הופעות חיות

"בואי אלי בואי אלי בואי אלי/ אל גן החטאים/ נשקי את שפתיי פקחי את עיניי אחזי בידיי/ עכשיו כשאין בי אלוהים/ רק תאהבי אותי ככה בלי ברירה בלי הגדרה בלי תנאים/ אבל תמיד את בורחת/ תמיד זה רע תמיד צלקות

"סתם התחשק לי לראות אותך היום/ להשלים את החלום שלא נגמר"   נועם פנחסוב שקוע בכל מאודו ונפשו בלאהוב, נמצא במעגל סגור. מתבשל בצערו. מנסה לגעת, להרגיש את האהבה/אהובה. לאורך האלבום, המאזין נדרש לחבור לרגשותיו, לגעגועיו, לאכזבותיו, לחוסר בטחונו, לניסיונותיו לתאר

אני שומע אנשים צעירים מנגנים שופן. הכי מבוגר בן 27. שני – נער בן 16. הצעיר –  בן 12. המבוגר, הפסנתרן ויקטור סטניסלבסקי, כבר חורש עולם. לוח הופעות מסודר. רציני מאוד, לבוש שחורים. די בשני ואלסים של שופן, כדי להבין.

אני שומע אנשים צעירים מנגנים שופן. הכי מבוגר בן 27. שני – נער בן 16. הצעיר –  בן 12. המבוגר, הפסנתרן ויקטור סטניסלבסקי (וידאו בהמשך) כבר חורש עולם. לוח הופעות מסודר. רציני מאוד, לבוש שחורים. די בשני ואלסים של שופן,

"איט אימפוסיבל", "אנד איי לאב יו סו", "פור דה גוד טיימס" הם שלושת המתאבנים בין 24 השירים-להיטים של קומו שמת לפני 7 שנים בביתו שבפלורידה והוא בן 89. פרי קומו היה אחד הקולות היותר פופולריים בין סוף מלחמת העולם השנייה לתחילת

"מציל אני מחזק ממנו/ ועני ואביון מגוזלו/ שועת עניים אתה תשמע/ צעקת הדל תקשיב ותושיע" (מתוך סידור התפילה) קובי אוז איש בתוך עמו הוא חי – אוהב ושומר מסורת, אבל גם רגעי פקפוק מתגנבים לעיתים. במפגשו עם הכתובים מתגלה לו היוצמה

מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ   שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְׁמַע צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִיעַ    קובי אוז – איש בתוך עמו הוא חי – אוהב ושומר מסורת. במפגשו עם הכתובים מתגלה לו העוצמה החברתית הטמונה בהם. והנה כשאוז

יש לי רומן ארוך עם סטיוארט. אהבתי אותו כמעט בכל גלגול, כולל האחרון. בשנים האחרונות הוא בחר להיות "קרונר", זמר סטנדרט'ס של ספר השירים האמריקני, האורים והתומים של זמרי הג'אז מאז ועד היום. האוסף הזה – 66 שירים – נותן

מיילי סיירוס שרה על חווית סופרסטארים: "אני תמיד יכולה לראוות את החלום שאני חולמת/ אבל יש קול בתוך ראשי שלוחש/ "את לעולם לא תשיגי את זה"/ כל צעד שאני עושה/ כל תנועה מרגישה/ אבודה ללא/  כיוון/ אמונתי מתערערת/ אבל חייבת

זיהו אותה עם תעשיית הקיטש של דיסניי, אבל אז הגיעה ההפתעה:  מיילי סיירוס – זמרת רוק. לא יאומן, אבל רק בארה"ב כל כוכבת טלוויזיה טינאייג'רית שלישית, הופכת סופת רוקנ'רול. The Time Of Our Lives הוא אלבום האולפן השלישי של מיילי

לחן מפותל שמשרטט את תחושות המלחין כאילו הוא מצייר במוסיקה. ליריות, פופ וקלאסיקה. דואט פסנתר-גיטרה-קול של רגעי התעלות. יצירת אל-מוות שממשיכה איתם מ"מאחורי הצלילים"

עוד טקסט שאני קורא בימים האחרונים על מי שמבקש מאהובתו להפסיק להתייפח (ראו הביקורת על עומר אדם), כנראה סוג של מניפולציה רגשית בז'אנר הים-תיכוני, אלא שכאן המניפולציה מתוחכמת יותר: וכשמדובר בחייל ש"אין לי זמן לדבר אני תכף עולה לשמירה", שמבקש

הקשבתי לאוסף לקראת חצות 31.12.2009 . ידעתי שאלה הצלילים שיעבירו את המבלים בהמוניהם לעשור הבא. ניסיתם לשמוע מוסיקת ביטים אלקטרונית מהכורסה. מערכת טובה – חוגגת. תענוג. אבל שני דיסקים גדושי סאונדים לרחבות בתנוחת ישיבה? הגזמתי. משעמם ברמות. בסי.די 2 באמצע

כשחיפשתי המילים לשיר, קיבלתי אותם ב"שירונט" תחת הראל סקעת, עם אפשרות לבחור גם את הביצוע של יהורם גאון. האם אתבע אל עלבונו? חותמו של גאון נטבע בשיר הזה לנצח, עם כל הגאות התחושתית, שנוגעת בפתוס. זה אחד הפתוסים שתמיד הפעימו אצלי

ענק הג'אז, הסקסופוניסט לי קוניץ בן ה-82, עומד במרכז פסטיבל הג'אז ה-21 של תל-אביב שיערך בין ה-3 ל-5 בפברואר. קוניץ בן ה-82, הוא מאחרוני ענקי הג'אז הפעילים כיום,  ממייסדי סגנון ה-Cool jazz.  בנוסף לאלבומיו האישיים, הקליט עם עם ענקי ג'אז אחרים כמיילס

איתי פרל ודנה ברגר חיברו נופים אישיים כדי ליצור שיר משותף על בית. רסיסי זיכרונות ומראות – גם קונקרטיים – המכולת הקטנה, מפתח גנוב, איש שלא ישוב, צבע שמן על בדים, הכביסה המלוכלכת, דלתות נטרקות, וגם מצבי נפש – מבוכה, שמחה

יאללה שתפסיק כבר להתייפח. אל תבכי, אל תבכי, אל תבכי. מקונן עומר אדם, יען הורסת לו את הלב. ומה עם הלב שלה, עומר אדם? אולי ליבה גם נשבר בקרבה. כל מה שאתה רוצה הוא שהיא תפסיק להזיל דמעה כי לבבך נשבר.

1. סטלוס ואורן חן מארחים את יצחק קלפטר – יופי לי ולך:  26 השמעות, 17 מהן (63.5%)   ברדיו לב המדינה. 2. ליאור נרקיס – ערב טוב: 21 השמעות, 12 מהן (54.6%) ברשת ג'. 3. שלומי שבת – שתדעי: 16 השמעות,

עלם יפה-תואר, דוק של עצבות שמתחלף עם חיוך מיליון דולר, יודע לשיר. יופי של דיקציה. זמר-זמר-זמר-זמר (בפעם שעברה כתבתי שלוש פעמים זמר, הפעם אני מוסיף עוד אחד) ואם יש לו מורה לפיתוח קול, הייתי מבקש מיד את מספר הטלפון כדי

חיפשתי טקסטים. אני לא קולט תובנות בקצבים מטורפים כאלה. השיר נקרא "עשו". היפ הופ גרוב ים תיכוני מואץ. לחצתי אחורה. מחיאות כפיים קצובות ויוסף שר לנו: "אני נכנס עוד לא שמעתם דבר כזה יורה חיצים אל החזה" וגם "זה מחזה

אני שומע וירטואוז קלרינט מנגן בנוסח ג'אז מסורתי. כששומעים את אוון כריסטופר מנגן – מבינים עד כמה אפשר להעניק חיים חדשים לסגנון הישן. צליל רהוט, מלא הבעה ונשמה. כשמדובר בקלרינט ג'אז, אוון כריסטופר מזמין השוואה לעמקי קלרינט כמו סידני בשה בני גודמן

כל המילים והלחנים: שילה פרבר "יהיה בסדר" – לחן שילה פרבר ודניאל סלומון, "מרגנית"  – חיים חפר-דובי זלצר. עיבודים והפקה מוסיקלית: דניאל סלומון וליליאן שוץ.    יש בחוץ עולם, יש חיים בחוץ, מתי יאיר הכוכב שלה? אחרי ששמעתי את האלבום,

יופי לקלפטר. חצה למגרש הים-תיכוני. כמו שאומר שכני שממול: קיבל שכל. עוד כמה כאלה, ובמכולת ימחקו לו את החוב. תזרקו מבט על הטקסט. אתה לא חייב להיות חכם כדי שמצעדי ההשמעות יחייכו אליך. שרבוט חמוד. הולך פשוט: פעם היינו תמימים

היא "גדלה" לו בתוך הלב, "חדרה" לו לנשמה, "כל הדרכים" מובילות אליה, היא לו "כל החיים" שהוא לא יכול בלעדיה. רק שלא תשתנה לו. ורק שתישאר. הוא מבטיח שבכל בוקר יישא תפילה למען לא תנטוש. המשפט "הבטחנו מול כולם" מבהיר

את ברט אנדרסון שמעתי לפני למעלה משנתיים, אוגוסט 2007, בזאפה בהופעה בלתי נשכחת. כתבתי אז שהוא נמצא באחת משעותיו היפות ביותר אחרי סווייד. האלבום הזה הוא עוד שעה גדולה יפה באמת. שעה גדולה יותר אפילו מ – Wilderness של 2008.  בסופרלטיב

כמעט פתחתי בקלישאה – לא קלים חייו של המבקר. האמת, אין על מה להתלונן. אני מוקף הררי מוסיקה, עיני נפקחות ונעצמות למשמע צלילים. לא קלים אולי, אפילו מתסכלים מסיבה פרקטית פשוטה: מאות ואולי אלפי דיסקים מרגשים מרגישים תחושת בדידות נוראה,

צליל פולק קאונטרי טיפוסי מוציא איתמר מאירי לדרך חסרת כיוון לחפש אהובה. גם השיר חסר כיוון: רואה עצמו ב"רכבות הרים בלילה", כאשר המטרה מאוד לא ממוקדת – "עומד מסתכל על העולם, לאן זה הולך ומה מכאן?". שרבוט שטחי-סתמי על חיפושי אהבה

סדרת ג'אז חדשה של הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה ת"א בשיתוף הניו הסקול לג'אז  בניו יורק יוצאת לדרך בניהולם האומנותי של עמית גולן ושי זלמן. הסדרה היא תוצאה של שיתוף הפעולה במסגרת תכנית הלימודים המשותפת של הקונסרבטוריון בת"א עם הניו סקול לג'אז,

הכל מבוגר כל כך מסביב אמא, אשה, זמרת היום לא אהיה בכלל מסביב היום לא אהיה מבוגרת   היום אשמע קולות אחרים היום אשמח ברחובות היום אראה פרצופים אחרים ולא פנים מוכרות   היום אחיה רק לעצמי ולא לשום איש

נו דאל מומנט. הפט שופ בוייז, הרכב הסינתי פופ, עובדים גם בשביל מרי כריסמס, יעד מכירות קורץ ומבוקש. תקשיבו לפעמוני הכנסיה ב – It Doesn't Often Snow at Christmas. שהזמן רץ. רק לפני כמה חודשים הם היו כאן לרגל Yes