האם כוכבי ענק מבטיחים אוויר פסגות מוסיקלי? כמעט שכחנו מהמושג Supergroup, אבל ג'וש הומי Josh Homme, אחרי כל הבלגנים בחייו, ידע להביא לאולפן עזרה משמעותית מידידיו. אול סטארס בנד. באו להתארח טרנט רזנור מניין אינץ׳ ניילז, אלכס טרנר מארקטיק מאנקיז, ג׳ייק
לדניאל ג'ונסטון יש אומץ לעלות על במה עם כרס נשפכת מתחת לחולצה, יד רועדת שאוחזת במקרופון וגם לעשות שימוש בהרכב החימום הישראלי ("סודה פבריק") של הערב מבלי שהופיע איתו אפילו פעם אחת לפני כן. לא יכול להיות שזה אדם רגיל.
יותר מדי אורגנים – בלגן גדול. יותר מדי מוסיקה. בסופו של דבר אתה מחפש לשמוע דברים דרך אוזניך. בשקט. שיר פתיחה עוסק באינדיווידואליזם המוסיקלי. המוסיקה של רוקפור בגלגול הזה מגיעה אכן מאיזשהו מסתורין שלא תמיד אתה מפענח. נשמעת אלטרנטיבית, אבל
סוויד חזרה אחרי למעלה מעשר שנים לגלם את סוויד הקלאסית. מי היה מאמין, שזה יקרה אחרי כל השנים האלו. אותות חיוביים נשלחו כבר בהופעה המחודשת שהגיעה אלינו לפני כשנתיים. יש להקות שחתומות על תקופה, שחותמן נטבע על תקופה. סוויד, הלהקה
שנגיד רוק אלטרנטיבי ישראלי באנגלית ונרגיש בסדר? תגידו צביקה פורס בלי הגדרות. לא זקוק ליותר מחמישה שירים (אי.פי) כדי להציג אותו. תקשיבו לקול המיוסר ב – I Believe. אני מאמין / שאני יכול להיות מכונס שוב בין זרועותיך / זה
אליוט. Who Is Ellyott? אז ככה: במרץ השנה (2013), בערב לשמוליק קראוס של 88 אפ.אם, בבית היוצר בנמל עלתה לבמה אישה בתספורת קצרה ושרה את השיר "שוב" בליווי עינב ג'קסון כהן. הציגו אותה כ"אליוט". אודה ואתוודה: לא זיהיתי בגברת את
מי הם הסטרוקס מודל 2013? לפני שתנסו הגדרה, נלך על התרשמות כללית: גם אחרי אלבום האולפן החמישי, שמגיע אחרי Angles, הם יישארו במודעות אלטרנטיב רוק, הגדרה לה זכו ביושר ובצדק מאז ה- The Modern Age שיצא ב-2001, אני אומר "אלטרנטיב",
"ליתיום" חוזר ממחוזות הגרנג' של נירוונה 1991, אלבומה השני Nevermind. השיר עצמו יצא כסינגל ביולי 1992. הביוגרף של נירוונה, מייקל אזרד תיאר את השיר כהתייחסות לאמרתו של קרל מרקס – שדת היא האופיום של ההמון. קרט קוביין עוסק באדם מיואש-בודד ("I'm
ברוך השב לדפי ההיסטוריה של הרוק. חיכינו לדיוויד בואי הזה. היפה במוזרותו. דיוויד בואי שכמו עולה-מהדהד מן השבעים, תחילת השמונים, בצליל הרוק-אלקטרוני הזה, מעורר זיכרונות מברלין במשמעות של walking the dead המת המהלך ברחובות העיר הגרמנית בשיר Where Are We
אני מכין עותק למכונית. תנו לי את כביש חיפה תל-אביב. 42 דקות עם ניק קייב. רצוי שעת לילה מאוחרת. יעשה לי את הלילה. "דחפו את השמיים" נקרא החדש. חמש שנים שלא קיבלנו ממנו דבר. ניק לוניי (Yeah Yeah Yeahs) בילה
האם Wonderful Glorious הוא הטוב ביותר של ה – Eels ? רק מי ששמע את תשעת אלבומיהם יכול להעיד. גם אז לא ברור אם הוא מסוגל לדייק. אבל אין לי בעיה להצטרף. כבר בהאזנה ראשונה אני לוקח יותר משני שירים
סערת רוחות אמוציונאלית משתוללת בשירים הראשונים של Imagine Dragons – אלבום בכורה של החבורה מנבאדה, ארה"ב. מעבדה אנושית: זה הכאב של כל אחד מחברי הלהקה שמתנקז אל השירים. הטרנספורמציה מהשיר הראשון Radioactive. מקבלים את הסיפור העוסק באפוקליפסה רגשית. השיר הרביעי
שהמראה שלהם לא יטעה: הדמויות האלה שמזכירות את Kiss הן אולי גימיק מפוקפק, אבל כדי להבין כמה זה אינו אומר דבר על המוסיקה – כדאי להאזין למוסיקה. אלבום שלישי של Black Veil Brides, חבורת האלט-רוק מלוס אנג'לס, שפותחת בשיר הדרמטי:
הרוק של פעם מזדקן, אבל עדיין בועט. יותר נכון להגיד: הזמן רץ, אבל אינו בורח לפליטי הז'אנר. הם הופכים יותר ויותר "מיתולוגיית רוק"… הערב במשכן לאומנויות הבמה – אורייה היפ Uriah heep, ילידת 1969 – לונדון. פעם אמרנו את השם
מה חיבר בין הראש של דיוויד ביירן, איש "הראשים המדברים" (טוקינג הדס) לשעבר לראשה של אנני קלארק המוכרת בשם הבמה שלה St. Vincent, סינגר-סונגרייטר, גיטריסטית, . שנתיים וחצי של עבודה משותפת הובילו לשנים עשר שירים – עשרה שירים משותפים ועוד
איפה הדי.וו.די? מהשיר הראשון גירלז & בויז – העסק מכור. שירה בציבור. חוזרים לבריטפופ כמו שבריטפופ צריך להישמע. אוגוסט 2012, הייד פארק, הקונצרט שסימן את נעילת המשחקים האולימפיים. גם בלר מתחילה לטפס לכיוון הקומות הגבוהות של פנתיאון הרוק. הסטוריה: לונדון
הבטיחו חשיפה של שירי אלבומה החדש בעברית. בפועל קיבלנו תצוגת תכלית של Sympathetic Nervous System, מופע רוק בתאורה אפלה. יתכן שבפסטיבל הפסנתר מארח נבהלו, שזה אינו בדיוק הקונספט של האירוע, למרות שעמדת הפסנתר הייתה מאוישת. ברור שלא סייע לעניין משפט די מפתיע
נראה שדוברה (בריאן מולקו) של פלסיבו (או פלצבו) זקוק ליותר מאשר תרופת דמה כדי להשיג את אפקט ההרגעה. אחרי 15 שנות פעילות, שישה אלבומי אולפן – מנסה השלישיה EP חדש. B3 הוא שמו של השיר כמו שמו של הדיסק. והנה
יש שכבר הכתירו – האלבום הטוב ביותר של 2012 בתחום האינדי רוק. יומרות? יש כיסוי. אחד הסודות: עבודת קולקטיב יצירתית מאז 1994 שהניבה 6 אלבומים להרכב שיצא מברייטון – כתיבה יצירתית של מלודיות קסומות ועד עיבודים בלתי צפויים רוויי שכבות
לידי רקדה בתנועות די מוזרות גברת, שעל פי תווי פניה, אני מנחש, שהיא יותר פליטת סיקסטיז מאשר אייטיז. כל הכבוד: ישראלית, שרוב הקהל קרוב לודאי יכול היה להיות בגיל ילדיה, באה להעריץ את ג'יזס אנד מרי צ'יין וגם לפזז ללא
רוק אלטרנטיבי בשפה האנגלית אינו עוד חידוש בארצנו דוברת העברית. חייבים להודות: קיים צורך עמוק אצל יוצרים צעירים מוכשרים להביע עצמם באנגלית. השבוע שמענו את רותם אור במסגרת תצוגה מקדימה לפסטיבל הפסנתר מארח שיערך בחודש הבא. השיר שהיא שרה –
תרמודינאמיקה? חוקי ניוטון? מיוז מנסים להגיד משהו על חיינו. הם אוהבים את השימוש במושגים מדעיים ( גם Black Holes and Revelations היה מהסוג ה"מדעי"), והפעם מנסה הרכב הפרוג-רוק האנגלי לאחד את שירי האלבום סביב הקבלה בין תרמודינאמיקה והחיים (אהבה, כלכלה).
אנחנו במעבדה הנסיונית של David Longstreth ושות', סצנת האינדי רוק אלקטרוני של ברוקלין. אני מקשיב ל – Gun Has No Trigger, שיר מס. 3 בדיסק. קול גבוה, הרמוניות קוליות, קצב תוף, באס פאנקי. מנגינה מקורית. זה אינו דומה לשומדבר. If
משהו טוב קורה לאסף אבידן, אמר לי מישהו בסוף הערב. הרמתי גבה. משהו טוב? ומה-עד-עכשיו? היה רע? אבל במחשבה שנייה, יש אצל אבידן, אם לסכם את מחשבותיי עם יציאתי לשדר' ירושלים בסוף המופע – התמקצעות בימתית. נכון שהוא עדיין אינו
המילטון לייטהאוזר, Hamilton Leithauser, חליפה, עניבה (גם בחום הזה אתה מגיע להופעה בבגדי עבודה) במרכז הבמה לא עושה רושם שהוא הולך להחניף לנו אפילו ב"ערב טוב תל אביב". האיש באמת בא לעבודה. כל הרכב האינדי רוק הזה אומר – עזבו
סיפור מסע בדיוני של טריו הפרוג-הרד רוק הקנדי הוותיק יליד 1968, הראשון מזה חמש שנים, העשרים שלהם מאז הפעילו את המגברים ופתחו מבערים. ראש מיושנים? לא, לא, לא. ממש לא. מה פתאום. נכון שזו הדדיות משולשת שאינה ממציאה שומדבר חדש,
תכירו את ההרכב של היוצר הקנדי הזה, גם אם פסחתם על Close to Paradise ועל Wooden Arms. מילים כמובן לא יתארו את איכויותיו. אבל המילים להלן צריכות לשכנע להתקרב. להאזין. וזה אלבום להאזנה רבת השראה. להגיד על האלבום הרביעי של
מטאל או פרוג? שאלה שנשאלת כאשר נועלים מוסיקה במנעול סגנוני נטול פריצה. ההרכב השבדי (המסורתי) פרץ אותו, יצר "חוקים" משלו, ללא הכתבות של ז'אנר מסוים, מנגיעות ג'אז ועד קישוטים אקוסטיים שמחזירים לאלבום הבכורה של 1994 שנקרא Orchid ועד תיבולים מזרח-תיכוניים וגם
הזרעים נזרעו בטור האחרון של דפש מוד. Soulsavers הוזמנו לפתוח/ לחמם להם. דייב גאהן גילה לריץ' מאשין ואיאן גלובר – כי הוא אהב את עבודותיהם הקודמות (כמו Broken) , וכי הוא מקפיד להקשיב להם ערב ערב לפני שדפש עולים לבמה.
לא שומעים צלילים כאלה בעידן הזה. רוי אורביסון חובר לפינק פלויד ולג'ים מוריסון. בואו ניזרק למקום אחר. אין כמו ריצ'ארד הולי להרגיש קצה השמיים. "עומד בקצה השמיים" הוא האלבום השישי של הסינגר-סונגרייטר והגיטריסט הבריטי משפילד. מי שעוקב אחרי המוסיקה שלו
