שירים חדשים

גברים צעירים בוכים, מחפשים הזדהות בבלדות אהבה נואשות. לירן דנינו גייס את מוקי ומאיר גולדברג כדי להוציא לפועל את בקשת הלחיות-מחדש מפוקח וללא פחדים – אחרי ששניית האושר תמה. ייסוריי לירן דנינו עוברים לידי, עושים לי שלום וממשיכים ליעד אחר.

ישראל ברייט נוחת בהפתעה עם שיר קלילות-נסבלת. הבון בון והבון טון נשמע היפ היפ שהוצא מתוך מיוזיקל בקופרודוקציה ישראלית-צרפתית. ברייט שר על דברי שבח ותקווה ברוח חיובית שהוא השתוקק להגיד בעקבות רגעים אנושיים מעוררי תחושות טובות על רקע מציאות מבאסת

האוהב מתייסר בגוף שני: את סובלת, יורה בך חיצים ו"את מדממת אהבה". יש ירח, כוכבים, גם לב מאיר ודמעות. בסוף את תראי אותי. לא מאמין לבלדות האינסטנט אהבה האלה, הגם שהלחן והטון בהחלט מתיידדים מהאזנה ראשונה. השיר נכתב לסדרה הקומית

הצעה: בואו נבטל את ההפרדה בין מוסיקה ישראלית ל"מוסיקה מזרחית" או זו הקרויה – "הז'אנר הים-תיכוני". יש מי שממשיך להוביל את המגמה הזו לצרכים מסחריים, שאינם מעניינים את כותב שורות אלו. יש מוסיקה ישראלית אחת בעלת השפעות שונות, מהפופ והרוק

אילאיל תמיר, זוגתו של דני רובס, סיפקה טקסט המשרטט תמונת מצב עכשווית של יוצר, שמשהו עדיין בוער בעצמותיו אחרי כל השנים האלו, אותו חיידק במה בעייתי, שדורש ממנו משאבים נפשיים. למרות השנים שחלפו, החיידק  שריר וקיים, אם כי דורש כוח

"הפרח בגנך"? רגע, זהר ארגוב נמצא כאן? שימו לב למילים "את עולמי" ו"בתוך לבבי". מצד שני: במוסיקה אין שום זכר לשיר של ארגוב, אבל בדף המצורף מודה איגי דיין, כי אימץ במודע את המלים מתוך שירו הקלאסי של אביהו מדינה

"אם היינו יודעים כמה קצר הזמן" הוא משפט המפתח בשיר של יהלי סובול. הכוונה היא ל"לו", מילת תנאי בטל – מדויקת יותר לכוונת המשורר, שהרי מדובר בתנאי שאינו מתקיים. אנחנו יודעים כי זמננו קצר, אבל אנחנו לא ממש מפנימים ומפספסים

"כמעט הייתי האיש הכי מאושר", שר גל אבלי. השלמות הזו אינה בת השגה, כשהיא, האהובה אינה לצדו. גם ברגע של התרגשות גדולה, כשאתה כמעט נוגע באושר – חסרונה יאפיל על ההתרחשות המרטיטה. כותב השיר מקביל 2 סיטואציות מתחומים שונים –

מהות החוויה של שרי אלפי? היא פונה בגוף שני ("אתה") למושא החוויה, שמעורר בה יותר מזיכרונות, מבטים שמדברים, מגעים בתדר על חושי, משחק בגפרורים, התפשטות, המרצת הדם. מה הסיפור ומה עושה כאן קול בערבית (הזמר העיראקי איסמעיל פאדל) , שמשנה

גם אם אינך "זמר", נסה שיר מן הלב. הלב משדר לעיתים אותות מצוקה אמתיים למיתרי הקול. ראם בשארי אינו נעים זמירות אטרקטיבי, קולו אפילו חלש ומוצנע,  אבל הוא שר שיר שכתב מליבה של אמא מתגעגעת לבנה שנמצא מעבר לים. הקומוניקט

יש טקסטים שעל הנייר נראים כמו דיבור פשוט, במקרה של ענת אסתר חיטמן – זה נשמע כדברים שאומר מטופלת לפסיכולוג שלו – "רוצה רק חסרה לי יכולת", "אני רק מתרחקת ודועכת" ו"נגמר לי הכוח". אנחנו לא מבינים מהטקסט מי היא,

שתי דקות השיר ממחישות את צער ההחמצה. זה כוחו של מבע קצר וממוקד. כמובן, השורות האלה לא היו נשמעות אמינות ללא טון הכאב של רז שמואלי. מה שנותר ממנה אחרי הכישלון לממש יחסים: רוח שנוגעת באופק, שיר שממתין לכאב הנכון, אותם דברים

יוני רועה מבקש ברכות מהאל. רחל שפירא חתומה על מילות התפילה. היא מבקשת בשביל כולם. מי שרוצים עתיד טוב יותר, הורים מודאגים, מי שסובלים מבעיות נפשיות, גם הטרודים יום ולילה בעבודתם, כלה שנכנסת לחיים חדשים וגם מי שמוותרת על חיים בזוגיות.

לאסון הממשמש ובא אוהבים לקרוא היום בשם הכמעט גנרי "צונאמי". עלמה זהר חשבה גם על המבול התנכי, גם על מיני אסונות אחרים (גשם רדיואקטיבי), שאין לנו מושג, אם לא נקום אליהם מחר בבוקר. אבל כמו כולם, היא חיה בהדחקה, למרות שהיא

המלט של שקספיר ממשיך לשמש מקור ליוצרים, שאינם חדלים לשאול את השאלה – לחיות או לחדול? גם נועם פנחסוב אינו חושש ללעוס עוד פעם את המשפט הכי ממוחזר בהסטוריה, כדי לשרבט משהו על מקור המוסיקה שלו. האם הטקסט הרזה מתקתק

שיח הרחוב בין שני חברים על יחסים עם נשים – הופך בדואט של דודי לוי את אהוד בנאי לחאפלה, שמאפילה אפילו על הסיפור והתובנה. הסיטואציה ארצית: בשיחתם, האחד מספר לחברו העצבני שיש לו "עניין לא פתור עם אחת מוזרה מנתניה".

אוהד חיטמן נאחז בתפילת "מודה אני" להודיה ולהודאה. הודיה – ברוח התפילה הנאמרת מדי בוקר, על שהבורא החזיר לך את נשמתך, אחרי שהיית חסר מודעות בשינה. התודה על החיים כל יום מחדש, כי הפקדת את רוחך בידי אלוהים, ככתוב בתהילים

אייל גולן קרא לו? אילו גולן קרא לו, סביר שהיה לוקח את השיר הזה. מתאים לו. לא שיש כאן גילויים יצירתיים ממדרגה ראשונה. מדובר בבלדה "ז'אנרית" מצויה בטקסט, במנגינה, גם בצבע הקול . אילן נורי מספר על אהוב נואש שעשה

שמונה שורות של שיר, שתי דקות של מוסיקה. סיפור שלם של חיים. דורי מנור לא היה מאמין שנינט תעניק לסיפור רובד-עומק שכזה. תוגת קולה משדרת את עוצמת הסיוט הטראגי . נינט מתחלחלת לספר את הסיפור: מצד אחד רכות גופה, מאידך

והשאלה היא – למה היא ממשיכה לשקר לעצמה? מה הטעם להמשיך לרמות? אהה, אולי החשק הגדול יחזור לה. אולי יש עוד טעם לנסות.  כמה יש להמתין עד שתחושת האהבה תחזור? לא ברור מהשיר אם היא מאוהבת באהבה ולא במושא אהבתה,

שרון הולצמן מלודי לעילא מסתייע בפתיחת פסנתר א-לה "לט-איט-בי" של הביטלס, מנגינה נוגה-ענוגה, חובקת ועוטפת ברכותה הרומנטית. מילים: סיטואציה אידילית. זוג על חוף הים, היא טובלת רגליה במים, והוא לצידה. על פניו – הכל סבבה.  השלווה משתלבת עם תמונת הנוף

לא בטוח שאריק היה חותם על המילה "נאיבי". אריק איינשטיין לא היה נאיבי. נאיבי יכול להתפרש גם כילדותי, חסר חוכמת חיים. בעיני הצטייר כאופטימיסט, מאמין באדם, באנושי, בטוב, בפשטות החיים, בהדדיות. ("עוד תראה כי כולם יאמצו את האמת הנשכחת/ כי