מרץ ב12, 2006

ריי צ’ארלס חוגג 50 שנה בשאוביזנס ויום הולדת 60  במסיבת דואטים, שהבולט ביניהם – living In The City עם סטיווי וונדר, שיר סול חברתי נוקב וסוחף. מי עוד הגיע להצדיע ולשיר? מייקל בולטון (דואט של "ג’ורג’יה במחשבתי"), גלדיס נייט, וילי

אסור להחמיץ את הדי.וו.די הזה. יש בו כול פרמטר שהופך אותו  נדיר באיכויותיו – קליפים ברמות חידוש וטכנולוגיה מן הגבוהות בתחום הפופ ארט, והדגש על אמנות פופ, כי גבריאל, אחרי פרישתו מג’נסיס המשיך בקו אלטרנטיבי, חדשני ומתקדם. ובעיקר – זה הסאונד

רגליים ארוכות וחטובות על עקבים, רקדנים ורקדניות עטויי נוצות, תאורות מסנוורות,  קרני לייזר בוהקים. קיילי מינוג בכובע נוצות ענק ובשמלת טווס משתרכת עולה ויורדת במעלית  מתוך הבמה כדי למלא הוראות הכוריאוגרף בתנועת שבלוניות לצד רקדנים מיומנים, בשלל מערכות לבוש.   Showgirl צולמה

דיסק 1: הופעה בקיסריה, שלמה ארצי באולפן, ראיונות עם חברי הלהקה. דיסק 2: 12 קליפים, שיחות עם שלמה לאורך הקריירה, תולדות הדיסקים. בימוי ההופעה: אריק שור דוידוביץ, עריכה: אריק דור דוידוביץ, לואי להב, עופר זר. נגנים: מאיר ישראל – תופים,

נכון שלא בכל קליפ כאן קיימת התאמה לתוכן השיר, אבל די בקליפים כמו "מיס סרייבו", PLEASE   כדי לקבל גם ערך מוסף סינמטי. הסאונד מעולה, ובמערכת הקולנוע הביתית, התוצאה אף מענגת יותר ממערכת סטריאו רגילה. קשה לדבר על קו מנחה בקליפים

בשלושה ערבים בנבוורת’ אנגליה, אוגוסט 2003, התברר כי קם יורש לפרדי מרקיורי. וכדי לקבל חיזוק לתחושה, נותן ויליאמס דוגמית ל375,000 סוגדים איש מ-WE WILL ROCK YOU, הימנונה של קווין.   ויליאמס משחק לידי המעריצים. הם מקבלים את מלך הפופ  על הפתיחה תלוי

ב-8 בדצמבר 1980 פגעו בג’ון לנון כדורי המרצח, מארק דיויד צ’פמן, ליד ביתו שבבניין דקוטה בניו יורק. לנון היה בתחילת  קאמבאק מפתיע אחרי פרישה ארוכה, אלבום חדש "פנטסיה כפולה", שלו ושל יוקו, גם סינגל מצליח "ג’אסט לייק סטרטינג אובר" שזינק

דצמבר 2003, אלכסנדרה פאלאס בלונדון, מופע סולד אאוט (8,000 איש) של הלהקה הסקוטית המופלאה. נדמה לי שמתקיים כאן צירוף נדיר של אוסף השירים האולטימטיבי בהוןפעה חיה, מה עוד שטראוויס במיטבה.  הדי.ווי.די יוצא במקביל לאלבומה "12 זכרונות" והוא כולל סרט דוקומנטרי

ילדות לפי רביץ מורכבת מפסיפס של זכרונות. 28 הקטעים בדיסק אינם אוטוביוגרפיה, אלא נגיעות מרופרפות במומנטים שאומרים ילדות. המניע של רביץ קיים, נדמה לי, בשיר מקסים, "את עושה אותי אמא". זו האימהות שעוררה אצלה דברים. מכאן היא חוזרת לכול מה

בסביבות ארבע ושלושים לפנות בוקר, הקהל מצטרף ל"דניאלה". ברקע פוצע שחר אדמדם-כחלחל. קיץ 1993. האמפי למרגלות המצדה. דיוויד ברוזה בבגדיו השחורים הנצחיים באקסטזה. עוד כמה דקות תופיע שמש ענקית כתומה במזרח. כמעט ארבע שעות אחרי, סביבות שבע, אור מלא של בוקר, ברוזה

משחק העונה בפופ המקומי של אותה שנה. כולם היו בעד אותה הקבוצה. קונצנזוס. משחק מכור. יובל בנאי, שלומי ברכה, איגי דיין, מייקל בנסון, אבנר חודורוב נכנסים לאמפי מחזיקים יד ביד, כמו אלופת אירופה שעולה למגרש. יובל שר: "לא מוצא עכשיו

הטור נקרא "סקרלט’ס ווק טור", ספטמבר 2003, אנחנו באולם "סאונד אדבייז" בפאלם ביץ ’ פלורידה. מאחורי הקלעים מתרוצצת טורי עם בתה נטאשה. היא נותנת ראיון גלוי לב בתוספות. על הבמה עם שני פסנתרים, מראה טורי שהיא סינגר סונגרייטרית שמסוגלת לשרטט

היא לא כוכבת הטינאייג’רס הטיפוסית. לא בריטני, לא קיילי. לפי המקצוענות, לפי העמידה, לפי ההבעה, הייתי מוסיף לה עשר שנים. יש לה עיניים כחולות, גוף משגע, עוצמה של רוקרית מלידה. המון כישרון. אבריל היא למעשה – סנסציית רוק. הופעה חיה

חשבון פשוט: סיימון וגארפונקל הקימו את הצמד ב-1964 ופירקו אותו ב-1970. בסוף 2003 , תחילת 2004 ארבעים שנה אחרי, והם כבר מגרדים את השישים וארבע, והם שוב יחד. האמת: יכולתי להסתפק בקונצרט ההסטורי בסנטראל פארק, שיצא על DVD, אותה הופעה

לגלות מחדש את סינדי לאופר. סקסית, שובבה, מצחיקה, מוטרפת, אקסצנטרית, אבל גם מה-זה אמוציונאלית. המופע שהוקלט במרץ 2004 בטאון הול בניו-יורק, מגלה שהיא השתנתה. מזמרת פופ של "נערות רק רוצות שעשועים", היא נהייתה זמרת של רפרטואר, הרבה קאבר ורשנס, והיא

"בו סואר פריס", אומר קולינס ומתקבל בשאגה על-ידי הקהל באיצטדיון –BERCY, שעוברת דרך הסראונד. (דולבי 5.1, DTS) אחרי שרואים את הדי.ווי.די הזה, אפשר לומר שראיתם את המופע האחרון של קולינס. ואיזה מופע. הטור של 2004 נפתח  מפגן תופים כמנה ראשונה. קולינס

המצלמות של האחים מייסלס עקבו אחרי הביטלס כמעט לכול מקום אליו הגיעו עם גל הביטלמניה לארה"ב, בפברואר 1964. הדיסק לוקח אל הופעתם ההיסטורית ב"ווושינגטון קוליסאום" ושלוש ההופעות ב"אד סאליבאן שאו", כשהחבורה מליברפול נכנסה לראשונה לסלונים של כ-70 מליון אמריקנים. צילומי

4 באפריל 2004 מנצ’סטר. איש בז’קט כחול עולה לבמה ופותח ב"פירסט אופ די גאנג טו דיי". כמובן, מעריצי הסמיתס הגיעו לקאמבאק. לא בטוח שבסוף הערב הם קיבלו את מלוא התמורה. למעשה הם קיבלו מבחר מכמה אלבומים. בעיקר הם קיבלו את  סטיבן

זמרים מתחבטים בשאלה "מה להגיד בין השירים". הפיתרון הפשוט: לא לדבר. לתת לשירים לדבר בעד עצמם. גם אלאניס מוריסט הזמרת הקנדית אינה מה"דברניות" בין השירים, כפי שהיא מעידה על עצמה, אלא שהפעם התוכנית שבה השתתפה חייבה אותה. רק אחרי שראיתי