סינגלים חדשים

כמה יכול להכיל שיר קצר. אז הנה דוגמה למעט המכיל את המרובה. שלושה בתים שאומרים את התחושה. סוד הצמצום. על כאב הפרידה. את הסוף חש בנשיקתה. עזבה בתחילת החורף – ולקחה איתה את הזריחה. פשוט ומדויק. זוהי סינרגיה אמנם ללא

"מה שבא בקלות הולך בקלות/ ככה חיית/ לקחת, לקחת את הכל/ אבל מעולם לא נתת" מתלונן האוהב, שכל מה שביקש הוא שתיתן לו כל אהבתה. הרי הוא היה תופס רימון-יד טרם התפוצצותו בשבילה, עוצר בידו סכין שהונפה עליה, זורק עצמו

אם לאשתו לא היה ברור עד עכשיו, יבוא השיר הזה ויבהיר לה ללא כחל ושרק – היא אשתו! לפי ג. יפית, צריכה לבוא פה נקודה. לא אהובתו, לא כל חייו, לא התגשמות חלומותיו הארוטיים – אלא אשתו, Simple as that,

מה המרחק בשירי אהבה בין מקורי-אותנטי לרגשי נדוש? הדוברת בשיר (סיון) מקיצה אל העיר בחושך. החושך עושה לה את זה. לימד אותה לאהוב, לרקוד. אור יגרום לה לעצום עיניים. העיר הסואנת לא לרוחה, מעדיפה להתרחק או את "התנועה שבדממה". על

מה היא רוצה? רוצה אותו או לא רוצה אותו? שיתערב בחייה? שלא יתערב. שיהיה הגיוני? שייתן לה להחליט "לבד"… מצד שני – אחרי נטרולו המוחלט – שירגש אותה באהבה?! יענו, רוצה להיות עצמאית, שלא יתערב לה בחיים. מצד שני –

ג'וזי כץ יורדת מהחלונות הגבוהים לרחובות זרים כדי לשיר בלדת אווירה נוגה של נתן סלור ויסמין אבן שתיכלל באלבומו השני של סלור. ג'וזי מצליחה להעביר את התחושה של אחרי מות האהבה על רקע סביבה מנוכרת באלט תחושתי יפה שכמוהו לא

שיר חדש אחרי 8 שנות שתיקה יזכה לכותרת הנדושה "קאמבק". נדמה לי שאסתר שמיר מעולם לא עזבה את המוסיקה, כי המוסיקה לא עזבה אותה. אולי שווה בהזדמנות זו להסיר אבק מאחדים מאלבומיה כמו "במקום הכי נמוך בת"א". בשנים האחרונות התמקדה

"שיר מרסק לבבות", נכתב באתר המייחצן את אביגיל רוז. אחרי ששמעתי – לא מרסק ולא שובר. ממש שום נזק. טון מאופק, לא דרמטי, גם א-טראומטי. דיווח על מצב בנימה טיפה מלנכולית. רוז כתבה שיר על בחירה: "החלטתי לא להיתלות באף אחד/

יוצרים ב-2011 שרים שירי בתי קפה. החיים סבבה, קפה ועוגה בבוקר, אך יש מקרים חריגים כמו סיפור על אחת שמרגישה על הקפה של הבוקר שאף אחד אינו מבין אותה. שמחת זקנתי. למה זה צריך לעניין? אורן כדורי התבונן בה, התאמץ

יותר ויותר אני נתקל בשירי דאון ודכאון של יוצרים עכשוויים. האם שירים באים במקום טיפול נפשי או בנוסף? יאיר זיו מבקש לברוח, להישאב אל חלום, מחפש תשובה-תקווה-שמש-אהבה חמה וריפוי לפצעיו, וכדי שלא נטעה, מדגיש כי יש רגע שטוב לו והוא

אם שחף דואה על חלקת הים – שיהיה ים תיכון. ואכן, ירדנה ארזי העבירה את השיר של רחל שפירא ונורית הירש למ-1985 לחלקה ים תיכונית מאוד מוגדרת של 2011, רמיקס שיתאים לרוחות ה"מזרחיות" הערות הנושבות במוסיקה המקומית. אין כמו תמיר צור

עדיין לא שמעתי את הגרסה הערבית לשיר. לטעמי, חסרה גירסה ספרדית. אם כבר טוקאן, זמרת באמת מיוחדת, עובדת על כל חזית –  הייתי מיעץ למי שייעץ על הסינגל הזה – ספרדית חובה.  ככלל, אין  שום ספק שברציונאל (השיווקי) – השיר הזה יעשה לה רק

טון מדוכדך מספר סיפור על יחסים, למעשה "סיפור רע" של דחייה- משיכה. אני נתקל לא מעט בנרטיבים המלנכוליים האלה, כמעט ז'אנר של טרובדורים עירונים שיחסי הבינו-בינה שלהם עולים על שרטון, שרים ומנגנים דכדוך. נוסע, עוזב, נמשך, שותה. צרות אישיות. המוסיקה

אדם בן אמיתי מקונן בטון דואב ושברירי סיומם של יחסים. סיפור אהבה שסיכוייו היו קלושים ("אמרו זה לא יחזיק בינינו") אכן מסתיים הלילה באירוניה מרה. הסיטואציה מתרחשת על רקע שמלתה הלבנה אותה לבשה "כל כך יפה". השימוש ב"עבר" בעל כפל

מילים יפות על אהבה. איזו אהובה לא הייתה נשבית בקסמן? יש בעיה: למרות הריק והכאב – האוהב אפילו אינו יכול לקרוא לה לחזור אליו. יאיר מיכאלי, גיטריסט מדופלם ומתוקשר, רוצה להיות גם בפרונט כזמר, מנסה להעביר את התחושה הקשה במנגינה

כבר אינני סופר את השירים ששרים לגלעד שליט. אינפלציה. יש תחושה של לחץ באוויר. הרוב חולפים כלעומת שבאו. בתחנות רדיו ממש לא קונים כל מנגינה לשחרורו.. הרגשה היא שאם לא תשתתף – אינך נספר. נוצר מצב שיוצרים משקיעים טונות קיטש לשרבט

תרגיל בקורס לגרסאות כיסוי (קאברים) עד עכשיו השיר זוהה עם מרגול צנעני. באה מיכל שפירא, הפשיטה אותו והלבישה אותו אחרת לחלוטין. אצל מרגול השיר הוא Soul (ראה וידאו למטה) , אצל מיכל שפירא הוא רגאי, פאנקי ג'אזי, פרשנות חדשה, גישה

פגעי האהבה. שירים מעולם. שירים לעולם. מה הפעם? כל סיום של יחסים מביא למפץ רגשי קשה. הפגמים שהיא ראתה אצלו. מה שקרה בשיא. בצר לו – סבך אשליות. "עיגולים של טעויות" (מעניין) אלכס טופול שר את השיר כשיר נסיעה (רדיו)

לפעמים אני מתגעגע ל"צרפתי" הזה, אפשרי אפילו בעברית, ואם בעברית – שיתקרב לניחוח האמיתי. יוסי בנאי עשה לי את זה. הוא היה שנסונר עברי.  שי לביא מהרהר בגוף ראשון. יצא לו שנסון. שנסון לא מחייב אותך להיות בל קנטו. חשוב

יש לכם בעיה עם שירים שנשמעים להיטים מהשורה הראשונה שלהם? זה בדיוק מה שאני שומע מאבריל לאבין אחרי תקופה ארוכה שלא צייצה. אבריל, נסיכת הפופ-פאנק, אחת ההבטחות הגדולות של השנים האחרונות מתכווננת למצעד הטופ 100 של הבילבורד בשיר שעוסק בנערה,

מה דחוף לחזור לברנדון וולש, אליל הבוורלי הילס מהסדרה ההיא? ואולי הצלילים האפרו-קריביים הם הטריגר? בואו נרגיע: עדיין אי אפשר לבשר על סצנת רגאיי, ראגה מאפין, דאב ורוטס מקורית בארצנו. לוקאץ' ושות' מחייכים אלינו, עושים פאן. זה בסדר. נ חמד.

ליבו הרומנטי הגואה. מי לא יאמין לטון של משה פרץ כשהוא שר לאהובה "קחי אותי אלייך ותביני שאת החצי השני שלי" – משהו שנשמע כמעט סכיזופרני, אבל בואו נגיד שבאהבה הגדולה, יש גם מידה של סכיזופרניה. מחלת נפש של ממש.

החזירו מחוגי הזמן שלושים-ארבעים שנה לאחור: אילו היינו עכשיו בימי פסטיבל הזמר והפזמון של השבעים, זה השיר שהיה לוקח מקום ראשון. חותם. המילים, הלחן, העיבוד – שם המה, או – משם ספגו. פעם כתבו בסגנון הזה של – "אני הולכת

דנה לפידות מנסה נתיב דאנס ממוסחר מבית האולפן של Henree, מעין דיוויד גטה מקומי. זהו שינוי לעומת פרק היומרות הקודם שלה. Henree  ישתמש באנרגיות שלה לצורך עיבוד קצב שבלוני וקליט. התוכן – היא קורבן שלו (התסביכים, ההרגלים הרעים, האגו) כל

"ועכשיו זה קצת מרגיש לי כמה אתה חסר", שר נאור אלבז בקול געגועים מתכוון. לדבר המשפט אחראים שניים – חיטמן את חיימוביץ, שמצטרפים לתאגיד יצרני הקונפקציה של הזמר הישראלי. מילא הסלנג "מרגיש לי" אבל יענה לי צמד הכותבים: למה "קצת" מרגיש? לפי ה"נחנק

שרבטו לזהבה משהו על נופים וזמנים. הנופים מתחלפים לה. עכשיו – אלה נופי סתיו אפור. מצד שני: יש אור באופק. מצד שלישי: היא מחפשת מזכרות מהעבר – "אולי אאתר זיכרון זהב", אבל "שוכחת לזכור", משחק לשון שאינו תורם לאיכות השיר. נופים,