סינגלים חדשים

זה איציק שמלי ממשרד אדריכלי ההיפ הופ הישראלי? מה קרה לז'אנר שלו, שהוא עד-כדי-כך "התמזרח". לא שאני נגד. כולנו סובלים ממצוקות, החיים לא קלים, ובמיוחד כשעוסקים במוסיקה, אבל גם בשעות הקשות מנסים לשמור על זהות. והנה צלילי החאפלה בכפיים, בידיים, ברגליים,

מיתר קוטלר גייס את ענת בן חמו כדי להעצים שיר המתבסס על המשפט הנפוץ והנדוש "הכל או כלום". על עטיפת הסינגל תצלום של אדם שאת זעקת פיו סותם שעון, יענו מטפורה פילוסופית. השיר ינמיך את הציפיות.  מתחיל איטי בצליל אווירה

מה שהיה הוא שיהיה. קמים והולכים לישון עם החדשות. רדיו, עיתון, טלוויזיה. יום בא ויום הולך, ולאן כל זה לוקח? "אין חדש כלום לא זז אצלנו בינתיים, חדשות, עיתונים, לישון"   החדשות לקחו את התובנה הקלושה והנדושה  של עולם כמנהגו

אח, איזה בוקר יפה, הביטו לצדדים, ראו גלים באוויר, בוקר מדברי נאה, נצא לטיול ונלגום טיפת קסם וקודש, בוא נשתחל אל בינות מקולים, "פעמות זעם יכו בחזנו", ממזרח אוהלינו יפציע השחר, והנה גם עדרים יפים יוצאים במחול מטלטל, אח איזה

רגש מתפוצץ, נושמת אבק כוכבים, גם רוצה להתאבק (באבק כוכבים?) להתעורר למרות שלפי עודף הקפה שזורם לה ולעמיתה בעורקים – הייתה צריכה להיות ערה. הילי ילון בקול שברירי "ילדותי" משהו מנסה לשתפני בחוויה ספק מציאותית ספק חלומית המתנהלת בין כביש

"מביט אל השמיים, שמש מסנוורת/הולך על התקרה, הדרך מתהפכת/כותב על האוויר והקווים לא נפגשים/הזמן לא מרפא את הכאב סוגר את החלון, שמש נעלמת/עולה חצי ירח הדרך מסתבכת/שם מילת חיפוש, אולי אמצא את התשובה/ הזמן לא מרפא את הכאב. הזמן לא

"יום ועוד לילה יחלפו, אבל אני אשא אליך את נפשי", מתיפייפת-מסתלסלת-מתקשטת אורטל אופק במילים ועוד מוסיפה כהנה וכהנה מליצות – "קלעת זר לראשי … יושבת מול הים והאופק מחייך כשאני את דמותך חולמת".הטקסט נשמע התגנדרות  ארכאית משהו במילים, כאילו נועדו לשרת

"ואתה יכול לבטוח/בליבי אתה כתוב/בשבילך אמצא בי כח/ואור גנוז אם תסע חסר מנוח/כך אן כך אתה עמי/לא אוכל אותך לשכוח/כל עוד אני אני/ זה הרגש זהו שורש/צערי ושמחתי וצערי/זה רעב גדול/זה צורך/זה בושם על עורי העולם שעל כתפייך/עוד רובץ כבד

זוכרת את פניך/ואת מבט עיניך/והימים חולפים בלעדיך/למי תמיד הקשבת/על מה תמיד חשבת/אני אזכור כמה שאהבת … צועקת אליך בקול ואתה לא עונה לי/רוצה רק אליך אז למה אתה לא עונה לי/ראיתי אותך בשמים, לוחש עם המלאכים/ תבטיחי לי, תבטיחי שתחייכי"

עד כה, לילה מלקוס זוהתה אצלי, ואני מעריך שלא רק אצלי, כזמרת של קצב דרום אמריקני בידורי, שלקוחותיו הסתמנו כמשהו בין ועדי עובדים שיצאו לנפוש באילת ובים המלח ובין צרכני שמחות סוג משהו. ממש אין לי שום דבר נגד. גם

ובסוף השיר בא לך לשאול: והיא ידעה שהיא כזו, שליבו יוצא אליה, שהוא בקושי נושם, שאהבתו היא ללא סוף, שהוא מרגיש איתה גן עדן. רמי לב חיבר אוסף קלישאות לשיר אהבה ומסר אותם להברי. אלהים יש בשיר? יש גם יש.

"מחכה כל חייך/לדבר הגדול/שאולי הוא יגיע/ וישטוף את הכל/כמו שציירת במכחול/על דף לבן בגן/אמא, אבא, ילד, אוטו ובית קטן/רק שכחו לספר לך/אם החיים הם ציור" חן ליאוני מביעה תחושה של פספוס. נדמה לי שגם לה לא הכי ברור מה בדיוק

ראפ הוא  טכניקת דחיסת מילים למסגרת של קצב מוסיקאלי מתוח כמו קפיץ. אין מקום לפאוזה. Shoot. אתה צריך לירות משפטים בקצב ולהעביר את הסיפור/תובנה. כמו בכל ז'אנר גם כאן – הכל תלוי בטיבו של המילוי,. ההבדל בין  טכניקה לאמנות הוא כהבדל

נו, די עם הכוכב נולד הזה. יש משהו מעיק, מדאיג ומעצבן במדינה שעסוקה אתמול, היום ולמחרת בכוכב נולד. קואקס של רועי פלג ונעם מאירי לוקחת את כוכב נולד לכיוון שיכול לשמש פלטפורמה למחזמר רוק על התופעה. "אני כוכב נולד מותק

"בזמן האחרון/ נכתבים בי שירים// עופות מוזרים/ חולפים לי בחלון" בהכירי את הכתיבה של יהונתן גפן, אני יודע שהוא אינו משורר הטרגדיה. ברוב המקרים, תמצא בכתיבה שלו אם לא הומור, אז טון של אירוניה משועשעת. גם את שיר ספת הפסיכיאטר

נינט מול עצמה במראה, מול העולם הרע שמנגד. מה הקשר? האם העולם הצבוע והמזויף הוא שגורם לה לרצות להשתנות או שמשתק אותה? "רוצה לרגע להיות מישהו אחר/ בלי לנסות להבין את העולם". מצד שני היא מבינה מה קורה ויש אפילו

אנחנו באגף הקונפקציה של בית החרושת לתעשיית ה"מזרחית" – אם נקרא לז'אנר בשמו. מה זה "מזרחית ישראלית"? לא סתם אמרתי "קונפקציה". יש כאן, לפחות מבחינת הטקסטים העיבוד וההפקה, מתכוני ייצור עממיים המוניים שמעבירים משיר לשיר. תמיר צור הוא יצרן המונים

כשהיא תבוא הלילות הריקים ייעלמו/ החלקים השקטים ישמעו כשהיא תבוא/ כשזה יקרה כל החיפושים יגמרו כאילו שלא היו מעולם// והיא תבוא כמו קרן שמש/ אל תוך החדרים החשוכים/ןתאיר מבפנים/והיא תבוא  בלי להודיע כאילו שהייתה כאן תמיד/ היא תבוא לתמיד"….  

מה זה עצבנית עליו – "אתה הופך הכל לאבנים וחול", מבואסת אפילו על כוס התפוזים שסחטה עבורו, גם על כך שלא צפתה שהוא הגיע אליה רק כדי לנפוש, לא נשארת חייבת – קיבל בראש עכשיו שיעוף לה מהעיניים – "לפני

עשר פעמים, אם ספרתי נכונה, מופיע הפועל "אהב" בשיר, כדי שלא נטעה. זה אכן שיר על אהבה. הבחורה בשיר מאוהבת. ואחרי ששמעתי את השיר, מבחינתי היא יכולה להיות גם לא מאוהבת, או בכל מצב צבירה אחר. השיר לא העביר אפילו

קריאת הטקסט לבן על שחור אומרת ששגיא זקוסקי אולי צריך להסתפק במה שהוא טוב בו. הבנאדם נזכר באהבה ישנה "סתם מהרהר/האם עודך לבד"… "סתם" משמעותו – כלאחר-יד. באקראי. אבל בהמשך השיר מתברר שמדובר במקרה כלל לא "סתמי" – לב שבור,

"גסטהאוס", הרכב הפאנק מאז 2004, הגיע כנראה לשתי תובנות. אחת שהשפה האנגלית בארץ אינה תורמת לרייטינג, למרות שפאנקי ואנגלית משתדכים טוב יותר מאשר פאנקי ועברית. וגם: אם כבר הולכים על פאנקי בעברית, אז שיהיה מספיק פופוליסטי – שיספק גם כאן

חיפשתי מילים על עטיפת הסינגלים – לשווא. ואולי מוטב שכך. לאוהב אין הבטחות מהירח, יש לו לב שפורח, יש לו אהבה שמגשימה את "משאלות הנשמה" כמו "אלף תפילות של מלאכים". מישהו צריך לגלות ליצרני המילים שתם עידן המליצות המתיפייפות בכוח,

"תני לי אוויר וכל העולם יעצור כי את איתי, טמונה בליבי. תני לי אוויר מבטיח שאשתדל אבל בדרך שלי, אהיה מי שאני" אני מבין שליבי (כוכב נולד 6) אינו מחפש דווקא או רק את רחבות הריקודים, הגם שהשיר הזה ממש

אל תאמיני לו, מציע רון שובל לגברת שליבה נשבר בגללו. הוא מוכר לך חלומות מתוקים. את כבר לא ילדה קטנה "זה ידוע מלפני מיליון שנה". פה אני נעצר. רון, מה ידוע?! אז הנה דוגמה על הפתיחה, איך אפשר לחרב טקסט

במכונית ההיא הישנה/נשרפו שעות בנסיעה/כל הלילה בגשם/אבל העיר הזו נגמרה/בשבילה/מהר כמו ממתק/אני לא מתכוון ש/יכולתי באמת להיות יותר טוב/מכל הגברים שנפלו כבר ברשת/אבל עם יד על הלב אני חושב/זו לא אהבה מה שאת מבקשת// לא חשוב אם היית/מלאכית או לילית/אם

משבת עד כניסת שבת /a> הבאה על בחור שמקנא ב…צבא שיש לו את מי שאהבה נפשו.  לפי השיר אני יכול לשער שהיא משרתת ביחידה קרבית רחוקה ומקבלת חופשות אחת לכמה שבתות. ומה איתו? בזמן שממתין לשובה, יושב בבתי קפה, הולך לסרטים

השיר כבר מקום ראשון בהורדות? אין בעיה. יהיה מקום ראשון. מתכון? טקסט? מוסיקה? הצחקתם. פס היצור של מוסיקת החאפלות עובד נונסטופ. טקסטים על שוברות לבבות קונים לפי משקל. מוסיקה: שבלונת קצב. לא צריך יותר. למעשה כן צריך: שני זמרים בעלי ותק ומוניטין

כשסרנגה עובר לעברית, דוויקו מנצל את הפירצה, אולי יהיה המלך המקומי החדש ביוונית. דוויקו? אז צדקתם: שמו המקורי אינו דוויקו אלא דוד שאלתיאל, חובב יוונית מבית ההורים. מתמחה במוסיקה שמגיעה מהטברנות הים-תיכוניות. יהודה פוליקר הזמין אותו פעם לשיר ב"בטברנה" של שמעון

"אחד אחד בלחישה, שוב הם מגיעים/עם מעיל וספר קטן הם באים/מאחורי קירות גדולים נשמעות תפילות/כוכבים יפים מאירים בלילות// "רק תיתן לי יותר/אני לא מוותר/על טיפה של תקווה/שלי שלך//לאט לאט ללא סימן מתפתל השביל/איש אינו יודע לאן הוא מוביל/וכמו עיניים עצומות