סינגלים חדשים

למני ורסנו לפי השיר הזה מומלץ אי בודד. זהו שיר על האינדיווידואליסט האולטימטיבי, מתרחק ממה שאסור, רכילות – ממנו והלאה, עיתון – לא רצוי, גם לא פוליטיקה. רק "אל תנפצו את עולמי הפרטי". (למי הוא פונה?) כל מה שמעניין את

יש בך קסם/ את רק צריכה לדעת איך לגלות אותו/ הוא מחכה בפנים/ תשתמשי בו"… אולי ניסים מרי ימכור לי את המדריך הקצר לגילוי קסם פנימי. "את רק צריכה לדעת איך לגלות אותו", הוא מציע לה. אז באמת איך תגלה?

תומר מזרחי מערב קודש בחול. אפשר לחיות בסבבה, לעשות גוד טיים על הדשא "להתאוורר" הרבה – על כוס קפה, וגם ליהנות בדרך ממרק עדשים חם על הדשא בעלייה הקדושה לירושלים. הבוקר אולי מחייך למזרחי, אבל אחרי הטקסט הזה – אני

גרם לי להתגעגע לפטריק ברואל ששמעתי כאו לפני כשנה באמפיפארק רעננה. מתגעגע כי ברואל המשיך לי את דור זמרי השנסון הגדולים בכל הזמנים מברל דרך איב מונטאן, ז'ילבר בקו ועד אזנאבור. עמיר חדד ו בחר לתרגם בלדת אהבה שלו לעברית, אבל

לא ברור מה מקור השיר. על הדיסק מציינים "תרגום לעברית" ממה?! (בדפים שהגיעו עם הסינגל מציינים שמדובר בקאבר לשיר רוסי פופולארי) סוג חובבנות שמזמן צריך להיעלם מנוף המוסיקה המקומית. גוריאלשווילי הוא מיוצאי הכוכב הנולד של העונה הרביעית. מדהים שהוא מוציא רק

לא נשבר מהמילים האלו? מטורף עליך, חולה עליך, מת עליך. שמתם לב שהדימויים בז'אנר הים-תיכוני החפלאי מתחילים בקונוטציה רעה – מטורף, חולה, מת. אין חדש תחת שמי הים התיכון. שירי החתונה והחאפלה הם למעשה שיר אהבה מוטרפת אחד גדול.ירון כהן

"מעיין חיים את לי/ את הפרח בביתי/ מי נשאר למענך/ הליל רד ואני ער// מי סוגד לך יפתי/את יודעת את סודי/ אל תלכי עכשיו הישארי/ יום חדש עולה ואת איתי" רוח ים-תיכונית קלילה מנשבת במוסיקה שהלחין יוני רועה למילות האהבה

הבנאדם התאהב בילדה הכי יפה. אלא שהוא כזה חמוריקו לא יודע איך לממש. הילדה הכי יפה עולה על אוטובוס אדום נוסעת לדרום … והכל זורם אליה, גם הוא המאוהב. יוסי סווייד ויריב קוק מנסים זווית חביבה על סיטואציית האהבה, וההפתעה

אני שוכב על הספה הישנה/עם מחשבות בלי הפסקה/ ומשחקות המחשבות תופסת/ אחת בונה והשנייה הורסת לזמן יש את הזמן שלו להתקדם/ החלטנו לא להיות בקשר/ ולא יודע מי רודף אחרי מי/ אם הוא שאחרי או שאני רק מנסה להיות שפוי/

"אולי עכשיו כשאת אינך זה לא יהיה פשוט/ מבלי מגע אהבתך אבדה המשמעות" הגבר מחפש באישה וביופייה את שחסר לו – משמעות לחייו, הגשמת חלומותיו, חורת את שמה בכל מקום, מצייר את דמותה. קוראים לזה אהבה. קוראים לזה גם קיטש.

"איך זה להיות אטום כך-כך/ האם אתה מנגן/ האם אתה מרגיש כמו כל יכול/ אתה קבור אי-שם בסוף/ זה אתה שצועק/תגיד עכשיו מי יפה לבד?" זרם התחושות היוצא מנפש דואבת ומתוסכלת מתנקז לשיר המינורי הזה. ווקנין שר מופנם, כמעט לוחש

אם אני אלך/סוף סוף אני אלך/לא תמצא אותי/גם אם תחפּור מתחת לאדמה/גם אם תשכור מסוק הזמן לא כואב לי /אני לא מפחדת/לחיות /אני פורחת /גם אם נדמה לך שלא/אני כן אם אצעק חזק/עד שאחתוך את שלוותך/אז תישאר איתי/או תהפוך משוגע

"והגיתי בך יומם וליל להבין פשרך בפשט ובסוד/ הייתי לך סירה שקטה על מים, עגון אל החוף/ והיית קשה ומנוחשת, כל פירוש מופרך, ועד כדי כך נכון/ היית לי הפלגה שקטה, אך מתחת פני המים שירטון/ נתתי קולי עד שנצרד/

"יש לך ריח של אלהים אצלי/ מניח פיות בכיסים/ לעוללם לא אמצא/ את הדרך החוצה ממך". מיכל גבע כנראה מרגישה תחושה מיוחדת במינה, כאשר השתמשה ב"ריח של אלהים" לתיאור יחסיה האינטימיים המתסכלים עד כדי האשמה עצמית על "שנתתי לך". הריבוי

"תראה את העץ/מצהיב משעמום/נושם אבק נצחי/מקרקע חרוכה/יודע שהקיץ/אפילו לא חושב על זה תראה את העץ/ותגיד לי אתה/תגיד לי אתה… תראה את הילדים/משחקים ברחוב/כאילו יש חיים/גם אחרי הדעת/כאילו עול מצוות/יציל אותם מעול עצמם… תראה את החושך/תקשיב גם אתה/ לחלל האילם/ תנשום

אנחנו בארץ טרופית לטינו-קאריבית לפי הקצב הפתיחה, רגאיי-רגאטון או משהו בסביבה, דניאל סטופין עולז למרות – אי יכולתו לנשום, למרות שהיא שורפת אותו. הבית הראשון בשיר מנותק מהקונטקסט. הוא נפתח במטפורה שאין לי מושג מאיפה סטופין הביא אותה: "והקמטים הראשונים שיבואו

אני הייתי הבלון שלה הפה שלי היה בפה שלה היא ניפחה לי את האגו בדעה צלולה והיום לא אכפת לה בכלל אני הייתי הבלון שלה הראתה אותי לחברות שלה וסיפרה שהיא רוצה שאשאר אצלה והיום לא אכפת לה בכלל מאיר

הייתה לי דרך על שפת הים התיכון סלעים ושמש, זהב של ים תיכון אבל זאת דרך אל עיר בלי זיכרון החול יבער מתחתייך… חלומות בכיסים מתעייפים מהחושך אין בהם צורך בעיר בלי זיכרון… ים תיכון, עיר בלי זיכרון. חלומות מתעייפים

השיר או הביצוע המלוחשש משהו עשו לי אסוציאציה לא כל כך פרועה לג'יין בירקין מדואט הסיקסטיז עם סרז' גינסבורג וג'יין בירקין – Je T'Aime Moi Non Plus. דווקא רעיון לא רע לשיר את השיר הזה בצרפתית. סיגל שחמון הייתה נשמעת

"אני אדם פשוט ואין לי מטרה בחיים/ שמתקדמים במהירות מהירה/ ומסתבר שככה גם השפיות נמתחת/ אורך ציר ה-X ולעומר ציר ה-Y" הדורבנים דוהרים על רוק אנד רול בוגי משמח לבבות המספר דווקא סיפור לא הכי שמח על בנאדם פשוט שחי

את כל הבשורות אני הבאתי לפניך את כל המראות שאספתי בעיני ואת תמיד שותקת, אולי את מוותרת תתני עוד רגע – בחיי הקול הגבוה, המנגינה, העיבוד הפסואודו אתני הזכירו באסוציאציה חטופה את עידן רייכל. האם זה הסקופ הבא? גיא-זו ארץ

למי שזוכר את סלסולה של אורטל אופק מ"בשדות של המושב". לאן נעלמה? והנה מגיע הפרויקט "עשרה לעשר", הפקות מקור של סלקום, שמוביל המלחין צביקה פיק, והסלסול חוזר על טקסט שאומר "כשנתראה אולי בסוף תראה אותי באמת". שיר אהבה שאחרי פרידה,

"עכשיו יחפשו בכל הפינות/הלוואי יהיה אם יעזבו אותי/ורק השעות יתנו את השקט/שיבוא על גופי שלי מובן לי עכשיו טעיתי שגיתי/מובן לי עכשיו כבר הכל/ רוצה לחזור למקום שאהבתי/ אבל אני לא יכול עכשיו יתרוקנו חדרים שבלב/ יתומים יוותרו מאדם/מאחורי שתי

עיר מנומנמת, שני כלבי רחוב, ריחות טיגון שעולים מהחלונות, ניקיונות לקראת שבת, השביל לבית הכנסת ערב שבת. שרים "אשת חיל מי ימצא" על המרפסת. חיים אוליאל, איש העיירה, מתגעגע. אבל הוא מדבר על "מציאות זרה" וגם על "אין דרך חזרה".

הבנאדם משקר לה. שר לה רק "מילים שמחות" ואת תחושת הכאב האמיתי – מסתיר מפניה. נע בין שקר לאמת היא לא תדע אם צוחק הוא או בוכה. רק הוא ידע – אם טוב לו או רע לו. וכל זאת למה

פבלו רוזנברג חרז את חרוזי מלכותו בפשטות יפה: "אני חי כמו מלך/ מתעורר מוקדם/ ומספיק הכל/ וטובל מכחול/ בצבעי זהב/ אני חי עמו מלך/ ואיתך נרדם/ מקבל חיבוק ונותן חיזוק" לבנאדם אין תלונות. הלוואי על כולם. מלכותו היומיומית. גם כשמרכלים

נריה חובב מאמין שהוא מצא התשובה. חייב לשיר את חיבתו לאלהים ועוד לתבל את זה בראפ. אני לא מדבר כבר על חילוני כמוני שעדיין מצפה שאיזה שיר קודש חדש יקרב אותו לשכינה ולתשובה הנכספת. אבל גם מי שמבקשים חיזוק לאמונתם

הוא רוצה להסביר את עצמו. רוצה לשחרר כל מה שעצור בו. לא לראותה מולו. אולי עדיף לו להיות זר לה. שתיקח לה שקט של כמה חודשים. יחזור אליה עטוף כמו מתנה לחגים. מיכה הרשליקביץ' שר את הטקסט בטון דואב, רופס,

יש משהו מאוד דרמטי רגשני ולחוץ בביצוע הזה, סינגל ראשון מאלבום בכורה צפוי של אמיר דדון.  הבנאדם מתעורר מחלומות מוזרים, הלב "משתולל מדאגה" , הראש עם חיילים רחוקים מהבית, גם משתגע מהבריאה, מכל החלל הגדול, אבל לא מתערב במעשי אלהים,

התשנה תיסלם עורה? התבצע מהפך בסגנונה? התסור מתלמה? וכי למה לה? תיסלם חיה ותיסלם מצוירת היא תיסלם של אותן נפשות פועלות ושורדות שמנתבות דרכן בעידוד הפרויקט הסלולרי בלי למהר לשומקום, כמו שאומר השיר. יש זמן, השעון ממשיך לתקתק, אבל למה