כשהעניין בתחרות המוסיקלית, הולך ומתפוגג , ממשיכים להפיק תוכנית מתיחות. החייך-אכלת-אותה חזר במתכונת מושקעת יותר, כאשר המתמודד, אלמוג בקר, הוזמן על ידי חברתו לספא פיקטיבי מפנק, שנבנה ליד האולפן. קיבלה אותו המעסה הפיקטיבית רותם סלע, וכל השאר מוכר למי שצפה.
איך מפיגים את השיעמום? מביאים כלבים לתוכנית, השופטים מחליפים מקומות, שירי ונינט שרות דואט כקונטרה ל"מזימת" השופטים. אודישנים לבדם? – הצחקתם. אסף אמדורסקי סובל. בלחץ השופטים הוא נתן כחול לסהר טויטו – "הפייבוריט של איתי לוי" ששר "כל יום כמו
המנחים, אסי עזר ורותם סלע תהו, בצחוק או ברצינות (אצלם לעולם לא תדע) אם ייחוס משפחתי משפיע על השופטים לתת "כחולים". אודליה רנד, הבת של שולי רנד בחרה בשיר הכי בלתי צפוי לתחרות – "אוטו זבל" של בנימין ויסלר, של
תוכנית ריאליטי מחפשת דרמות. מתמודדים שעברו חוויות קשות, הורים גרושים, טרגדיות, מחלות. תרגשו אותנו עד כלות, תנו לנו להזיל דמעות. קרן פלס פתחה ברז של דמעות, אחרי ששי המבר שרה "פעם את לילה" שכתבה על רקע תקיפה מינית. החומרים נפלאים
ללא כרטיס לאירוויזיון בסוף העונה, מחפשים בהכוכב הבא בנרות להמציא עצמם מחדש. כל עוד זה לא קורה (נו טוב, בכל זאת נינט) – שולפים טריקים משומשים כמו – תוכנית מתיחות. מתיחות תמיד עבדו – אין שום סיבנה שלא יעבדו גם
הדמעות של שירי מימון אחרי "כל יום כמו נס" ששרה נועה יוספאן לא היו דמעות תנין. השיר הציף אותה ברגשות בגעגועיה לגיטריסט יונתן פריג' ז"ל שהלך לעולמו בשנה שעברה מדום לב, והוא בן 41 בלבד. ההתרגשות הזו לא היתה מתרחשת
קשה להתרגל ל"הכוכב הבא" בלי "לאירוויזיון". אז רגע, מה יקבל הזוכה ב"הכוכב הבא" במקום בחירה לייצוג ישראל? מיליון שקל? אל תרימו גבה. קטן על התוכנית. עוד מירוץ למיליון. בשורה התחתונה – ריאליטי מכל סוג מסתכם במילת הקסם – כסף. איך
מה מחפש סיימון קאוול, ענק הראליטיז מוסיקה בישראל, מדינה בה תעשיית המוסיקה אינה בלשון המעטה מהטופ העולמי? מה בדיוק יהיה חלקו בתוכנית, כמה ישתכר והאם ינכח פיזית לכל אורכה? האם נדרש ללמוד עברית? מדוע בחר במרגול? ההנחה שיש כאן Win
נער בן 13 שר שירי אהבה למבוגרים, בלשון נקבה. זוהר זכרוב כבר עולה על פס היצור של הזמר הים תיכוני. רשיון העבודה ניתן לו מתוקף זכייתו בריאליטי "בית ספר למוסיקה" . הלגטימציה מתחזקת כשהמנטור הראל סקעת מצטרף לדואט. חילקו תפקידים
המבחן הוא – כמה ילד מצליח להישמע כמו זמר מבוגר מקצועי. המדדים הם קול, אינטילגנציה, רגש. הראל סקעת ידע מה הוא עושה כאשר בחר לזוהר זכרוב את "הנני כאן", שחשף אותו בגדול בגמר "כוכב נולד". זהו שיר שקשה לפספס גם
יש שירים שבנויים על רגש נטו, שבאופן טבעי מייצרים ריגושים גדולים, ובתחרויות ראליטי מוסיקה יש להם יתרון כמעט אוטומטי על שירים אחרים, וכשהם ניתנים לזמרים טובים – התוצאות אינן יכולות לאכזב. מצד שני: ביצוע מעולה עשוי להביא אותם לשיאים חדשים.
המבוגרים לא מאמינים שילדים יכולים לשיר ככה. זה אינו זכור להם מהגיל שלהם. משה פרץ, נזכר בהתרגשות בביצוע שלו של "אמא" בהיכל התרבות לפני שנים – שלאחריו הזמין את אמו שהתאלמנה לבמה. סערת הרגשות חזרה בבת אחת במהלך ואחרי הקאבר
בכל האינסטנט שהפקת בית הספר למוסיקה מנסה לייצר – מורים, ציונים, שעורי בית וגם מסיבת סיום, עדיין קיימים הילדים, שהם האלמנט האותנטי בתוכנית. הסיבה: בגיל הזה אתה לא יכול לשקר, לשתף פעולה עם מניפולציות לקידום הרייטינג. הילדים מופתעים כשלפתע ה"מורים"
הנהלת בית הספר למוסיקה בוחרת את המורים הכי מתוקשרים במוסיקה להוביל את התוכנית, אבל נכון לעכשיו אחרי הסולואים והדואטים, מעט למדנו מהמורים הנחמדים, ויותר התפעלנו מהכשרונות המזמרים. לנועה קירל, סופרסטארית, חביבת המיינסטרים – אין מה לומר אחרי הביצועים פרט ל"חמוד",
זמרת מקצועית אחת יוצאת על בטוח מבית ספר למוסיקה. הילי משייב קופצת כיתה לאקדמיה למוסיקה. היא תמשיך לשם. השאלה היא לאיזה מסלול הוא תכוון: מוסיקה קלאסית או פופ. ברור מהו המסלול הקל יותר לכוכבות. לפי המנעד והאינטלגנציה שלה כפי שהיא
הודייה בגייב בת 9 אומרת שהיא צריכה ללמוד ולהשתפר, עד שבסוף היא תהיה … מופרסמת. ככה במילים שלה. לא יודע מי לימד אותה את המילה "מפורסמת", אבל מי שלימד, צריך לומר לה שפרסום הוא תוצאה, לא מטרה, ובגיל הזה להכניס
בבית הספר למוסיקה התחילו תחרויות בדואטים. כלומר – התמודדויות בכאילו, למרות שבסוף יש תוצאות. הזוכה בתואר "תלמידה מצטיינת" היא מי שהכי קרובה לשירה מקצועית בוגרת – מיקה משה מהכיתה של מירי מסיקה. לרגל האירוע ביצעו המורה והתלמידה דואט – "שיר
לשמוע ילדה בת 11 שרה סלין דיון במנעד מפותח בלי רעידה בקול, בלי מאמץ. היא שרה את Ashes בקול גדול, שאינו תואם את הגיל הזה. מה מביא ילדה בגיל שלה להאזין לדיוות כמו דיון, ויטני יוסטון? ילדות בגילה מאזינות נאמר
באודישנים לבית ספר למוסיקה אין הערות. אין אבחנות. כולם טובים ומצויינים. כולם מחוייכים ועפים על עצמם. ה"נבחנים", ההורים, המורים. מתק שפתיים. יש תחושה שזה אינו בית ספר לילדים שרים, אלא מוטציות של ילדים, שחלקם נשמעים לגמרי מבוגרים. כזו נראתה רום
האוסף האיכותי ביותר – מאז ש"כוכב נולד" נולדה. כשמקשיבים נטו בלי הטררם של התחרות והטלוויזיה, מגלים עוד יותר את יופיים של הביצועים. האוזניים מתפנות להיות יותר סלקטיביות. עשיתי באחד הטורים רשימה של המועדפים שלי. בהקשבה לדיסק אני מתרשם ש"לצלול" של
נועה קירל בת 16 נחשבת כוכבת הפופ הגדולה בישראל, תופעה שלא נראתה בעבר. מיליוני צפיות, אלפי הורדות, מובילת קמפיינים. קירל היא מוצר מוצלח לפי דרישה, שנבנתה כדי לשרת את התעשייה, בטח בתקופה כמו חנוכה. קירל כבר למדה את כל התחבולות
ילדים מסלסלים כבר מהחיתולים. את "אלבי מעאק" של נסרן קדרי שמעתי פעמיים בפרק השני של בית הספר למוסיקה. גרסה אחת מנעמה אדרי מאופקים. השניה – מזוהר זכרוב מנשר שבחיפה – מדויק, בוגר, נקי, מהוקצע. הם למדו גם לשיר בערבית. הסלסול
בביקורות על עדן אלנה באקס פקטור ישראל (ראו מימין): ב-19.10.17 כתבתי: "אפשר כבר עכשיו לסגור את הבסטה. לוותר על המשך העונה השלישית של אקס פקטור, לחסוך את דרך הייסורים של הצופים, הנאלצים לספוג מניפולציות של עריכה וטונות של פרסומות. נמצאה הזוכה:
התחרות בגמר היתה בין מיה כהן ועמית שאולי. שתיהן מצויינות. הזכיה של שאולי עם Jealous של לברינת' מוצדקת – הן בבחירת השיר הנכון לגמר, גם בביצוע המלוטש, בביטחון העצמי, במיומנות לשיר פופ באנגלית. כוכבת של העכשיו. ההכנה שלה למעמד היתה
מישהו כתב על הסכמתו של פורטיס ללכת לתוכנית הריאלטי-שירה ("אקס פאקטור") – שקיעתה של הזריחה. לא זוכר שנכתבו דברים דומים על יובל בנאי, שלומי ברכה, אביב גפן, רמי קלינשטיין, גם הם שופטים מנטורים בתוכניות לגילוי כישרונות. גם להם היו שיקולים
