שירים חדשים

רואים לה בעיניים. נכון יותר: הדובר בשיר רואה לה בעיניים. הוא קורא אותה ומשתתף בצערה. לא רק משתתף בצערה, אלא מספק לה טיפ פסיכולוגי שימושי: תני לעצמך לבכות כי "אין שום סיבה להחזיק את זה". כפיר בן ליש שר את

לפי הדף המצורף, יוני פוליקר כתב את השיר על אחיו קובי שנספה בעת שירותו הצבאי (*). השיר נשמע יותר נוסטלגיה נוסח פופ שנות השישים מאשר שיר כאב המתעמת עם הטראומה. יוני מספר על ימי שישי והחברים בקריות, על תקופת הצבא

גבר בוכה בלילה בגלל כניעתו בקרב על דמותה של אהובה שנטשה. לא רק לקחה איתה את שמחת חייו, אלא התמסרה לאחר. או-הא. אשרי המאמינים לאייל גולן, שהוא רוצה לחזור לגלימת הנזיר. אבל זו אינה הבעיה.  אם ללכת על מבחן הטקסט

האם ביטחון גמור במישהו – הוא ערובה לאמונה החלטית בו. התשובה לפי נועה קורנברג היא – אל תאמינו אפילו בוודאות עצמה. בחיים כמו בחיים, אתם צפויים להפתעות, לאכזבות. "גם מי שפעל לפי ההוראות/ יתעורר שדוד, יחפש תשובה". יש בכך הרבה יותר

הדובר בשיר שר על עצמו בגוף שני (אתה), על השינויים בחייו בעקבות ההסתגרות והפחדים, הבריחה, הלב הקרוע. והוא כבר לא מה שהיה פעם. כותב הטקסט עשה שימוש בדימויים נדושים כדי להעצים  את הדרמה: "כמו שחקן אבוד בהצגה", "להתהלך כמו מלך ובפנים

כדי להמחיש את בדידותו נאחז נפתלי קון בדימויים ותמונות של בדידות: שלכת שיודעת מתי לעזוב, סיפור לא גמור, ימאי שאבד. הבחורה שאיתו אינה ממלאת את החלל. אחרי השלכת אמורה להגיע פריחה מחדש – התחדשות, אבל אצלו שום התחדשות אינה מחזיקה

אל תגידו לי שזה שיר חתונות. נכון שהרומבה הזו לוקחת לאולם השמחות, אבל הזמר דווקא לא בעד (להתחתן). הוא חפץ להיות רווק על אי בודד. רותם כהן מגלם את שני התפקידים בלהיט הקליל. הוא על תקן האוהבת הנמסה שממתינה להצעת

ענבל בן שטרית מוציאה סינגל ראשון אחרי "אקס פקטור" מהר מן הצפוי. בן שטרית היא אחת הזמרות האותנטיות שנחשפו בתחרות הריאליטי מוסיקה. גם בקאברים היא הצליחה להביא משהו מעצמה, מהמכשולים, מהטראומה של בריחה אל עולם הסמים, שקיעה בדיכאון. כשמגיעים לאמנות

שיר אהבה-גיל-התבגרות, שיש בו עיניים וכחול, מים ושמיים וגם דמעות. חריזה סימטרית פשוטה עם הרבה "ים", מוגשת על פס קול מלנכולי נעים זמירות ללא סערות רגשיות. נורי קורן הלחין את השיר במסגרת עוד מעט נהפוך לשיר 2013. הטון הרך-תמים-מתכוון מבטא

נתן זך השתעשע בסיפור סוף העולם. אנחנו חיים כאן כאילו זה יימשך לנצח. סוף העולם בא במקרה, ביום רגיל, כשהכל התנהל כסדרו, על רקע עולם מתנהג כמנהגו. ואז – "כוכב לא נודע עשה את דרכו בחלל". וגם – "הוארו השמיים

לאה שבת מסכמת פרק/ אפיזודה/ משבר בחיי האהבה שלה מפרספקטיבה שאחרי. פחות סוערת, יותר שפויה, ועדיין מודעת לעוצמותיה (של האהבה) מנתחת את שארע בהיגיון, ועדיין מתרפקת בליבה על הרגעים שאהבה לאהוב. הלב מנצח את השכל. הבכי שפרץ מול הים. הרגשה

תאריכים וסיכומים משמשים לקידום ולשיווק. גלעד שגב מציין עשר שנים מאז יציאת הסינגל "עכשיו טוב" בסינגל שאינו שיר חדש, "מותק שלי" – הקלטה מהופעה חיה לקראת אירוע אומנותי מיוחד (*) בהשתתפות מנשה קדישמן, שעיצב לשגב את עטיפת האלבום "קולות מהלב".

מה הבעיה שלו? הוא מרגיש שיש בעיה. היא מתכחשת, אבל נותנת לו קונטרה. גם הוא לא בדיוק המאהב הגדול. מה האמת? הקלפים נשארים קרוב לחזה. לעולם לא נדע את האמת הכי אמיתית. מצד שני – האהבה חזקה יותר מסימני השאלה,

תשעה חבר'ה קוראים לעצמם "תשע נשמות". אצלנו "נשמה" היא כמעט מילה עוברת לסוחר, במיוחד כשאינך יודע בדיוק מה מסתתר מאחורי – נפש טובה, שאר רוח. Soul. Spirit. כל אדם שלישי אצלנו הוא "נשמה". לפי הדף שנשלח עם השיר, ה"נשמות" נפגשו

שיר על הקרבה טוטאלית בכל תנאי בכל מצב, כהקרבת קורבן ועד מוות. שיר שני על פחד מאובדן שמשתלט ומכה שורשים. שני שירים שיכולים לנבוע זה מתוך זה. טוטאלית היא גם המבצעת, רות דולורס וייס. היא נמצאת בתוך השירים, ממש כמו

זוכי כוכב נולד לא ממש כובשים פסגות, לא מנצלים את הכישרון והתהילה למהלכים שיאזכרו אותם ברמות של "הדברים הבאים". אור טרגן מטפטף לאט, אולי לאט-מעט מדי. ההפוגות בין שיר לשיר ארוכות, וההישגים מתפוגגים. האם השיר הזה ישמש מקפצה? טרגן הוא זמר

מחשבה ראשונה שחלפה בראשי: עידן רייכל הלחין את השיר הזה למאיה אברהם וגם לפרויקט שלו. שתי ציפורים. מאיה אברהם בפרויקט ומאיה אברהם סולו היא אותה מאיה אברהם. אינה משנה עורה, מכוונת ללחנים למילים נוגים-בקו-טון אחיד שיש בו נעימות נוגה –

אין בומים על קוליים בשירים של הראל סקעת, אבל הלב פועם בחוזקה. הוא מייצר בום-בום-בום תחושתי לכל אוהבי קולו הענוג והמתכוון. המילה "בום" נבחרה להוביל שיר על מצבי רוח ותסכול. לא בחירה מרטיטה, לא הולמת תרתי משמע. לא כל החיים

אנחנו בשלב הדואטים. כמו בריאליטי מגוונים. קהל המיינסטרים אוהב דואטים מחניפים. גם יובל דיין קיבלה את העצה, שזה טוב לרייטינג, לאלבום הממשמש ובא. אמיר דדון האיש הנכון במקום הנכון. גם השיר הזה כנראה יפגע בול בדרך להופעות הקרובות שלה. לא

צליל הבס הבשרי בפתיחה מטעין-מפעים את השיר, מקדם את הדרמה. הטון הנמוך והדואב משדר ניכור וכמיהה. אצל דודו טסה סיסמוגרף הרגש משרטט אמת. אין מפות ללב אחרי כל השוטטויות בעולם, אבל הלב פועם, מרגיש ומתגעגע לבית. להניח ראש, לנוח אחרי

עמיר בניון לקח על עצמו תפקיד לשיר בגוף ראשון ניצול שואה, כזה שעדיין חי כאן להעיד ולספר, אבל בפועל – "נותרתי חי גם כשהייתי מת". בניון מנסה להכיל משהו ממה שעבר על הניצול, כמו גם את תחושתו שלו כמזדהה. כותב

שננסה לבחון מצוקותיו של אודי דוידי? כליות מייסרות (ייסורי מצפון), מחפש שברי זכויותיו כמו עני, וגם מבקש את הקרבה אל שמו יתברך, בורח להרים, אבל מגיע למסקנה שמסע חייו לא הסתיים, וגם מבטיח לחזור לתום שבתוכו. יצאתי קצת מבולבל מהטקסט

למרות גילו המתקדם, ההישגים המרשימים שלו כיוצר וכזמר, השאלות של יהודה פוליקר ביחס לעצמו,  לחייו ולחיים בכלל, נותרו כשהיו בגיל ההתבגרות, הגיל שבו שאלת הזהות פורצת במלוא עוזה. גם המושג "מרד" המופיע בשיר קשור לגיל הזה, אבל הדובר בשיר לא