גשו לעבודה. המשימה :להאזין ל-51 שירים של אריק קלפטון, אסופה מהקלטות האולפן ומהופעות חיות בין השנים 1983 ל – 2013. יש גם בונוס: דיסק בלוז עם סטיב ווינווד, בי.בי. קינג וג'יי ג'יי קייל. אז בבקשה: עוד אוסף של קלפטון שמתפרש
בוב דילן פוגש את הביטלס ב- Things We Said Today. הורס או מייפה? תקשיבו. אני אהבתי. אז כן – גם דילן "מכסה" שיר של פול מקרטני. תתבוננו ברשימה מטה. המיטב שבמיטב מצדיעים לאחד היוצרים הנפלאים בפופ. תערובת של שירי ביטלס
החברה שלקחה על עצמה להפיץ את מה שקוראים היום "וורלד מיוסיק", מנסה גם את זה: אוסף המעיד על התחברות הרוק עם מוסיקת העולם ועוד לפני שהמציאו את המושג. פיטר טוש (ג'מייקה) + מיק ג'אגר (בריטניה) – Don't Look Back
שימו האוסף הזה כמוסיקת רקע. דאנס, האוז או גרוב וגם לטיני. סדרת קפה דל-מאר הולידה הרבה מתחרים המשווקים סוג של מוסיקה הנקראת "אלקטרוניקס מוד". האוסף פשטני, אך יש בו זרימה יפה, מסתורית, אלגנטית. עורכיו דאגו לקוקטייל מאוזן של רמיקסים. לא
החיים בקובה מעולם לא היו קלים. המסיקה כמו בברזיל הייתה תמיד מקור שחרור, נחמה והצלה. כמו "בואנה ויסטה סושל קלאב" (*), "קאסה דה לה טרובה" הוא אוסף שחוזר למוסיקה הותיקה של קובה שלפני המהפכה החל משנות העשרים, לסגנונות הראשונים של
ברמן ברדרס, פרנק וכריסטיאן, צמד אחים תוצרת גרמניה, לקחו חבילת להיטים ועדכנו אותם ברוח סמבה-בוסה. לצורך פרויקט ה – samba-infused , קיבל צמד המפיקים את סרטי ההקלטה המקוריים של כמה מהשירים הידועים. הקולות הוכנסו ל"אולפני סטודיו" ריו לעדכון. סיוע התקבל
ננה מושקורי שרה Telalima ביוונית. דמיינו שאתם באולימפיה בפריז. ערב חגיגי. הקול הזה שמטפס לפסגות הרגש. באתם לשמוע Amazing Grace בביצוע שלה? –תקבלו. ננה מושקורי ללא Amazing Grace?! ללא Ave Maria ? לא בא בחשבון. מושקורי היא בדרך כלל מתנה לחגים.
הייתה תקופה שלא אהבתי את הטונים הגבוהים של סינדי לאופר, את קול "גיל ההתבגרות" שלה. אבל כשהיא הנמיכה, שמעתי זמרת נפלאה, ששרה בהבעה פאם-פאטאלית "זמן אחרי זמן", "לאורך הלילה", ומצד אחר – טון בובתי-שברירי של "צבעים אמיתיים" ו"העולם הוא אבן".
לאלבומים מסוג ה – compilation album אין בדרך כלל חוקי עריכה. בסדרת ה – Now בעלת ותק של 30 שנה (בבריטניה יצא ה – Now מספר 85) , ה"חוק" היחיד השולט – כמה שיותר להיטים גדולים עד ענקים, כאלה שטיפסו
הבסט אופ דה בסט. מקבץ להיטי השנה שחלפה. מיועד לא רק למי שאוספים באדיקות את אוספי ה – Grammy Nominees מאז החלו לצאת ב-1995. תעשיית המוסיקה בארה"ב מתמרקת לקראת ה-10.2.13, טקס פרסי הגראמי ה-55. אוסף ה-22 מציג את הלהיטים הגדולים
רוצים קיילי בוגרת? אם כבר אינכם מאוהבים בנערת הפופ האוסטרלית המתקתקה של פעם – קבלו קיילי פורטיסאמסינג. סיבת הסלבריישן? 25 שנות הקלטה. לקחו מבחר להיטים והכניסו אותם ואותה לאולפני אייבי רוד, תואמי התזמורים רחבי ידיים. מה מיוחד? העיבודים, התזמור, פה
אחרי שבעים ושבע דקות, עשרים שירים, אני שואל שאלה פשוטה: מה הסיפור שלה? לא בטוח שזו בעיה – אבל הסיפור האישי שלה אינו מגיע. האוסף של דין דין אביב אינו עוסק בטראומות חיים, אינו מצהיר הצהרות פוליטיות, אינו חושף סודות.
במה התוכנית "ארבע אחרי הצהריים" מייחדת את האוסף (הרביעי שלה) שיוצא כצפוי לקראת החגים – על פני אוספים אחרים של שירים ישראלים ותיקים? פרט לעובדה ש"תמונה", אות הפתיחה של יעל לוי, ממשיך להיות סמל מסחרי שרץ לפניה – אין כאן
יש עוד משהו שלא אמרנו על אבבא? מה שכחנו? למי שאינו בטוח שאין לו משהו מאבבא שינסה את ה – Essential. האם האוסף הזה שונה מה – Definitive? מ-אבבא גולד? האם זהו המושלם בהחלט? בקומוניקט שהגיע מדברים גם על ה
יש משהו "רובוטי" באוסף הרמיקסים שעשו יוסטון פרוג'קט (הלא הם צמד המפיקים והדי-ג'יים, ערן ברנע ומורן קריב) למבחר להיטים ישראלים שנבחרו בקפידה – חדש וגם ישן. מערבי וגם מזרחי. פופ ורגאיי. קובי אפללו ויהורם גאון. גידי גוב וסי היימן. הרמיקס
עוד חם כאן. ניצני הסתיו – דמיון. בטח לא בתל-אביב. הרדיו הידידותי מנסה לצנן. מזגן, דיסק במכונית, אוזניות. האוסף הזה הוא לא בדיוק What I Call Music, אבל הוא הרדיו הידידותי. המנגינה הלהיטית. ההפקה העכשווית. המפיקים חם כאן, כלומר תעבירו
חגים בפתח. סבא יגיע לסטימצקי. יש לכם משהו בשביל הנכד/ נכדה? אוטומטית – יצביעו על האוסף הזה. שירי המשוררים לילדים? ואללה. משוררים מילה יפה. האם העובדה ש"משורר" כתב את הטקסטים מבטיחה גם שיר איכותי לילדים שלנו? – תרשו לי לגחך, אם לא
מה אני צריך בדיוק לעשות עם האוסף הזה? workout אירובי? התעמלות מכשירים? ג'ודו למתחילים? כישראלי, אין לי ציפיות גדולות מעצמי. הבנתי ששרת הספורט נסעה ללונדון לקבל מדליה. אז זהו, שאין שום מדליה. בואו נזמין את לימור לבנת למסיבת The Workout
"לפעמים במשא ומתן מורידים אותנו נמוך", שר מוש בן ארי בפתחו של האוסף המסכם עשור. במשבר הגדול בינו ובינה – הנחמה היא בזמן – "זה הזמן שמרפא". אסף איילון עיבד מוסיקלית. שיר איטי, נוגה, מלודי מאוד, מסוג הכאב שמזכך. מצטרפים
אין לי מושג מה המפתח לרשימה הזו. האם סגנון הפופ-רוק של Boat On The River של להקת סטיקס הפותח את האוסף הוא המייצג? האם הסול פאנקי של You Sexy Thing של להקת "הוט שוקולט" או הפופ-קאונטרי של When You're In
עוד אוסף של אנריקו? מה יום מיומיים? איך אתה מעז לשאול השאלה, יגידו לי. יש דודה אחת באשדוד שמחכה שיביאו לה את האוסף הזה לחג. אסור לאכזב אותה. חוץ מזה – אתה בטוח ששמעת כבר הכל? אז עדיין לא שמעת
סיפור אהבה לפי חוה אלברשטיין אומר: "כפות המאזנים עולות ויורדות/ תשוקות ופחדים/ חלומות וסודות". סיפור האהבה שלי עם חוה אלברשטיין ישן וטוב. יציב. אינו מתיישן. אינו סובל מעליות ומורדות קשות. יוסי חורי מהפרברים הלחין את השיר שפותח את האוסף. "אוהב
כששלום חנוך כתב את ״לילה״ – הוא חשב "שיר ילדים"? האם מירי מסיקה בגרסתה המתרפקת הפכה אותו ל"שיר ילדים"? אבל מי שערכו והפיקו את האוסף החדש הכתירו אותו ״שירי ילדים מאת שלום חנוך״. חיפשתי הבהרות בדף שצורף לדיסק: ״האלבום מיועד
מנהרת הזמן של הרוק. זכרונות אייטיז מרנינים. אחרי 20 שירים, אני מחזיר את המחוגים לאינקסס בהתרגשות הרבה יותר גדולה מאשר בימים שהם היו בטופ. בהתחלה קראו להם "The Farriss Brothers", ארץ מוצא אוסטרליה, אמצע שנות השבעים, להקת רוק וגל חדש.
מה, ליידי גאגא ראשונה ברשימה ולא אדל? אדל היא הרי מלכת השנה! דחפו אותה ל-11 ברשימה? בושה וחרפה. מצד שני: אם אדל 11 ברשימה, אז יש כאן כנראה מלחמה. יש ויש. פגזים, טילים, ארוכי טווח. פיצוצים. ויורים בלבד. אני מקשיב
"ארבינקא, מתי תהיה כבר בנאדם" שרה מקהלת בנות, וארבינקא-חיים טופול משיב: "לו רק הייתה רוצה לנסוע יחד איתי על האופנוע". איפה אנחנו? הסרט "ארבינקא" (1967) בבימויו של אפרים קישון – על פרחח עירוני שצוחק על פקידי הממסד והעולם התחתון ומגשים
הלו, זה קול השלום? "ווי אר דה ווייס אופ פיס" אומר הקול העמוק. וגם "איסי לה וואה דה לה פה" בצרפתית, From Somewhere in the Mediterranean , והנה אייבי נתן: Right Now You Can Listen To The Voice Of Peace. ממשש
שנרקוד ואלס לצלילי "אהובתי יעל"? דיסק 2 באוסף המשולש. המילים של יורם טהרלב, הלחן של יוחנן זראי. הגששים מצרפים קולות. קולותיהם המצורפים ממשיכים להדהד מן העבר. בדרך כלל קונים גשש כדי לצחוק. כאן זה גשש בעיקר בשביל לשיר. 60 שירים.
"מי זוכר ומי יודע/ את הדרך אל ביתי/ מי אשר קולי שומע/ הוא יבוא הביתה איתי" מי שר? יהורם גאון. השיר "סימני דרך" של נעמי שמר פותח את האוסף השלישי של "ארבע אחרי הצהרים" אחרי אות התוכנית (ה"בה דה דה
מה הדרישות מאוסף ריתם נ' בלוז? שג'סטין ביבר יככב בו? חשבתם שצחקתי? אז לא. באוסף הזה – הוא לא (נכלל), אבל ממש באוסף הזה במהדורה אחרת, שאיתרתי באתרי האינטרנט, ביבר הוא כן (נכלל), וצבע עורו כידוע לא ממש תואם את הצבע של
