סינגלים

אסף שלם: שירה ואקוסטית. אסף גובר: גיטרות. יאיר אלדר: גיטרות. אסף ראביד (כסי): בס. ישראל קמחי: תופים. עידו זלניק: קלידים. הפקה מוסיקלית: גיא מר. מרגישים שהחבר'ה האלה מגיעים למקצוע חדורי אהבה למוסיקה – מבלי שהם הכי הגדירו לעצמם מה הם

ניהול אומנותי: צדי צרפתי. הפקה מוסיקלית ועיבודים: אבי ליבוביץ'. גיטרות: יונתן אלבלק. הקשה: רוני עיברין. גיטרה בס/ קונטרבס: אור ברקת. קלידים: אורן סלע. תופים: רון אלמוג. תאורה: שי שטרקר. סאונד: יואב שדמה. מה להגיד על מארינה שלא נאמר. הנקודה היא

לא ראיתי הסרט, ואתם יודעים מה: לא נראה לי שראיתי יותר משתי אפיזודות מהסדרה. ואם לפתוח מהשורה האחרונה – באמת שלא צריכים את הסרט בשביל ליהנות מהאוסף המרגש הזה, מהביצועים בעיקר הנשיים או מהאופ שבו אל גרין וג'וס סטון עושים

איסוף ועריכה: ירון קרשאי, ענבל גרון, משה גולדשטין צליל נבל הוא סוג של רגיעה ייחודית – שמיימית, ריחופית. לוקח לעולם אחר. הוא בטח חסר פוטנציאל לרגש כמו המרחב הצלילי המלודי של הפסנתר, אבל יש בו יופי אחר, משהו מסתורי, איזה

הררי ציפיות נערמו לקראת אלבום האולפן הרביעי של קודפליי אחרי X&Y של 2005. בריאן אינו מפיקו אימץ את שם האלבום מציור של האמן המקסיקני Frida Kahlo. גם העלה את רף הציפיות בהבטיחו משהו כמו חידושים גדולים בצליל של קולדפליי. לא

זו פעם שלישית שאני שומע אותה בארץ, סיפרו שהיא חלתה במחלה קשה, שעברה תקופה של חרדה. חיצונית השנים עושות את שלהן, אבל לא כשמדובר בשירה של חאריס. כאן הייתה תחושה של חאריס אפילו גדולה מאי פעם. על ההופעה של חאריס

זו פעם שלישית שאני שומע אותה בארץ, סיפרו שהיא חלתה במחלה קשה, שעברה תקופה של חרדה. חיצונית השנים עושות את שלהן, אבל לא כשמדובר בשירה של חאריס. כאן הייתה תחושה של חאריס אפילו גדולה מאי פעם. על ההופעה של חאריס

הגעתי עם הר של ציפיות. ביל פריזל (57) נחשב ההיילייט של כל פסטיבל ג'אז, מסוג הנגנים המסומנים כאסורים להחמצה, יוצר אקלקטי, אחד הגיטריסטים היותר מיוחדים בסצנת הג'אז מאז שנות השבעים, בעל יריעה סגנונית רחבה, נגינה נדירה במבניה, בטכניקה. ואם להתחיל

יהודה פוליקר מעריץ מושבע וידיד נסע ליוון להיפגש עם חאריס אלקסיו, הזמרת היווניה הגדולה והמופלאה, "הקול של יוון", לקראת הופעותיה בישראל. על האוסף החדש של חאריס אלקסיו – הקול של יוון

מעניין מי מתגעגע ללהיטי האהבה הרכרוכיים-משתפכים של הצמד האוסטרלי העונה לשם "אייר סופליי" או אם תרצו "אספקת אוויר". מסקרן  להגיע לאחת מההופעות שלהם בארץ כדי לראות מי הקהל ששומר להם אמונים. ההורים? או הילדים שההורים ניגנו להם "אייר סופליי" נונסטופ.

המתח הפנימי הזה – האם ללכת על הרפתקה (אהבה) אישית חדשה אחרי שראתה אותו… ניסיון העבר מרתיע. הכי נח לא להתחיל עם זה, אולי לוותר. בפראזה הפותחת "כל החיים שלי עוברים עלי בבת אחת, דפים מסתובבים ואז עפים ברוח", חשים

"סוף סוף" זה לומר משהו כמו – "הגיע הזמן" – שתהיה איתי כאן, שאין לזה שום קשר ל"סוף" במשמעות של קץ או סיום – אלא של התחלה. סוף היא הוויה. ומארינה עשתה מזה משחקון מילים שכזה – שעוסק ביחסים. באהבה.

אז הנה שיר חאפלות שלא הולך ישר על טקסט מתבכיין שבלוני – כמו את המלכה שלי, אני נכנע לך, שברת את ליבי, אלא דווקא מתחיל בבלגנים – "כמה שלא ניסיתי לא הצלחתי… כמה ימים שלא דיברנו… את בשלך כל כך

שחר נהרי – שירה, רועי לביא – שירה, גיטרה אקוסטית, דור אלגזי – גיטרה חשמלית, גל דקל – בס, ליאור לוי – תופים. התבלינים הלכו על דרמת רוק מתגברת ומתעצמת. הפתיחה שקטה מאוד, פסנתר ואקוסטית – "נדהם אל מול עינייך אוחז

בספטמבר היא אהבה אותו, בספטמבר הוא היה בעיניה רגיש ומצחיק והבטיחה שתהיה רק שלו כי אחריו "יש רק אלהים". וההמשך? קצת פחות. בסוף לא יצא מזה שום דבר. פתאום הוא היה בעיניה "מאהב אמיתי" והוא תמה: "למה לא רצית אותי

לכפר הקטן של הג'אז פולשת המוסיקה הברזילאית. על הבמה עלה נגן מנדולינה ברזליאית שנקראת בנדולין, מוביל הרכב של חמישייה. דה הולנדה מנגן בנדולין במיומנות כאילו נולד עם הכלי, זה השילוב בין חוש טבעי וכישרון.  על ההופעה של המילטון דה-הולנדה

המילטון דה הולנדה – בנדולין, דניאל סנטיאגו – גיטרה, אנדרה ווסקונצ'לוס – בס, גבריאל גרוסי – מפוחית פה, מרסיו בהאייה – תופים. לכפר הקטן של הג'אז פולשת המוסיקה הברזילאית. על הבמה עלה נגן מנדולינה ברזליאית שנקראת בנדולין, מוביל הרכב של

עמוס הופמן – עוד, גיטרה, אבישי כהן, בס, פסנתר, שירה, אילן קצ'קה – כלי הקש. אילן סאלם – חליל אלט. השם הופמן אינו בדיוק אסוציאציה למוסיקה מזרחית. אבל הנה מסתבר שנגינה בכלי כמו עוד אינה בהכרח שאלה של מוצא. עמוס

הכפר הקטן של הג'אז הגיע למגדל דוד. רק לפני שנה ניגן כאן ענק הטרומבוניסטים סלייד המפטון, בפסטיבל הג'אז של ירושלים, והנה ממש באותו מקום ניצב תלמידו, נילס ווגרם, טרומובוניסט שמוביל הרכב ניו-זילנדי-גרמני, שנגניו חיים ופועלים בניו-יורק. הרביעייה (טרומבון, סקסופון אלט,

Nills Wogram – Trombone, Haden Chisholm – alto Sax, Bass Clarinet, Matt Penman – Bass, Jochen Rueckert – Drums  נילס ווגרם – טרומבון, היידן צ'ישהולם – סקסופון אלט, מט פנמן – בס, יוכן רקרט – תופים הכפר הקטן של הג'אז

"בואי לים/ בואי לרחוב/ בואי איך קוראים לך/ יותר קרוב/ בואי לקצר/ בואי אני זמר" השיר מגיע במהלכים אקוסטיים של פולק סינגר נשווילי, טרובדור שמנסה לשיר הגיגיו האירוניים. האמת היא שכתבתי על שני סינגלים של איתמר. ("הלילה תדע", "בשנה האחרונה") הסיפור

רחוק מהעין, רחוק מהלב, ומה שרואים משם, לא רואים מכאן. קורין אלאל שרה למישהו: "ועכשיו כשנסעת/ בוא תספר מה איתך/ מה פגשת בדרך/ מה גילתה נשמתך/ לא משנה הימלאיה לא משנה גיברלטר/ לא משנה המרחק אם אתה מאושר". זה נשמע

עידן אלתרמן שהוזמן לבמה, שם לב לעובדה ששייגעצ הזמינו להשקת ה-EP של שירי ארץ ישראל קומיקאים ולא זמרים (הוא וגורי אלפי), מה שהעלה כמובן הרהור על טרנד חדש. למשל: ברי סחרוף בסיבוב עם שבי זרעיה.  על שייגעצ בפרוייקט שירי יום

"קול השלום" הניף דגלים של פיס אנד לאב מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. לרדיו של אייבי נתן האזנתי ממש כפי שהקשבתי פעם בתשוקה ובלהט לרדיו רמאללה. במשך שנים רבות היינו מחוץ לגלי האתר הטריטוריאליים של הפופ. חיפשנו אותו, לא להאמין,

כמה פעמים לאורך הערב, חזר יזהר אשדות ואמר שהוא "אינו אירי", אבל… אבל אם אפשר להיות קמצוץ אירי, אולי קצת יותר – למה לא. המוסיקה האירית נחמדה, מתקשרת, מתחברת יפה למיינסטרים, נושקת פה ושם לשירים שלו. על הסיבוב האירי של

ביל פריזל הוא אחד מנגני הגיטרה החשובים הפועלים כיום. 24 אלבומים, שיתופי פעולה מפול מושן, ג'ון זורן, יאן גרברק ועד סוזן וגה ואלוויס קוסטלו, נגן ומלחין ג'אז ומוסיקה לסרטים. זוכה פרס גראמי על אלבומו Unspeakble. החדש "היסטוריה, מסתורין" הוא סדרה

יצחק קלפטר עושה חשבון נפש כי "הגיע הזמן להתקפל, היום שעבר הותיר צלקת". אז מה היה לנו בחיים על פני העולם הזה? אמיתות – מעט. אשליות – בשפע, ולפעמים אין ברירה: צריכים להיות "קצת דיפלומט", לשחק אותה. אין מה לעשות

צוף פילוסוף – בס, חליל אירי, רן עפרון – קלידים, גיטרה אקורדיון, שי ברוך – תופים וכלי הקשה, אהוד נתן – בוזוקי אירי, חליל, תוף בוהראן. דינה לוריא – כינור. כמה פעמים לאורך הערב, חזר יזהר אשדות ואמר שהוא "אינו

הרכב: נועם ענבר – שירה, כלי הקשה, גרשון לייזרשון – כינור, קולות, אסף תלמודי – אקורדיון, אייל תלמודי – קלרניט, הקשה, אבישי טוכמן – בס. לשמוע שיר באידיש על קסרקטין. ווס איז דוס קסרקטין? אז הנה תרגום שהורדתי מהבבילון: מחנה