הייתם מאמינים שלינדה רונסטאדט שרה "מלגניה סאנרוסה"? מה לזמרת המזוהה עם פולק קאונטרי שנות השבעים לרפרטואר ספרדי-לטיני? עיון ברשימת האלבומים שלה מראה, שזה כבר אלבום שלישי על טהרת הספרדית. האוסף הזה יצא בעיתוי הכי נכון, כשגלי המוסיקה הלטינית-קובנית שטפו את
החדש, הרביעי, של קרן אן נפתח בצליל מלנכולי כבד. קול נמוך, טון סגרירי–מסתורי-מדוכדך, אווירה קודרת, מתכנסת-בתוך-עצמה כדי לשיר: "אני יודעת שאתה יכול לומר שאינני יכולה לעזור לעצמי, אבל אני יכולה, כי הכל שקר, הכל שקר". את הבלדה הכואבת הזו חפרה
אילן סאלם – חליל וחליל אלט, קני וורנר – פסנתר, ג'והנס וויידנמולר – בס, איתן איצקוביץ' – תופים. Ilan Salem – Flute & Alto Flute, Kenny Warner – Piano, Johannes Weidenmuller – Bass, Eitan Itzcovich – Drums אילן סאלם,
סקרצ'ינג, היפ הופ, סול. האנטיתזה שמומי לוי עשה ל"ולנטינו" של קובי אושרת (המוכר מגלי עטרי וחלב ודבש) תזזיתית, אנרגתית, מהוקצעת פחד. תנו רגע לנשום. חוטפים מקבץ של אמירות-סלוגנים-סיסמאות שמנסים להתחבר לאיזו תובנה. יש שירים שלא שרים, אל תרגיז את אלו
הישנו הפרברים את סגנונם? היפתיעו במקצב חדש, בהרמוניות לא שגרתיות, בטקסטים נועזים נגד ממשלת אולמרט, במתכון היפ הופ שיצית את דימיונו של סאבלימינאל? מצטער לאכזבכם. לקראת אוסף המיטב שיוצא או-טו-טו, מסתפקים הפרברים בשני שירים שמתמצתים פחות או יותר את מה
נתחיל במברוק על העיבוד. מצליל פסנתר בפתיח עוברים לגיטרות חשמליות בקצב מדליק, ואז פראזה מלודית – ואחר-כך ראפ. ואללה. הפקה מודרנית ברמה בינלאומית. המילים: עוד שיר בסדרת הגברים בוכים בלילה – והפעם בגלל נו מה – נשים. פיצוצים. פיגוע ביחסים.
מה, לא ראיתם אותה ב-MTV. הפאולה הזו, שיני חלב, אבל לב ענק של דיוות נשמה בדרך. היא מחוברת לסטארמייקר קלייב דיוויס, והיא לוקחת את הקול הצעיר שלה לראפר ליל וויין שהפיק בעבר את טימבאלאנד ומשתפת פעולה עם Dey וגם עם
הונגריה. Unsubstantial Blues – Magdi Rúzsa. ג'ניס ג'ופלין ההונגריה. בלוז בנוי לתלפיות. מטפסת נהדר בסולם הרגש. גם לעיבוד לא חסר דבר. זה הונגריה? 9/10. אירלנד. They Can't Stop The Spring – Dervish. חליל אירי, בלדה אירית חפה מיומרות. האם באירוויזיון
42 שירים? אני מזיע. מוזג לעצמי עוד כוס קפה. זה מגיע מהחצי גמר, מהגמר. קיטש פופ, סופט רוק, רוק-רוק, אתניק-היפ הופ ופופ אופרה. מאנדורה עד אוקראינה. מאלבניה ועד סלובניה. מארמניה ועד סרביה. מאסטוניה ועד לטביה. איזו התנפלות על התחרות. (אנחנו
בקומוניקט כתבו – "זמרת הסול והריתם נ' בלוז הראשונה בישראל", אחרי הערב הזה, הייתי מסייג את הסופרלטיב, אבל אחרי שעל מרגול אמרו את אותם הדברים, אז לאיילה אינגדשט בטח מגיע. הערב הוא מעין סיכום פרק א' בדרכה – עזיבת
She don't care what her mama said/She's gonna have my baby זו שורת הפתיחה באחד השירים היותר מיוחדים Knocked Up ששמעתי לאחרונה (דגימת סאונד למטה) . שבע דקות של חשיפת אבהות צפויה, קצב מיד טמפו, שירה מאונפפת-מרושלת-מיוסרת כזו.
מוסיקאי שחור שמנגן מוסיקה יהודית במיומנות של נגן כליזמר – זה עדיין אטרקציה. ובאמת, כשדון ביירון מסלסל בקלרינט מוסיקה עם הרבה אידישקייט, כל מה שנותר לך לשאול זה – מתי הוא התגייר ולאיזו קהילת חסידים הוא משתייך והאם הוא אוהב
עוד שיר בסדרת הגברים בוכים בלילה. קוראים לו תוקי (תוקי מה?) ולפי דפי הביוגרפיה הוא "יוצר מראשון לציוןן בן 24". הבחור מנסה לייצר בלדת רוק טעונת אמוציות. לא הכי הבנתי מה כל כך מפחיד אותו בתל-אביב. ברור שזה קשור איך
זה מוכר: חיים בעתיד, כי ההווה רע. בהווה, שרה קרלן "אני נהר של טעויות". היא כמובן תרצה לזרום אחרת (נו בטח, אם נהר – אז לזרום) , ומקווה ש"הכל יהיה בסדר", "פחות כואב ומרוקן" וכל הבלה-בלה של מילים-מילים-מילים על כמה
יונתן רזאל (בעבר – מעבד להקות צבאיות, עיבד לתזמורת רעננה והתזמורת הקאמרית הישראלית) בחר בצליל מינורי נוגה משהו להרהר את הרהוריו ביחס למה שרצה לעשות בעולם הזה – להושיט יד לעולם, לפתוח דלת ישנה-חדשה, לשמח את העולם, לרחף בחלל. זה
החיוך שלה יפה כמו חלום, וכשהוא חושב עליה, כל העולם יפה פתאום (נו, מה לא עושים בשביל החרוז), ובכלל ליבו צמא לאהבה שאין לה סוף. תנחשו באיזה ז'אנר מוסיקלי עסקינן? נכון מאוד. מישהו הגדיר את זה "ים-תיכוני". ואגב, כשאני שומע
כהרגלי בהאזנה לשירים חדשים (ויש יגידו הרגל מגונה) אני קורא טקסט בטרם מוסיקה. על הנייר נטו אפשר לקבל התרשמות מה הכותב רוצה מחייו/חיינו, מנין הוא בא ולאן הוא הולך, והאם הטקסט שווה את הטרחה. אורי מור אומר ש"מדברים על זה
לאורך הערב בקמלוט לא שכחו הפורטוגלים לציין בחיוך מתבקש כי ניתן לרכוש את הדיסק החדש בסוף הערב, ואולי בלי שהתכוונו, הם צדקו בדבר אחד: הדיסק החדש מוצלח יותר מההופעה. איריס ועופר פורטוגלי הם זוג יוצא דופן בנוף המוסיקלי המקומי, סיפור
אורחים: ליל ג'ון ב-That's Right, 50 סנט ב- Can't Leave Them Alone. Chamillionaire ב- Get Up. דיוות הריתם נ' בלוז, כבר מכנים את סיארה שמצהירה בקטע הרביעי שהחליטה (אחרי Goodies שיצא ב-2004) לעשות הפעם משהו אחר שנוגע באבולוציה של המוסיקה.
כשהאוסף הזה יצא, ליאן ריימס חגגה יום הולדת 21. זה מדהים, כי כמה זמרים יכולים כבר בגיל הזה להוציא אוסף. אני מקשיב לליאן ריימס וחושב על תוכניות "כוכב נולד" האמריקני. למה "כוכב נולד"? לא מפני שליאן ריימס השתתפה בתוכנית הזו,
לא פעם היו חילוקי דעות לגבי הגדרתה של קסנדרה וילסון כזמרת ג'אז לכל דבר, וזאת בשל העובדה שהיא נגעה גם בפופ ובלוז. האוסף הזה מסיר כל ספק: קסנדרה היא זמרת ג'אז. לא סתם זמרת ג'אז. מהמצוינות. הטיים מגאזין הכתירה "זמרת
אם הייתי רוצה להכיר יותר ויותר דמות מרכזית מהמוסיקה הברזילאית, זה קייטנו ולוסו, מגדולי המלחינים והמשוררים של המוסיקה הברזילאית המתחדשת, קולנוען, אקטיביסט פוליטי. יצא לי לשמוע אותו בארץ, גם בלא מעט תקליטים ודיסקים. "מילניום". ענק ממש. הוא אוסף מייצג מהרפרטואר-קריירה
שיר סיום: "עוד שנה עברה כאילו שתיים/ ובחיים שלי הכול אותו דבר/ מזוודה מלאה בחלומות/ והפחד ממה יהיה מחר" שרון הולצמן, לשעבר בסיסט בלהקת "אב טיפוס" (שכתב והלחין שירים כ"בוקר טוב עולם", "ציפור", "אוקיאנוס") עיבד את השיר לגיטרה אקוסטית בודדה,
זה האלבום השישי של הצמד הישראלי, שחורש יבשות ועושה מיליונים בהופעות מהטראנס האלקטרוני שבניגוד לכל התחזיות לא שבק חיים אחרי כ-10 שנים שהוא מטריף את ההמונים. האמת היא שהרבה לא השתנה ביחס שלי למוסיקת המכונות הזו שבמקרה של אינפקטד מכונה
"מהמר איתן ומשלם בדם/ לא כל הנוצץ הוא בהכרח זהב" מה הסיפור של אביב מיכאל? ועל מה זה ה"תשלום בדם". על מה ההימור? נו, טוב לא תמיד חייבים להבין את "כוונת המשורר". הכל מתחיל במבט מכושף ליד הבאר, אלא
הופה, הופה, בכפיים, ברגליים, בדרבוקה, בגיטרה, בבוזוקי, בכינור. היא בשבילו כל העולם, למענה הוא קיים, היא האושר היא חלום חייו. עפיה, לא נשבר לך מהטקסטים האלה?החיים זה לא כמו בשירים שלך. החיים זה לא רק עינתוז, לא רק אולם שמחות,
