שמעתי את ביבי אומר: "אם אין אני לי מי לי" בעניין הנסיגה האמריקנית מתקיפה בסוריה, ונזכרתי ב"לחיי העם הזה" מתוך "איי לייק מייק". תנו לי לנחש שזהו אחד השירים האהובים על ביבי, שיר שמוכיח את עצמו, בכל פעם שהוא זקוק
"המוסיקה המזרחית" מצטיירת לרוב כים של מסחרה שאינו מחובר למקורות האמיתיים. מציאות שאין להילחם בה: העם רוצה בידור. לא פיוטים מורכבים מבית סבא. העם יקבל ים של בידור "מזרחי". הים הזה מציף ומסתיר איים בודדים של חיבורים שמעלים את המקורות
הכנסייה בת 20. כוורת בת 40. פער הגילים לא ימנע מהם להזדקן יפה ביחד. כוורת חוזרת לפארקים. כנסיית השכל חוברת לתזמורת האנדלוסית וגם היא תגיע לפארק. עיתוי מושלם. באיזה גיל כתב אולארצ'יק את השיר הזה? הוא צדק כבר אז לפני
קולו הדואב של יהודה פוליקר שר על ילדותה של אישה קטנה. "לאן את נוסעת, הנצח הוא רק אפר ועפר שנים עברו וכלום עוד לא נמחק". מנגינה מינורית, צליל אקורדיון, טון קודר. זהו פוליקר באחד השירים המצמררים שנכתבו על-ידי אחד מהבנים
הביטלס הגיעו למסקנה שנמאס להם להיות ביטלס אחרי פחות מעשר שנים. הרולינג סטונס מתכננים את העשור הבא אחרי חמישים שנה ביחד. כוורת לעולם חוזרת. הקאמבק במדינתנו הקטנה נעשה נוח משנה לשנה. כל מה שאתה צריך זה להציג תעודות של להקה
תתארו לכם אביב בלי שלמה ארצי. יש מצב? תתארו לכם קיץ בלי שלמה ארצי בקיסריה. יש מצב? איך שר ארצי בדיסק הראשון מבין השלושה: "פחד שבא למות". הימים טסים, אנשים מתחדשים, אבל אנחנו חייבים ארצי באביב, בקיץ, בחורף להגיד –
למה אריק לביא ולא אריק איינשטיין? "מסע אספלט", הפרויקט הקודם של "קול הקמפוס" (תחנת הרדיו של בית הספר לתקשורת במכללה למנהל) התמקד בשיריו המאתגרים והמיוחדים של המלחין סשה ארגוב. נולד אלבום אוסף שהיה הומאז' אלטרנטיבי מרתק לארגוב. האתגר הוגשם בהצלחה
כל הכוורת בגודל טבעי – כבר הישג. רק מאיר פניגשטיין בשידור אינטרנט ישיר מארה"ב (אצלו השעה היתה 1:30 אחרי חצות. אצלנו סביבות 11:30) קפא משום מה בנכר. לא ברור אם לא שמע את חבריו, או שלא הבין בדיוק מה רוצים
זה היה מהיר. עוד לא הספקנו למנות 30 למותו של שמוליק קראוס, וכבר ערב מחווה. מה המרוץ? כל העתיד מונח לפנינו כדי לזכור ולהזכיר את נכסיו המוסיקליים. אבל ב – 88 אפ. אם מיהרו להרים ערב ארוך של כשלושים ביצועים
ישראל גוריון "קורא" את מחשבותיו של הקהל: "אתם בטח שואלים מי כאן הבן של בני אמדורסקי". אז נכון שמפרידות כמה שנים בין הבן של בני ובין בן זוגו ל"הדודאים", אבל אצל ישראל משתובב, כמו תמיד, הילד הנצחי. גם הליצן. הוא מסרב
פינת הנוסטלגיה מוקדשת הפעם לזמרת מאוד מיוחדת. דורית ראובני יש רק אחת. נוסטלגיה אמרתי? יש שואלים, מה קרה לה מאז שנות השבעים והשמונים? זוכרים לה חסד בעיקר בזכות שירי הלהקות הצבאיות. אבל הדיסק המשולש מגלה שדורית המשיכה לשיר ולהקליט, אמנם בלי להתנוסס
שלושים וחמש שנה עברו. אני זוכר חזרה של ההרכב הזה. מועדון ליד רחוב המסגר. באמת, לא ידעתי מאיפה זה התפתח. היום אומרים ש"ששת" הקדימה את זמנה. אז ככה: כישרון כמו שם טוב לוי אינו תלוי בזמן או בטרנד מוסיקלי. "בלילות
כששמעתי בפעם הראשונה את שרית חדד שרה את השיר הזה, הופתעתי. לראשונה אולי היא ניסתה סיפור מתוחכם יותר מאשר הקונפקציות הים-תיכוניות הקונבנציונליות. עברי לידר מציג את הפנים האמיתיות של בחורה עממית פשוטה בסביבה הלא טבעית שלה שמגיעה למסיבה, שאינה בלשון
יום אחד אהובה נהיה זקנים / ונחשוב על כל הסיפורים שיכולנו לספר, לא עוד דמעות, ליבי יבש/ לא צוחק ולא בוכה/ לא חושב עליך כל הזמן/ אבל כשאני חושב – אני תוהה למה" בשנת 2008 הוציאו אסף אבידן ולהקת המוג'וז
כמה שנים עברו מ-1987? תחשבו. מה עשה הזמן לביצועים? – תקשיבו. להיות נערת רוק בגילה – זה לקחת את כל המטען של השנים ולהתחבר לחשמלית של יאיר מיכאלי. "ילד אסור ילד מותר" מהדורת 2012. הקלטה שנעשתה במהלך סיבוב ההופעות הנוכחי
"אדם צובר זיכרונות כמו נמלים בחודשי הקיץ", כתבה המשוררת יונה וולך. הגרסאות המוסיקליות המוכרות ביותר לשיר הן של דורית ראובני (הישנה) ושל אברהם טל. מעטים מודעים כי המלחין של השיר הוא שמעון גלבץ, ששותף יחד עם המלחין והמוסיקאי אילן וירצברג
פרפרי התעתוע של ערן צור ממשיכים לחוג ולהיעלם. זהו אחד משירי האהבה היותר מיוחדים שנוצרו במוסיקה המקומית. חותמם – לנצח. שיר על אשליית האהבה לרגע. לרגע מתעוררת האהבה בדמות צבעים חיים, שלפתע מתכהים. האהבה וחמקמקותה. לפתע היא כאן – אבל הייתה כלא
זה שישב לידי המהם-זמזם-זייף את "אהבה בת עשרים" ששרה קורין אלאל. לא חבל להרוס? נכון שהתכנסנו לשמוע שירים יפים ששר יוסי בנאי, אבל, אדוני, זה לא ערב של שירים ששרים עם שירונים, בא לי להגיד לו, ואם הייתי פחות מנומס הייתי
במה התוכנית "ארבע אחרי הצהריים" מייחדת את האוסף (הרביעי שלה) שיוצא כצפוי לקראת החגים – על פני אוספים אחרים של שירים ישראלים ותיקים? פרט לעובדה ש"תמונה", אות הפתיחה של יעל לוי, ממשיך להיות סמל מסחרי שרץ לפניה – אין כאן
1978. תמונה של גידי גוב בשחור לבן. מסביבו המון פרפרים. נאיביות חשדנית שכזו. זהו תקליטו הראשון. עכשיו במהדורת הדיסק הדיגיטלי פלוס בונוסים, כדי לתת תשורה נוספת שתהפוך את הקניה משתלמת. התקופה היא כבר אחרי כוורת. יוני רכטר יושב אצלו בחדר
את "אני יודע שאני אמות בקיץ" כתב חיים חפר. התסריט התגשם 38 שנים אחרי שיצא תקליט הבכורה של מתי כספי. זה השיר שמסיים את אלבומו הראשון של מתי כספי. "אני יודע שאני אמות בקיץ/ ונשמתי תפרח ולא תחזור/ את תתפני
"שוב אינני ילד/ תמו נעורי/ שיבה זרקה במלך" – את המילים כתב יענקל'ה רוטבליט לשמוליק קראוס. השיר יצא ב-1988, ומאז הוא לא רק חלק מפס הקול של הזמר הישראלי המודרני – תרצו "קלאסיקה ישראלית" מקורית. מנגינת נצח מנצחת זמן, שמורה
לכתוב על פזמונאי שהוא מפעל חיים מהלך. חיים חפר (פיינר במקור, יליד פולין 1925) איננו, והוא בן 86. השאיר אחריו כ-1000 שירים. כולם בניו. אתם רוצים לקרוא לו "הפזמונאי הלאומי"? – בבקשה. הוא דווקא ביקש סמל של תקופה אחת שיטבע
הבמה של קורין אלאל ברידינג 3 הייתה על טהרת הגירלז. לא ממש להקה של גירלז במובן של עלמות צעירות שמתכוונות להגיע לפסטיבל גלסטונברי בקיץ הבא (שמעתי שנינט תהיה שם!) אבל מה שהתקשורת אוהבת לכנות "רוק נשי". לא רק המחשפות (או
ב"מלך", השיר הכי מוכר מהאלבום שלשמו התכנסנו, קפצה על האורח ברי סחרוף כזו שמחה, שהוא התחיל למחוא כפיים לפי הקצב. הטקסט לא ממש מבשר שמחה. הגברת בשיר אומרת לגבר: אתה רוצה להיות מלך – אני מזמן הבנתי שאני לא מלכה
חוטים נשזרים בין משורר ומוסיקאי. רפי וייכרט ועודד גדיר מגיעים בכריכה קשה ומהודרת המכילה דיסק והרבה מבואות – של הנפשות הפועלות, גם המליץ רוני סומק. הדיסק מורכב משירים מולחנים, חלקם הגדול – בשירתו של עודד גדיר (המוסיקאי) חלקם הקטן בקריאתו
כמעט תשע שנים עברו מאז "יציאה 1" ב-2003, אני שולף דיסק מעטיפה כחולה של "יציאה 2". ההופעות של "יציאה" החלו ב-2002. אחרי כ-1,000 הופעות, מתעדים פרק מפרקי ההמשך, הקלטות של השנתיים האחרונות. יש שיר חדש אחד אינטימי – "כמו בשירים".
בראשית הערב ביקש מפיק התוכנית מהערוץ הראשון מהקהל למחוא כפיים. התוכנית תשודר בטלוויזיה, וראוי שלא רק יראו אלא גם ישמעו קהל. עברנו על הקטע הזה שלוש פעמים, עד שהיינו מוכנים. אם נוסטלגיה – אז עד הסוף. בסוף הערב אפשר היה
סיפור אהבה לפי חוה אלברשטיין אומר: "כפות המאזנים עולות ויורדות/ תשוקות ופחדים/ חלומות וסודות". סיפור האהבה שלי עם חוה אלברשטיין ישן וטוב. יציב. אינו מתיישן. אינו סובל מעליות ומורדות קשות. יוסי חורי מהפרברים הלחין את השיר שפותח את האוסף. "אוהב
"כבר שנה ונותרנו מעט", כתב חיים גורי כשנה לאחר פרוץ הקרבות במלחמת תש"ח. השימוש בלשון רבים קיים גם ב"הרעות נשאנוך בלי מילים אפורה עקשנית ושותקת" ומדגיש את תחושת הקולקטיב, האחווה והרעות בין הלוחמים, זאת לעומת שירים עבריים רבים אחרים המדגישים
