ליטל
משדרגים את מוסיקת החאפלות? נתחיל עם השעטנז: כותבי הטקסט העוסק, איך לא, במבטו של הגבר על מי שאיתו הלכו על לשון כילאיים: "אני לא גומר עלייך במכות", שזו שפה ערסית סופר אלימה. מצד שני: "אני לא נופל עלייך בטענות, רק
12/06/2014
משדרגים את מוסיקת החאפלות? נתחיל עם השעטנז: כותבי הטקסט העוסק, איך לא, במבטו של הגבר על מי שאיתו הלכו על לשון כילאיים: "אני לא גומר עלייך במכות", שזו שפה ערסית סופר אלימה. מצד שני: "אני לא נופל עלייך בטענות, רק
הקולקטיב מעבירים דף יחסי ציבור המכיל ביקורת חו"ל. הם כבר שם. מקווים כי ארצנו תהיה קטנה עליהם בקרוב. שיר הגעגועים הזה אכן מסמן מקוריות, שראויה לצאת למסע סביב הגלובוס ולהיכנס לרשימות השידור של תחנות הרדיו החשובות (זה קרה ממש עם
במסע הזה, עילי בוטנר כבר לא ממציא את עצמו מחדש. הוא כבר תוחם עצמו לתוך שבלונת להיטים מלהיבים שמדיפים ניחוח ארצישראלי מסוים, מותאמים לנוסחה הקולית של אדר גולד ואוהד שרגאי. המוסיקה מובילה אותך אל האופק האופטימי, אין מקום לדאגה, אלא בעיקר
לואי מרשל? (מגדולי מנהיג ארה"ב בסוף המאה ה-19 תחילת ה-20) למה? השיר לא יסביר מהות השם. מדובר בפרויקט-ניסיון של החברים דן תורן את יובל מנדלסון לפרוץ דרך אל נתיב חדש בפופ המקומי באמצעות הרכב, שדף יחסי הציבור מיהר להגדיר "סופרגרופ" (מונח
ריטה מתפלספת. מה הם החיים, אם לא רגעי האהבה שהבנאדם צבר משך חייו. עבר סערות וטלטלות, אבל הכל מסתכם ב"רגע אחד מושלם". השאיפה היא לעצור את הזרימה ולהיזכר ברגעי האמת בתמימות האופיינית לילדים. ("אהבנו כמו ילדים" – הומאז' ל"פנים אל
שרית ברקן בחרה טקסט מינימליסטי, כדי לשדר את התחושה. גם הטון מאופק, נמנעת מדרמה. לבקשה לסתימת פיו מתלווה נקמה: שמש חסרת רחמים תשרוף אותו על כל מה שעשה. אחר-כך ירד גשם ותבוא הקלה. הדרך הנכונה בעיניה משולה לבכיו של תינוק
כמה שירי אהבה נדושים נכתבים כל שבוע? דארלינג, הישארי איתי, אני זקוק נואשות לאהבה. אני לא טוב באהבה של לילה אחד. סקס זה לא הכל. להאמין לטקסט הזה? באים המנגינה והטון ואומרים: נדוש, נדוש, אבל תקשיב ללב. הבנאדם באמת כואב
טובים השניים. בשניים מתחזקים יותר. וכשיונתן רזאל מוסיף קולו, הדכדוך והתסכול נכנעים לתקווה. טל שגב מספר לנו שקרה לו משהו טוב – "בזמן האחרון אל עצמי התקרבתי / קרוב לים שמתי את מחשבותיי". יאוש בגלל חום? בגלל עייפות? שנגחך קמעה?
צליל גיטרה חשמלית סטייל מזרחי חובר לצליל אקוסטית, כפתיח לטון הדרמטי של מאור פרץ (משה בין הצבע של נתן גושן למלודרמה של רפי פרסקי) המתאר סיטואציה של מי שנשאר לבד מול דמות אהובתו הספוגה בכל מקום בבית. מנעד הדרמה של
סינגל שני של Moz מתוך האלבום הממשמש ובא בעל השם המתריס World Peace Is None Of Your Business. שיר שעוסק בילדות ובהתבגרות. בטון המלנכולי אי אפשר לטעות. גם במוסיקה. זה מוריסי בעיבוד בס אנד דראמס. נשמע כאן במיטבו. כלומר –
את "האגס 1" שמעתי לראשונה באלבומו של אהוד בנאי "קרוב" (1989) שיר געגוגעים לבית סבא של מי שאין לו עצה ותבונה כנגד הזמן. שיר של מתח בין תרבויות, אהוד יצא אז למסע בזמן. מתרגם את מראות העיניים ורחשי הלב בין
מה הוביל את האחות שבת לכתוב טקסט כזה לאח שבת? מנין היא באה ולאן הוא הולך? הטקסט עצמו אינו מפזר עננים. לעיתים הוא מערפל במקום להבהיר. במעין-וידוי על תהליך שעבר בניסיון לקיים קשר אינטימי, שלומי שבת שר "לא נגלה את
בדף שצורף יש מידע חוץ-שירי, לפיו נכתב השיר מחייל אל אהובתו. הוא (הדובר בשיר) חוזר ומדחיק את הניסיון המר: "את כאבי החושך, את כל מה שבוער/ ספגתי בשתיקה ושוב אני חוזר". עכשיו גם הוא רוקם לה הגנות מפני הרוע, מתכוון
ג'ורג' אזרה. כבר השם מיוחד. גם השיר. קול עשיר, גבוה, הומה. ז'אנר? פולק פופ? סינגר סונגרייטר שמספר את תחושות אהבתו בקצב בס מוביל ומקדם. בשבילה הוא מוכן לוותר על הכל, ויש לו על מה לותר. אין שום דבר מסעיר בשיר
כמעט כולם שרים בשביל המזומן. לא חדש. לא רק זמרים "מזרחיים". גם פורטיס צריך כסף, ומוטב כסף גדול. אבל פורטיס בחר לשיר על השקר הגדול של זמרי הז'אנר הזה, אלה שממשיכים לחגוג בחתונת הכסף בכפל משמעות – גם מי שחוגגים
תצמדו לסלואו. דנה ברגר מצמידה לסלואו של פעם. אקלים מיינסטרימי נוח. גם הטקסט אינו דרמטי, לא תסכול, אלא השלמה עם ההווה והתרחקות מן העבר. העבר מתקשר למשברים, חסרים, דמעות. בהווה – אינה עוד נלחמת במערבולת הרגשית הזו. בוחרת להשלים עם
דמעות כנהר – מטאפורה שחוקה. עדיין, דמעות זולגות כדמעות זולגות מצביעות על סיטואציה קשה, כאן בשיר – פחד מבדידות. הפיתרון: "תן לי יד – נפחד ביחד"… ביחד קל יותר להתמודד. זו אינה רק הצעה תיאורטית, אלא הצעת הלכה למעשה לעזר
אולי הטיפול הפסיכולוגי בכל זאת עשה משהו. אביב גפן מתכתב עם אביו, מסכים לא לטחון עוד את הילדות השבורה, לסלוח ולבקש הידברות מחודשת בין אב לבנו, כי עד היום זה לא קרה. למרות הסליחה – הכאב עדיין חד. כאב של
הבנאדם מרגיש טובע, נסחף בזרם, ראש מעל המים. רואה חוף מרחוק. זה קורה כל פעם שהיא איננה בסביבה. זה השיר שהבריטים הכי אוהבים השבוע. Dennis Princewell Stehr, דניס פרינוול סטר. שם מלא. שם במה: Mr. Probz. יליד 1984. אמן היפ
הזיכרון של יענקל'ה רוטבליט: מותם של החברים נמהל בחייו. זורם בדמו. אתה יכול לברוח לסוף העולם, אבל גם בזקנתך תמשיך לשאת את כובד משא מותם של מי שיישארו צעירים לנצח, שחיוכם תמיד חומק אל הצל. פוליקר לקח את המילים לחלקת
"אף אחד לא מדבר על הילד", אבל "כולם מדברים על הילד" וגם "את מה שאין לומר – שותקים, סוגרים בשקט את הדלת". נעם רותם מתבונן, חש ומתאר סיטואציית סלון של משפחה שאיבדה את "הילד". אין כאן השתפכות. לא מלודרמה, אלא
דיימון אלברן עשה עד היום כמעט הכל כדי להימנע מאלבום סולו. הוא הסולן של "בלר", יש לו 4 אלבומים תחת השם "גורילז", סופרגרופ תחת השם Good, the Bad and the Queen, הוציא שני אי-פיז בשם Democrazy, הלחין לסרטים של מייקל
מאניק סטריט פריצ'רס מגישים מנה ראשונה מתוך אלבומם Futurology. האם היא מעוררת תיאבון להמשך? ניקי וייר Nicky Wire מתייחס בשיר לדבריו ל – Øresund Bridge המחבר בין שבדיה לדנמרק. "לפני זמן רב, כשחצינו את הגשר הזה, חשבתי על עזיבת הלהקה
"זה יכול היה להיות הסיפור העצוב ביותר שסופר מעולם", שר פרינס בפתח הבלדה הזו. המסמנת חידוש היחסים חברת המוסיקה Warner Bros. בלדת הרגש מטפסת לשיאים בשימוש בקול הצרחני (פלסט), צליל קלידים חסכוני, קולות ליווי. פרינס מקונן על אובדן היחסים, נזכר
האחיות לירון וטלי כרקוקלי, יוצאות התוכנית "אקס פקטור", ממשיכות בתלם הקאברים, אולי מתוך תחושה של – ללכת על בטוח. הן חברו למפיק המוסיקלי שחף מורן (רמיקסר שמיקסס בין השאר להיטים כמו Diamonds של ריהאנה) כדי להוציא לפועל שיר של הצמד השוודי Ask
מנגינה שבאה באביב, אבל עדיין נמצאת בחורף. דניאל סלומון בבלדה תחושתית, טון של געגועים נוגים, עיבוד והפקה לפסנתר ומיתרים בטעם של פעם. מסוג השירים שעצבותם היפה מחלחלת בקלות יתרה ונסבלת. קונוטציה: "אמא" הישן המכר משולה חן ("אמא, הו אמא /חבקיני
מזמן לא שמענו להקת בנים חדשה עם לב צעיר ופראי, והקיץ המתקרב מתאים לקלילות הנסבלת או הבלתי. הואמפס מבריטניה The Vamps מוכיחים שוב את עוצמת האינטרנט. ההצלחה שלהם התחילה משם. 'Can We Dance', הסינגל הראשון שהגיע למקום השני במצעד הבריטי באמצעות
יש להם בחוף המערבי אמירה, שאם את לא שותה, אתה לא במשחק. "אבל לך יש את המוסיקה, הלא כן". כך נפתח הסינגל הראשון של לנה דל ריי מהאלבום Ultraviolence. דל ריי, שביצעה את השיר לראשונה בפסטיבל קונצ'לה, מתארת כמה תפיסות
איתי לוי מקונן התרפקות על העבר. אין לי מושג בן כמה הוא, אבל זה נשמע כאילו עברו עשרות שנים מאז היה ילד. גם אני הייתי ילד בשכונה דרומית, אבל אני לא עסוק בגעגועים, בטח לא ברמה הפשטנית המופרזת של השיר
את האש הזו שהוא הבעיר כבר אי אפשר לכבות. "אנחנו נישרף אנחנו נישרף" שרה קינה גראניס וגם: "אל תסתכל אחורה, אין מפלט מהחום" האהבה שרפה אותם. על כך שרה קינה גראניס, בת 29, חצי יפנית, חצי אמריקנית, סינגר-סונגרייטר. קול גבוה