The Fall
מה הגורליאז היו עושים בלי הטכנולגיה. מה עולם הרוק היה עושה בלי טכנולוגיה? ותמיד החידוש: זה האלבום הראשון בתעשייה שנעשה כולו על iPad, מחשב הלוח בעל מסך המגע של אפל. מעין אקספרינט שדמון אלבארן Damon Albarn התנסה בו בטור האחרון
18/05/2011
מה הגורליאז היו עושים בלי הטכנולגיה. מה עולם הרוק היה עושה בלי טכנולוגיה? ותמיד החידוש: זה האלבום הראשון בתעשייה שנעשה כולו על iPad, מחשב הלוח בעל מסך המגע של אפל. מעין אקספרינט שדמון אלבארן Damon Albarn התנסה בו בטור האחרון
איזו עוצמה יש לסולן הזה. "טוויילייט סינגרס" הם קודם כל דולי, גרג דולי. מסולני הרוק המרשימים ביותר ששמעתי. דולי, אחד האייקונים של האינדי באמריקה, הקים בשנת 1986 את ה- Afghan Whigs, אחת מהלהקות הבולטות והמשפיעות ברוק האלטרנטיבי האמריקני, לצד שמות
"בכל שעה שאתה כאן – אתה חי" אלה המילים הראשונות ששומעים ב – Dynamite Steps, אלבומם החמישי של גרג דולי וה- Twilight Singers, שיוצא כחמש שנים אחרי Powder Burns. האלבום נוגע בקו הדק שעובר בין חיים ומוות, בין חגיגה וחידלון.
"כשהאוקיינוס זוהר – זה מה שמחזיק אותי בחיים", נשמע קול העולה מן האוב. "מפסיד ומתחיל מחדש/ לא, אל תשבור את הראש למה/ אני יוצא ממסלול/ מסתובב באוויר/ צולל לתוך העיניים האלה". חוזרים לאלקטרוניקה של אלבום כ Amnesia. לא בדיוק שירה במובן
לפני כמה ימים הגיע אביב גפן לעשות פרומו לבלקפילד אצל לונדון וקירשנבאום. במקום לשיר לנו משהו בלקפילדי, או לפחות "מעונן עכשיו" באנגלית (Cloudy Now) דיבר גפן על סיימון וגרפונקל, לכבוד סרט דוקומנטרי שישודר איפשהו. בסוף השיחה, אמרתי לעצמי: אני חייב
נשמע כמו מסע בתוך חלום, החדש של "אלבו", ההרכב המופלא ממנצ'סטר. הדרמה מגיעה מגאי גארוויי Guy Garvey, משורר, קול היפנוטי, הזכיר לי מאוד את פיטר גבריאל. אלבום עפ"י סיפור של הומר ניקאם, על נערים בעיירת כורים שמפתחים עיסוק חובבני בטילים. Elbow
"קולקטיב" התקשר אצלי בד"כ לקיבוץ, אותה צורת חיים שיתופית שבשנים האחרונות קצת מתפרקת מנכסיה המסורתיים ברוח הקומוניזם ולובשת צורות קפיטליסטיות. אינני יודע אם החבורה המוסיקלית שנקראת "הקולקטיב" שאבה משהו מהקומונליות זה, אבל דבר אחד די ברור – היא נשמעת כאחד מחבורת
8 שירים בלבד בלייב בפריז. להקת האלטרנטיב רוק מרשימות החובה. כינו אותם Glam Rock Of Nirvana, הגלאם רוק של נירוונה, נירוונה במהדורת הגלאם רק של שבעים.הביוגרפיה של בריאן מולקו והטריו שלו. מעידה על הקשר ביניהם ובין דיוויד בואי. אירוניים-צינים, דרמטיים
את האלבום הקליטה פי ג'י הרווי בכנסיה עתיקה מהמאה ה-19 בדורסט הממוקמת על צוק המשקיף על הים, הקולות והאווירה מגיעים משם בקסם שובה. Take me back to England & the grey, damp filthiness of ages fog rolling down behind the
החמישי, ולפי הצהרת מייק סקינר – האלבום האחרון שלו תחת השם The Streets. רישומים אישיים (של סקינר) על חיי הבנאדם ביום-יום-יום, בין השאר – לעבור דרך הגהנום בשיר שיצא כסינגל Going Through Hell. האיש שקוע בין השאר בהרהורים על טכנולוגיה
אם אינני טועה – יש כאן תקדים: אוסף כפול משלושה אלבומים. פעם ראשונה אני מסתגר עם חבורת הבריט-אלטרנטיב-רוק הזו. The Music, הרביעייה מלידס, נחשבת מהבולטות בשנות האלפיים בתחום האלטרנטיב. האוסף הכפול הכולל שירי בי-סייד מראה שהגדרות הן עניין יחסי מאוד.
מה שיוצא מפרבר בפנסילבניה (דוילסטאון). ואחרי 12 שירים – איזו להקת רוק. ההפקה של זוכה הגראמי דיוויד בוטריל מעניקה ל"רעש שמיים כחולים" איכויות של ממש. . את ה"רעש" היפהפה מקים בין השאר קול סופרן גברי (!) ששמו אנטוני גרין. מי
הפיוז'נים של הגיטריסט עמית ריף – לוקחים אותי אל שורת גיטריסטים שהייתי מאוהב בנגינתם בשבעים, ועדיין רוכש להם חסד נעורים לא רק ממניעים נוסטלגיים. אני לא מדבר דווקא על גיטריסטים מהסוג המגלומני שמנגנים למאה אלף איש באצטדיוני ענק במפגני נגינה
להרכב קוראים Ok Go והוא נחשב לנצפה הגדול של היוטיוב. להיטים האחרון White Knuckles (צפה למטה) נצפה ב-3.5 מיליון צפיות בארבעה ימים. כל הקליפים של הלהקה הפכו ללהיטי קאלט באמצעות היוטיוב מאז יציאת Here It Goes Again ב- 2006. בקליפ הזה
ברכות לסטינג. התפוח אינו נופל רחוק. האב, הבן ורוח החינוך המצוין שקיבל בבית. קוראים לו ג'ו, ג'ו סאמנר, והוא אכן לא פחות מאשר הבן של סטינג, האיש המוביל את ההרכב העונה לשם Fiction plane. שנמריא איתם? יש מסלול טוב, יש מנועים
מה זה היה הגן ילדים בסוף הערב של "30 שניות למאדים" שעלה לבמה בשיר Kings and Queens האם התרגיל חוזר על עצמו בכל הופעה, כלומר שג'ארד לטו Jared Leto הסולן בוחר נערים ונערות מהקהל כדי שיעלו ויצטרפו למקהלת הסיום של הערב.?
ג'ארד לטו מתרגש. תנו לו ירושלים ומנה חומוס והוא יתרגש יותר. מהפייסבוק הוא הבין שיש ל "30 שניות למאדים" יותר מעריצים בישראל מאשר בכל מדינה בעולם. הוא אגב היה בטוח שבארץ חיים 11 מיליון איש. כששמע שמדובר רק ב-7, לא
אמפי שוני התמלא כשעה לפני שאיאן אנדרסון וחברי ג'טרו טאל עלו. מפתיע? מפתיע כי מדובר במוסיקה שכשמו של אחד משירי הלהקה – Living in the Past. הקהל הזה הוא שמשאיר את את ג'טרו טאל בחיים. תקראו לזה התרפקות נוסטלגית. אוהבים לחיות בעבר, להחיות את העבר. אולי כבר
מתי קיצרו את המושג "פרוגרסיב רוק" Progressive rock ל-"פרוג" prog? לא משהו מהותי כשבאים להתביית מחדש על זרם מוסיקלי שממשיך לחיות מאז סוף השישים, מקורותיו ברוק הפסיכודלי-בלוז-רוק-מוסיקה קלאסית-ג'אז-פיוז'ן, בימים שמוסיקאים נטו למוסיקה ניסיונית, כשהם שואבים השראה ממקורות שונים משתמשים בהרמוניות
"ליל חשוך של הנשמה", כך נקרא הפרויקט המשותף של Sparklehorse, דנג'ר מאוז (המפיק בריאן ברטון) ודיויד לינץ'. קבוצת רוק שנוהלה ע"י הזמר והמוסיקאי Mark Linkous. הבשורות הרעות הן שלינקוס כבר לא איתנו. הוא שם קץ לחייו במרץ השנה. המוסיקה בדיסק שופע
נפתח בצלש: אמרגני הערב הבינו כי אם לא יפנו את עשר השורות הראשונות של האופרה לקהל – לא יהיה כאן מופע רוק. אני נוטה להאמין כי הדרישה באה מפיטר מרפי עצמו. מי שמכיר את אולם האופרה בתל-אביב ,יודע שהשורה הראשונה
פעם קראו לרוק האווירה הזה "פרוגרסיבי". ובמשך "ניו ווייב". ב-2010 "דה נשיונל" ילידת 2001 ברוקלין, היא "אינדי" בהגדרה כללית מאוד. בטח אלטרנטיבית, אבל תנו למוסקה להגדיר את עצמה – טעונה, מלודית, רבת מצבי רוח, אינטימית, ראשונית, זוויות מיוחדות והרבה "אווירה".
"האהבה שיש לי לחברים", שר הזמר, ומספר על השנים שחברים היו חברים, בתקופה של סמים, אלכוהול ורוקנ'רול. מתגעגע לימים שהיה עם מי לעשן, לשתות ולהחליף חומרים. לרדוף אחרי החלומות, לשיר עד איבוד קול. יכול להיות שהם מתגעגעים לימים ששנון הון
האלבום השלישי של "שלושים שניות למאדים" בהפקת Flood (יו2, דפש מוד, ניין אינץ' ניי, סמשינג פאמפקינז), Steve Lillywhite (הרולינג סטונס, יו2), מגיע אחרי האלבום המאוד מצליח Beautiful Lie ומזכיר לנו שעדיין יש להקות יוצרות אלטרנטיביות ממדרגה ראשונה. הלהקה נוסדה בשנת
מה קורה כשלהקת רוק מצוירת הופכת בשר ודם? משהו מוזר, מיוחד. יציר המוח של הזמר דיימון אלברן (סולן Blur) והאנימטור ג'יימי האוולט (יוצר הקומיקס Tank Girl) מגיע עטוף בביזאריות עתירת דמיון. הגם שאלמנט האנימציה היה חזק, המוסיקה היא זו שהפכה
אדי ארגוס מציע לכם להקים להקה. למה? יהיו יותר תקליטים בחנות התקליטים. חוץ מזה, להקת רוק זה פאן. תסתכלו על ארט ברוט כמה פאן יש להם על הבמה. אולי תקימו חנות תקליטים. ארט ברוט אכן עושים הרבה פאן וגוד טיים.
יו לה טנגו הוא טריו שנראה ונשמע כהרכב האינדי המושלם לקהל ולמבקרים. הם נראים למראית עין נינוחים מאוד Cool, תחושה של ענוה מיוחדת על הבמה, לבושים בבגדי פיקניק, פשטות בולטת אולי אפילו מכוונת, על פניו – נראים שקטים רגועים, הגונים
רוח קודרת חדשה מנשבת בגבה של BRMC אחת עשרה שנה אחרי שהגראג' רוקרס פיטר הייז ורוברט לבון מסאן פרנציסקו בין יצאו לדרך. רוק אמריקני מהודק, מסוגנן שניכר כמעט בכל קטע החל מ – Conscience Killer, "רוצח בעל מצפון". לפעמים שועטים
הדיסק נפתח בכוראל כמו כנסייתי, צלילי צ'לו ושירה מלודית להפליא מלאת כאב שאינה מרמזת על מכת הדציבלים בהמשך. השיר Scissor מגיע בפתחו אלבום חמישי של הרוקרים האמריקנים, ולאוהבי ההגדרות יש שפע אפשרויות, שאינן מובילות למסלול אחד. למשל: אוונגרד פוסט פאנק אקספרימנטאלי
איזה קיץ בפתח: גם להקת פלסיבו PLACEBO מגיעה לישראל ותופיע ביוני בגני התערוכה ב-5.6 (מחיר הכרטיס – 225 שקלים) הלהקה הבריטית שהוקמה ב- 1994 על ידי בריאן מולקו (גיטרה ושירה) וסטפן אולסדל הוציאה עד היום 6 אלבומים שנמכרו בכ-10 מיליון