבא לו בתוך טבעת או בקבוק ישן" מה שאומר שרק צריך לשפשף היטב (את העיניים) או סתם לרצות נורא והוא יצא מהספר ואולי יגשים גם משאלות. אחלה שיר לפסטיגל, כלומר נחמד, פופ קופצני, קצב

אין כמו רוקפור לשחזר-למחזר את הצליל הפסיכודלי הבריטי שאיפיין אותם בכל השנים, להטעין אותו בדציבלים, לשזור בו נגינת חשמלית מהוקצעת ווירטואוזית . הקיצר הרוקפורים עסוקים רוב הזמן בהמצאתה מחדש של להקתם הותיקה, מה ששירת אותם גם בגרסה זוכת תחרות דיוויד

אני מתאהב מחדש בריתם נ' בלוז בזכות זמרות כאלו . האלבום השני של פנטזיה, זוכת האמריקן איידול ב-2004,  (בעונתה השלישית) הוא בדיוק המתכון האותנטי למוסיקה שמגיעה מהמקומות האלה שבהם גדלו הזמרים והזמרות, ותמיד ליד הכנסיה שלימדה אותם לשיר. שמה המלא הוא

אייל גולן שהגיש את פרס זמרת השנה בטקס פרסי המוזיקה הישראלית עמ"י,  החליט שהוא לא שותק יותר: כשאייל  עלה הבמה, הוא חשף חולצה שעליה  המילים: "מזרחי? לא לטעמי (עם הדגש אדום על ה"עמי") חבל!" פעם ראשונה שגולן יצא בקול מחאה על קיפוח