איפה להתחיל? ב"נשמה" או ב"מסיבה"? אם עדיין לא הבנתם, שלומי שבת עשה הפרדה באלבומו החדש בין שירי אהבה שקטים ובין שירי חאפלה שמחים. דיסק אחד – דאון טמפו, שני – אפ טמפו. "נשמה" מזוהה עם שיר אהבה. מה עם הנשמה ב"אחד למסיבה"? אל
דואט בין שני זמרים הוא לעיתים שיטת קידום של טובים השניים. תן לי ואתן לך. הרווח – כפול. הדואטים ב – The Voice נכפו על המתחרים למען עמוד בתנאי הפורמט-שיטה, אבל הם בהחלט לא הוכיחו מי הטובים מבין שני המתמודדים.
בלקן ביט בוקס רוצים להיות חלק מהתרבות המוסיקלית של העולם. רוצים להיות מוסיקת עולם. להיות מסר לעולם. Part Of The Glory. יש נוסחאות, יש סיסמאות. יש קלישאות. יש אמירות. יש חוויות. צריך לדעת רק איך להפיק מהן את הביט הקוסמופוליטי,
יתקן אותי שלומי שבת, אבל לפי רשימת השירים שבידי – הקהל החמיץ הדרן. הוא פשוט הלך הביתה בלי לקבל אותו. אני יכול להניח כי אחרי מחרוזת להיטים רביעית, הקהל הבין כי תם ונשלם. אז לעם ישראל הנכבד, שהגיע להאנגר 11 בנמל,
מה הוא עוד כאן? פעם הוא היה פוסטר מבוקש, כובש לבבות ושערי מגזיני הנוער מהשמונים-תשעים? אוסטרלי יפיוף שעשה את פריצת הדרך הראשונה שלו בשנת 1986, כששיחק בתפקיד סקוט רובינסון באופרת הסבון האוסטרלית "שכנים".מישהו מתגעגע ל – Especially For You (דואט
רם אוריון הוא רומנטיקן, אחרת הוא לא היה שר ברכות כזו, לא מכניס כינורות וקולות שמימיים לשיר. בסוף פורצת חשמלית בסולו, כמו להזכיר לנו את רם אוריון הרוקר. מה הסיפור של רביניאן? הבת חלוף הזו ששכבה עם עוד אלף לפניו – הדליקה אותו. האיש
יוסי גיספן, רחמנא ליצלן. שוב האהובה שהורסת (לא רק את השבור מהשיר הזה, גם מפילה עוד עוד "גיבורים"). שגונבת הלב. נותנת למות מאהבה. מה אין לה רחמים עליו? גיספן כל כך דש בנדוש, שצריכים להמתין לחבל הצלה מהמוסיקה. עדי ליאון ינסה
מה עובר על איפה הילד? נשמע כמעט רטרו נוסטלגי למוסיקה ישראלית שנות השבעים, ימים של פופ בעל קווי מתאר מלודיים תמים-פשוטים-מלנכוליים-מזוככים. תמתחו קשת בין השלושרים ותגיעו לכוורת. איפה נמצאת איפה הילד כיום?. אני מוסיף סימן שאלה: האם ריכוך נוסטלגי הוא
חשבתי שהדיסק באנגלית, כי למה לקרוא להרכב Compromises. ולדיסק – Dance Dance Revolution. אולי זה חלק מהארט. מהפכה? כשהצלילים מתנגנים, אתה מבין שהיא רוצה להתחולל. דף היח"צ אומר: "המוזיקה של הפשרות היא שילוב בלתי אפשרי בין רוח נעורים מתפרצת ושכלתנות
ממתינים לרד הוט צ'ילי פפרז. רק שלא יבטלו בסוף הקיץ. בינתיים יש קליפ אינטראקטיבי. הרבה יותר אטרקטיבי מהשיר עצמו. שיר מס. 6 באלבום החדש – I'm With You. כמו שכתבתי בביקורת על האלבום – רד הוט אינם מנסים להמציא עצמם מחדש,
השיר לא כתוב ב"מזרחית", אבל כותב הטקסט יכול לעבור בקלות למגרש השני ולהתקבל שם בברכה. מסוג אפיזודות המשבר שהאוהב אומר: מה כל השנים לא חשת נאהבת איתי? איך לא הרגשתי? איפה טעיתי? עצוב, לא? אותי זה מצחיק. אביהו שבת מנסה
הפט שופ בויז Pet Shop Boys אוהבים לנקות שולחנות. איך להגדיר את האוסף הזה? השירים שלא נועדו להיות סינגלים מובילים. ה – B-sides לעומת ה – A -Side. בתעשיית המוזיקה, המושגים "איי-סייד" (צד א') ו"בי-סייד" (צד ב') מתייחסים לשני צדי
שכחתם אותה? כמעט עשור מאז שקלי קלרקסון הפכה ל"אמריקן איידול" הראשונה, היא חוזרת עם שיר שמכניע את האמריקנים, שבועים בראש הטופ 100 בבילבורד. מי שציפה ממנה למתכון נשווילי יותר איכותי, מבין שהאיכות תמתין עד שהיא תגלגל עוד כמה מיליוני ירוקים.
פירוש לחמרמורת? הנה מה שקיבלנו: זנבת-סביאה, כאב ראש כתוצאה משתייה בלילה קודם, תופעות לוואי המופיעות לאחר שתייה מרובה של אלכוהול. סיבה טובה לשבק ס לסמן את שביל החזרה לעניינים. פילוני ופלומפי בגיטרות רוק, דווידי על בס, וארבעת הסולנים מירו, מוקי,
היא מתנה אהבים עם הקמנצ'ה (כלי קשת ארמני בצורת כדור), שמנגן האורח מארק אליהו בשיר "עד שתעזוב", צליל יפהפה שהזכיר את הפרויקט של עידן רייכל. כינור, אקרדיון, כלי נשיפה ואפילו שופר מגויסים לשמחות החדשות שלה. הקהל הזה שהתכנס בהאנגר לא הגיע
יאסו, אייל, התגעגעת לימי אריס וטריפונס? צליל הגיטרה – כולו מחווה לימים שיוונית עשתה עלייה, התגיירה והפכה למזרחית נפוצה. מה המילים האלו? "עברתי דרך החיים", "פצעוני חברים" "על הרגעים הכי קשים מעולם לא סיפרתי". משהו אוטוביוגרפי? סימפטיה לאיש המצליח אבל
יש יורשות לויטני יוסטון? שאלו אותי השבוע, כמה ימים אחרי מותה. אמרתי משהו כמו "ויטני יוסטון יש אחת". אחרי ששמעתי את האלבום החדש של אמילי סאנדיי, אני חוזר בי. כלומר – יש יותר מאחת. לא בדיוק יוסטון אבל בטח מתקרבת.
ריף כהן אוהבת את החיים. שרה-מוסרת רשימת אהבות. אתם יכולים לקבל כל מה שעובר לנגד עיניה ברחוב בפריס או בתל-אביב, מאלהים קיים או לא קיים, הסתגלנים, הקיימים והלא קיימים, מי שאוכלים עם צ'ופ-סטיקס ומי באצבעות, אוהבת סגול, צלעות חזיר, קסטנייטות, את
טל שגב מציע רשימת מצאי של הצעות מה לעשות עם חייו ("אולי … אולי… אולי") שבסופו מגיע משפט – "זה לא שיר אהבה אבל מזכיר לי אותך", וזאת – אחרי שכבר אודיע – "אני רוצה אותך קרוב". אז מה הוא רוצה:
הדממה אינה מכירה את אורות הניאון של חיינו, ממתינה בלי טינה שנתעורר אל האור שבה. מוש בן בסט מחפש את האור בדממה. אנחנו בחורף 2012. הנרטיב שלו מתאים לימים אפורים. גם צבע העטיפה בהתאם – איש קטן על אפור גדול.
מיקה קרני חוברת לטקסט על פי שיר השירים, שרה-מבקשת אהבה בשפה תנכי"ת, ללא האנאלוגיה שמייחסים לטקסט המקראי – האהובה-כנסת ישראל מול הקה"ב, אלא סיטואציית האהבה בפשטותה האנושית. אפשר להקשיב לשיר גם בלי לפתוח פירוש קסוטו – מהי בדיוק ה"שחורה" ומהי
Air, הצמד צרפתי, ז'אן בנואה דנקל וניקולס גודין מנסים לעלות כיתה: פסהקול ל – Le Voyage Dans La Lune, סרטו האילם של Georges Méliès משנת 1902, הוא ללא ספק אחד האתגרים היותר משמעותיים שהם לקחו על עצמם. הסרט האילם בשחור
חיפשתי שיר של מושיק עפיה. לא כמבצע. אלא ככותב. שיר מקורי אחד לרפואה. לשווא. תן לכתבנים-יצרנים לשחק אותה בשבילך. למה אני אומר את זה? כי בשביל להתבלט במה שנקרא "הז'אנר הים-תיכוני" – רצוי שיהיה לך איזשהו ערך מוסף. למושיק עפיה
"אטלס סאונד" הוא ברדפורד ג'יימס קוקס, יליד Athens ג'ורג'יה בן 30, מוכר יותר כסולן הלהקה הפסיכדל-אמביינט Deerhunter. בשם "אטלס סאונד" משתמש קוקס מגיל 10 כאמצעי זיהוי למוסיקה שלו. שיטת היצירה של קוקס – זרם התודעה, רצף רעיונות -מחשבות ללא סדר
הטון החם המלחש. הקודר. הלוטף. היגע. המספר-את-עצמו. כמה זה לאונרד כהן. כמה אנחנו יודעים שזו האזנה ראשונה שתימשך לעד. רעיונות ישנים שמתחדשים. He wants to write a love song/ An anthem of forgiving/ A manual for living with defeat/ A
בפואמה של אמילי דיקינסון קיים שילוב של רציונל ורגש. הרצון העז לעזור לאחרים, לשבורי הלב, לחלשים – הוא עניין של נחישות. מצד שני – יש בשיר תחושה עצב שנובעת מחוסר היכולת להושיע. אפרת בן צור משדרת את השניות הזו. תחילה קולה
לפני ההדרנים, רוני פיטרסון מפנה את קדמת הבמה לאביטל תמיר, סולנה של להקת Betzefer לגרסת רוק מטאל של – Helter Shelter של הביטלס. האם זוהי הצהרת כוונות. האם פיטרסון הולך בגילו להפוך עורו מרוקנ'רוליסט ובלוזיסט קלאסי לפאקינג הבי מטאליסט מכסח בדציבלים
זה אינו נתפס, אבל ויטני יוסטון, רק בת 48, איננה. אנחנו מדברים על אחת הזמרות הגדולות בכל הזמנים, מושא לחיקוי, מהענקיות שכבר מזמן שוכנות בפנתיאון של היכל התהילה. זמרת נשמה שינקה ממוסיקת הגוספל השחורה והרעידה לבבות בשירתה. איש יחסי הציבור
"עבודה עברית" הוא פרויקט גרסאות כיסוי (קאברים) שמצדיע למוסיקה הישראלית, באשר היא. תרצו – נכסי צאן ברזל שכבר שוכנים לתפארת בפנתיאון התהילה של הזמר העברי. אין כאן חוקים. כמו שהקדשיו "עבודה עברית" לשירי עוזי חיטמן בגרסאות ים-תיכוניות, הפעם ליקטו שירי של
בספרדית – להיות מאוהב זה להשיק ספינת נשיקות על המים, לתת ללב לצרוח, לגוף להשתגע, להרגיש דם רותח. לסבול קשיי נשימה. אבל כאן – זה עברית. האמת אין כמו פבלו רוזנברג לשיר פופ לטיני בעברית, בלי שזה יישמע שפה מנופחת,
