השירים שיתנגנו בימים הקרובים מייצרים את העצב הקולקטיבי, אבל נוגעים חזק גם בעצב והטראומה האישיים. אין כמו שירים עצובים להמחיש את האובדן, גם לחבק את הצער על בחור צעיר יפה תואר שלא הספיק לחיות. אסתר שמיר כתבה "חצי חיים אתה חבר שלי"
גרסה סופית לנציגת ישראל? הרבה שונה מהקודמת? ממש לא משהו שישנה את הסיפור, אלא אם כן היא הולכת להרביץ הופעה הורסת שתכניע את האויבים שלנו. מה דורש אירוויזיון אם לא משהו אינטרנשיונלי, אלא שלא כל משהו אינטרנשיונלי חייב להיות קונפקציה
אז מי שולט בעולם, גירלז? המלכה ביונסה? לפי השיר הזה היא צריכה להחזיר את הכתר. לא יודע אם היא צוחקת או רצינית, או שהיא עשתה משהו שאנחנו, הגברים, לא מבינים. אבל בוייז, אתם יכולים להירגע. זה לא השיר שיעביר את
"רק לגעת לא לדעת לגשש במילה" שר נתן סלור שיר בביצוע משותף עם רוני אלטר, במוסיקה שלוקחת לרחבת המועדון, משפט מבטא מה שחשתי בסיום עשרת השירים באלבום החדש של סלור. נוגע, מגשש, אבל לא ממש מגיע אל עצמו, ולא רק מפני שהדיסק רובו
הפתיחה האלקטרונית אפופת המתח והשירה האמוציונלית הגבוהה אינן מרמזות על ההמשך. השיר נקרא "החרב והמגן", על כשל במערכת היחסים ("לך יש המגן/ אני אקח את החרב") וכאן העיבוד הוא לכלי מיתר סימפוניים. השירה היא פופ רוק דרמטי עוצמתי עשוי מחומרים
ושוב גליקריה בעברית? מה רוצים ממנה? מה היא רוצה מעצמה? האמת – השיר הוקלט כבר ב-2007 באתונה, והשתלב ב"מתנה" אלבומה מ-2008. מה אתה רוצה, יגידו לי – גליקריה כבר מזמן אחת משלנו. (אבל עדיין לא התגיירה). אבל אני דווקא נהנה
תמר קפסוטו שרה בלשון זכר "כמה שאוהב את החורף/ לא אוהב את הסתיו" . למה זכר? האם היא חושבת את מה שהוא חושב מנקודת ראותו? ופתאום זה דואט: כשאלי לולאי מצטרף. אז מדוע דואט? מבולבלים? גם אני. שיר שעוסק במהות
איזה מחיר היא בדיוק משלמת על הגעתה לעיר? שורטי שרה: "אם לשלם את המחיר אז לפחות שיהיה נעים". אבל מה המחיר? מבטים שננעצים על היותה במכנסים קצרצרים? הזיונים? חיוכים שמשקרים? צפיפות? סירחון שבאוויר? בנים בגופיות? מה הבעיה שלה? בטח שורטי יודעת
אל תוציאו ישן מפני חדש, אומר הפתגם. בלעז קוראים לישן The Israeli Songbook. בעברית: השיר הארצישראלי. לפי אחינועם ניני – שירים ישראלים מובחרים בליווי תזמורת סימפונית, ריח הישן באיכויות קלאסיות. אחינועם ניני, מביאה את הקול והפרשנות שלה לשירים שמעולם לא ימותו. משב
"אתה נמצא כאן", קרא סחרוף לאלבום. יש לו הסבר – ניסה ליצור אלבום מתוך איזושהי "תחושת געגוע של בית וקהילה". כשמגיעים לשיר מס. 8 בדיסק – "בארץ הפלאות", מתברר שבקהילה הזו, גם אם אתה מנסה לברוח מארץ הריקנות, תמיד תמצא
גאגא מביאה את הסקס שלה לברית החדשה. "הו, ג'ודאס, כשהוא בא אלי, אני מוכנה, ארחוץ את רגליו עם שערותי, סלחו לו אם פיו ומוחו אינם שווים/ אפילו אחרי שלוש פעמי שוא בגד בי/ אשפיל אותו/ מלך ללא כתר/ מלך ללא
הכל בסדר?! מור, את בטוחה? תלוי את מי שואלים: כששואלים אותי – "הכל בסדר?", אני לפעמים מתחבט אם לענות "בסדר" או "הכל בסדר", שזה אחלה בסבבה, אבל יש גם גרסה פולנית: "שלא יהיה גרוע יותר" או גרסת הפטליסט – "חי,
יש סקס באוויר. בשתיים יש כנראה יותר, אחרת מה הקומבינה? ריהאנה העבירה שאילתה למיליוני חבריה בטוויטר – עם מי הם יעדיפו לשמוע אותה משתפת פעולה. הרוב החזירו "בריטני ספירס".. מהטוויטר הועבר המידע לכל הגורמים כדי לייצר את הרמיקס מלהיטה המוכר של
הם בדרך לקיסריה. איך לא – אחרי צרור קטלני מחניף כזה של להיטים. בוסקילה כבר היה שם עם שלמה ארצי לדואט של "עלש". עכשיו הוא יגיע עם שירי מימון. הקהל אהב, אוהב, יאהב. נוסחה מנצחת. לפני למעלה משנה, במרץ 2010, שמעתי
הכי מתאים לומר על השיר הזה – הישן והטוב. אני שומע כאן תערובת ביטלס (הגיטרה של ג'ורג' הריסון במיי סוויט לורד) עם קמצוץ בוב דילן. בוב גלדוף, 58, הזמר האירי הוותיק (*) חוזר בסינגל שני מתוך אלבום חדש. המלודיה, הסאונד
כמעט שכחנו. The Cars. המוסיקה – כמעט כאילו ממשיכים מאותה נקודה. זוכרים את My Best Friend's Girl. יליד 1976, בוסטון. התפרקה – 1988. למעשה, הלהקה המצליחה ביותר בגל החדש האמריקני. הרבה פלטינות ולהיטי טופ 40 בסוף השבעים, תחילת השמונים. Sad
קול דרימי (מלשון Dream) חדר-מיטות + מקצב מידטמפו ועיבוד צ'ילאאוט מייצר את החלום של שרי גבעתי. למה משפט בצרפתית בניחוח שרמנטי? נו טוב, אחרי הכול, הגברת בשיר חולמת להגיע לפריז (לא נראה שיש בעיה קשה עם ה"נשיקה המתמשכת"), אז הזלפה של כמה
גברים מאוהבים-מיוסרים-מתוסכלים נשמעים מדוכדכים מול גברות בלתי מושגות שרוצות "איזה גבר" (איזה?). זמר מפעיל טון דואב שמשדר עצבות ותוגה. היא שם למעלה, הוא למטה, וגם מוסיף ניתוח עצמי – "ואסור לי לא להיות עצמי", ובמילים פשוטות: הרוס, חולה אבל לא
"אם אני רוצה/ להכיר את הצער/ יד אחת קשורה/ ויד אוחזת תער", מיילים שמסיימות אלבומה של עינב ג'קסון כהן. סגירת מעגל במסכת שנפתחת במערבולת רגשות הנקראת "ניתוח לב פתוח". החיים הישנים מול החיים החדשים. מה שעבר-עובר. סבך הרגשות לא מגיע
מה חדש באהבה? ממש כלום. הגיע הזמן להתאהב. מתי לא. רק שלא יגעו לו בחלום (מי איים לגעת לו בחלום?) משהו מקורי? הוא והיא רוקדים עם הכינור עד אור הבוקר. מה חדש במוסיקה? גם כאן "מרסדס בנד" לא יתהדרו בהמצאת
מדריכי החוגים לריקודי עם: יש כבר ריקוד על זה? ההיפ הופ מגיע לאולמי ריקודי העם והשמחות. קומבינה שכבר מצלצלת בסלולר. הלו? להוריד? נו, איך לא? זה כבר לא חידוש: גם הראפר נאלץ להתמסחר. תשאלו את קובי סאבלימינל שמעוני. אנשים צעירים מסתלסלים
נשמע כמו מסע בתוך חלום, החדש של "אלבו", ההרכב המופלא ממנצ'סטר. הדרמה מגיעה מגאי גארוויי Guy Garvey, משורר, קול היפנוטי, הזכיר לי מאוד את פיטר גבריאל. אלבום עפ"י סיפור של הומר ניקאם, על נערים בעיירת כורים שמפתחים עיסוק חובבני בטילים. Elbow
שיר אהבה למדינה? עד שלא הגעתי לצמד השורות "הילדים יצאו מהבית בידיים מורמות/ החיילות נשכו שפתיים ולא יכלו לעצור את דמעות", זה נראה סתם שיר אהבה, מה שאומר שמשהו לא נדבק בניסיון לחבר בין הטראומה (ככל הנראה הפינוי של ישובי
אני מנסה לקלוט את הראש של עידן יניב. לא ממש בעיה. רוקד על כמה חתונות מקומיות באוריינטציה של דע את עמך המתבדר. בוחר כותבים ומפיקים לפי תכתיבים מוגדרים: מוסיקה לא מתוחכמת מדי, הפקה עשירה ומשדרגת, פנייה למכנה משותף רחב של
נובלס, אולי הסיגריה הכי ותיקה אצלנו, מאז הושקה ב-1952. שרפה הרבה לבבות, ולא תרתי משמע. אשכרה – רצחה, בלי פילטר, עם פילטר. לא הושיעה נפשות דואבות. אריק סיני שר וידוי – חשבון נפש דואבת על סיום פרשת יחסים. גם הדובר
על מה חולמת מאיה בלילות? זיכרונות מאנגליה – "הייתי מלכה שלך" (אסוציאציה שכזו, אנגליה… מלכה ..) מה השיר? הוא והיא. היא והוא. מייצגת את עצמה ואותו. כשהיא איתו, מאמין הוא, היא מתגעגעת אל כל המקומות שאיתו הייתה בורחת. היא סבורה
הטון הנמוך בתחילת השיר הנישא על מהלך מוסיקלי נינוח ופשוט אינו מרמז על ההמשך. ההמשך (בית שני) מראה כמה הנינוח והשקט היה איפוק שלפני הסערה הדרמטית. מעבר חזק. נא להכיר – נפתלי קון. למעשה, נדמה לי, שאין צורך לעשות כזו הכרה,
"אנא קחי את הזמן/ קח את הזמן, אני אוהב קירות/ ללכת עליהם המדים שלי נקרעים בגלל כעסך" מה זה?! אני קורא את הטקסט של ג'וזף ליימן, הפוך וקרוא. אתם מוזמנים לרדת מטה ולתרגם. איזו ליריקה מאתגרת באנגלית. לפני שאני שובר
מיקה קרני מכינה אלבום משפחתי בשיתוף כל השבט שלה. הנה דוגמית למסיבה: להיטה הישן "מיטשל" בדואט עם בתה יסמין בת ה-12 ובעיבוד אפרו-קובני סוער. למה? כלומר מדוע מיקה קרני בחרה להיות "אטרף" בשיר הזה? רק לכבוד הדיסק המשפחתי? תחושה של אור
מה זה גיספן? לא להאמין. אני שולח את השיר ליהורם גאון. יתאים לו ככפפה. ממש מתלבש על הסגנון שלו. תנסו לזמזם את "בית אבי". לא מזכיר? גיספן אומר: רוצים טקסט "יפה". בבקשה. ניתן לכם. מתברר שגיספן מספיק מיומן כדי להגיע
