סינגלים חדשים

עוד בטרם צלילים, קראתי הטקסט (ראו למטה)  פעמיים ושלוש. אני מקווה שלירן נדל, יוצרו, ישב עם שיר ביטון להסביר לה כוונת המשורר בטרם נכנסה לאולפן. לירן נידל מנסה להתפייט על נושא האושר.  אני אומר להתפייט כי יש תחושה כי מאוד רצה להרשים

היא עולמו-מדהימה-אותו משלימה-נסיכה-הולך על כל הקופה-עד לחופה. גם אם עידן יניב יישבע שהוא מאמין בטקסט הזה, אני מצהיר בשבועה שלא אאמין לו. אני גם לא מאמין שיש מדינה בעולם בה משכפלים כל כך הרבה זבל טקסטואלי. בז'אנר הים תיכוני כולן

מני בגר שר על בלגנים בחיים, חסמו את הטלפון, לא מסתדר גם בבנקים, הבית שבנה התפוצץ לו בפנים, גם על "מדינאים פוליטיקאים" (יש הבדל?) שמפזרים הבטחות, על אנסים, גנבים, פשע, ובתוך כל זה – אתה גם נתפס על מהירות. הקיצר,

וכשהשמש תצבע אדום עד אליך אל ארצות החום ואוניות בתוך ים גדול יביאוני הישר אל המקום עד שתעלה להר, עד שתעלה אלי להר. ואין סיבה לנדודי עכשיו אך הדרך טובה אלי בסתיו האדמה מתוקה כל כך והאופק – אני קרב

אלדד פרי, עו"ד מצליח בבאר שבע ובעל מסעדה, מנסה כוחו בשיר ובזמר. שאפתנות היא תכונה מבורכת, אבל גם לרצון הגדול יש מגבלות שלא אתה (היוצר, הזמר) יכול לשלוט בהן. קוראים לזה כישרון. או שיש לך או שרחמנא ליצלן – לא

שיר דכדוך עירוני שנפתח בחצי דקה של צליל אווירה. הבנאדם משוטט ברחובות, מרגיש חיי כלב, רגשות שמתערבבים בין מתוק ומר, קדושה לעליבות ("חמור במכנסיים") ובין חוסר תוחלת ("הכל יעוף ויעלם באור") לאהבה וגם מוות שמקבל משמעות אירונית ("מת כמו מלך"). אייל

ייסורי שימי הלא צעיר. ראשו סחרחר, כישוף מבטה, לב שיכור טובע ביופייה, והיא אפילו לא ידעה. הוא לבד, והיא רחוקה. לא נותר אלא לתת לדמיון ללכת במקומו. לא סתם אמרתי "ייסורי שימי הלא צעיר", כי האהבה בשיר הזה היא מהסוג

פבלו חיפש מילים יפות להביע מציאת האהבה. חיפש אותה בנרות – מהפירמידות של קהיר ועד נמל ת"א. מצא אותה "כמו מטבע על החוף", מבקש ממנה שתרד עליו "כמו גשם". ויש לו בשיר גם "סירת נייר על גלים של אהבה". אוקיי:

"מסתכל מהמרפסת איך השמיים לא זזים/ הזיעה שי כמו קרח הידיים הם סדין/ פתאום הרגשתי קצת שקוע בימים יותר קרים/ אהבתי לקרוא, אהבתי לקרוא מצוירים בסלון" התבוננות בשמיים, הרגשת קור וניכור להווה מובילה למבט נוסטלגי לילדות, לבית אמא. ההווה ממש

"כולם יודעים שאת העיניים שלי/ את החיים שלי/ את הכוח שבי" קשה ממש לבטא כמה אהבה יש לו בשבילה. מילים לא יגידו, ובכל זאת נרקיס מצא את המילים הכל כך מקוריות: "את העיניים שלי, החיים שלי הכוח שבי". שאעביר ביקורת?

"כמו מלך/ בלי ממלכה/כמו דרך/ בלי מטרה/אני הולך/בין השמשות/לא פותח עיתון/לא רואה חדשות/כמו שדה פתוח/כמו עלה ברוח/כמו פרדסים מלאי הדר/כמו הרוח/אני שר" כמו הטקסט הפשוט, גם הלחן והעיבוד – לא יהיו האלטרנטיב הבא בפופ הישראלי. אמנון פישר, 4 שנים אחרי

"את יכולה לבחור, תבחרי לשמוח/את יכולה לרצות, תרצי את טובתך/את יכולה להסכים, תסכימי לסלוח/את יודעת לאהוב תאהבי את עצמך"… "יש בך ניצוץ של אלף שקיעות וזריחות/ יש לך זמן והוא קורה תמיד רק עכשיו/ יש בך יופי של אלף שנים

"ילדים בני עשרים מתחתנים/ שוכרים אולמות, אוכל, צלם, חים/זה לא מטריד אותי/אני ארזתי כמה ארגזים בחיים שלי/ויצא לי להכיר כאלה שאורזים/פעם בכמה חודשים ראש העיר מזמן הודיע/על חלוקה של חלומות/בתי הסוהר מלאים אדם/שמוצאים בין השורות/תשתי את הקפה שלך/ותצעקי עלי שאני

"לא לשווא היה עולמך עולמי/ היינו יושבים על החול בחוף גורדון/ והמים כמונו היו משתנים/היו הולכים וחוזרים כמו החיים "לא לשווא היה עולמי עולמך/היינו פורמים זיכרונות באוויר המלוח/כמו נשמה אחת מאלף גלגולים/ ושקיעה אחת שנשברת עם הרוח. "בין סמטאות הים

אותה הרוח בחלון/ רק שהזמן עובר יותר מהר משנדמה/לי, ניסיתי לעצור, לחשוב, אך כמעט עברו שנתיים ביומיים/ אז על הדשא בתיכון, לפני הסדר והחוק, כשכל הרעש הרחוק/נשמע לי כמו מלמול מתוק/ על השפתיים מי אינו מתלונן על הזמן שבורח. פעם

"אור מהחדר/עוד לא ישנה/הכל יהיה בסדר/זו רק עוד מחשבה/זה מרגיש כמו פחד/עוד לילה לבן/חושבת על צעד/אבל זה לא הזמן" "מבט מול מחברת/סיגריה כבויה/רומן כמו בסרט/אהבה לא שפויה/היא תרוץ כעיוורת/היא תבער כמו אישה/היא יודעת אחרת/אבל לא מנסה" אמיתי וכואב, כלל לא

שיר הנושא ל"יורדים בגדול"? מונולוג מחויך על נשים בעיניו של גבר. הבנאדם שעסוק בעצמו מפרט מדוע הוא יעדיף בחורה שמנה על פני יאנה, דוגמנית שהוא יכול היה להשיג, אילו היה חוזר במונית לסרביה.עידן-חיים דוד הוציא מתחת לידיו שיר מבודח, מלא אקשן והומור.

תני לו רק מה שבא לו, מבקש מישהו בגוף שלישי (מה שנקרא "צד ג'") בשביל מישהו שרוצה ככל הנראה לחזור אליה, ואילו בבית השני מופיע כבר החושק עצמו בגוף ראשון ("צד א'") שמתוודה  – אמנם טעיתי, אבל עדיין אוהב "תני

"תתלבש יפה, אנחנו נוסעים/הדרך תעבור כמו בסרט ישן/יין אדום יצבע את שמלתי/כשושן שתביא לי"טקסט שמנסה להחזיר את הנוסטלגיה להווה, להביא את מה שכבר נחשבת מציאות מדומה (סרט, סיפור) לראליה. פעם זה היה ככה ממש. היום כבר צריכים לבקש מהילד "להתלבש/להסתרק

פעם, בימים של "שבע", ההעדפה של מוש ושות' הייתה לנתב שירים ע"י הבלטת החיובי במציאות החיים. השאנטי הזה מאחורנו. תמו ימיו הזוהרים נוכח שמיים שמתקדרים. זוהי כבר מציאות אחרת שטופחת על פנים. מנסים לקחת מאיתנו את האמונה בטוב. העולם כבר לא

יסורי זיו רובינשטיין. מנסה למתוח עצביו על מנת להפיק מהם תועלת – "כדי ללמוד לחוש", או אולי להצליח לתקשר עם אותה נקודה במוח שתשחרר אותו מהמצב הלחוץ. אם תועלת – אז הבדידות גורמת לו להבריא, ודווקא לכתו-בריחתו יסייעו לו למצוא את

לפני רגלי עומדת דלת/אני דרוכה, מוכנה ללכת/מחשבות ארוזות בנייר צלופן/ האם יש לאן ללכת מכאן?// אתה יושב בפינת החדר/עייף רדוף עגבנייה באבל/מוכן להציץ מתוך המנעול/חבוק ידיים ופה נעול//איזה מתח/אתה לא זז ואני לא זזה/וזה בטח/אני שהלכתי ואתה שנשארת"… דפנה קינן

שרית אמיתי הראל מבקשת שקט. בשקט הזה אפילו הכלבים מחייכים. בשקט הזה שומעים ניגונים של חליל, מריחים סתיו. מתנדנדים על המרפסת לאורו של ירח מלא ושותים תה צמחים. "מלחמת האחים" נמצאת רחוק באיזו טלוויזיה.השקט כמהות. הרגיעה והדומיה – כעיקר. שאנטי

נלך הפעם הפוך: נתחיל גרסת הא-קפלה. היתרון? לשמוע טקסט, לתת לקצב להגיע וירטואלית. השיר מתחיל כמו בסיפור ילדים: "מי זה? בא ושוב עולה, את הקצב מעלה?" ובהמשך – "כל אחת תרצה להרגיש את זה". אדריכלי הראפ משחקים בלהרכיב מילים כמו בפאזל, שיצא משהו

"אם אני משוגע אז את לא נורמלית" בין עין צוחקת לעין מוטרפת, מנסה קובי צ'ינו נעים לשרבט משהו על "אהבה פנומנאלית" שעלתה על שרטון בגין "טעות" והביאה את הבנאדם עד קרשים, אובססיה והזיות. שיר פופ אמוציונאלי, מתחיל שקט, צליל פסנתר

זוכרים לו לשי עמר את "באושר ובעוני" מ-2001. מאז, נדמה לי, לא השמיע צליל. 8 שנים אחרי, והנה שיר חדש. קראתי הטקסט עוד בטרם מוסיקה, ולא יכולתי לעבור לסדר היום על שגיאות עברית מעצבנות: "אני אני אני אני/בדרך למעלה אני/בדרך

"מה קשור" שרים על רכילות במגזיני הבידור. מה יום מיומיים? כלום. על שמועה מרימים טלפון לסלב לשאול מה האמת. מי עזב, מי נפרד, והאם הם כבר לא. מה יש לעשות עם זה? ציון ברוך בקולו הגבוה בטון קצת נוגה פותח

"יופי/אומרים שיש לך יופי של יופי/אז יופי לך טוב לי להיות בלעדייך/וטוב לי גם לקרוא מדעותייך/בשירייך/הם יפים כמוך וכמה קשה/ לאהוב אותך כש…/את אומרת לי שכלום כבר לא ישנה/כמה קשה/לאהוב אותך כשאין עוד רגש אלי" התחכמות על בסיס המילה "יופי"

שירה: אופיר צנחני, תופים: עדי נהלי, גיטרה בס:  אנטון פלוטקין, גיטרה חשמלית: מקס שצ'דרוביצקי, קולות: שירן צפירה. יש בשיר החדש של המוזות (לפי דף היח"צ – הרכב שהוא מקבץ של "קיבוצניקים, יוצאי חבר העצים ותימן" כאילו שיש הבדל בין קיבוצניק

חרזני המילים שאחראים לדבר דואט ה"פיצריקה" (עם אייל גולן) מנסים לשרבט את אגדות טריפונס של ימי מועדון "אריאנה" ביפו. זה מגיע כמעט כמו כתבה בעיתון "אלף תשע מאות שישים ושבע/ זמן קצר אחרי המלחמה…" ואז מגיע סיפורו של זמר ששר