מוסיקת עולם

שווים? מה היה עושה דנקר בלי המנגינות האלה של בוטנר, בקו מינורי נוגה, שמספקות בדיוק את המינונים הנכונים לטון (טונות) הרגש לו. מצד שני: בוטנר היה זקוק לקול הזה, הרגשי, המשדר רומנטיות חסרת תקנה עם פגיעות. אחרי שראיתי את המופע

מי שמחפש את "החוויה ההנדריקסית" – העקבות מוליכים להופעה אחת בברקלי. ג'ימי הנדריקס הגיע לשם טעון מאוד, ויש אומרים תחת השפעה. הרחבה

 כריס פוטר – סקסופון טנור, אדם רוג'רס – גיטרה, קרייג טאוברן – פסנתר פנדר, ניית סמית  – תופים   שיחת הפסטיבל. כריס פוטר הוא ללא ספק – אחד מנגני הסקסופון טנור החשובים-מפתיעים-מבריקים בסצנת הג'אז העכשווית. העובדה שההרכב יוצא הדופן שהוא

ארסטד דיבלופמנט, אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של 1992 במוסיקה השחורה. מבחינתי – ההפתעה מסוימת בפסטיבל ג'רולזלם רוקס. גוף מת (להקה שכבר התפרקה) שקם לאחרונה לתחייה. קושרים סרטים צבעוניים למיקרופונים, ויוצאים למפגן היפ הופ אנרגתי מענג, כאילו הם מתחילים הכל מההתחלה

  עם: Stacey "Fergie" Ferguson, Will "will.i.am" Adams, Jaime "Taboo" Gomez, Allan "alp.de.ap" Pineda   בלאק אייד פיז. מה כבר לא נאמר. הם טרטרו את הצלמים והעיתונאים לאיזו מסיבת עיתונאים מאולתרת, צפופה והזויה, שתי דקות לפני שפרצו לבמה לתת את

היא המחר שלו, כל העולם שלו, ייתן לה את ליבו. יפזר לרגליה שושנים אדומות. והיא תתפנק (בפ' רפויה?  בוסקילה – מה עם עברית בסיסית?) בוסקילה מאוהב. הקיטש של יוסי גיספן גורם לו "לסלסל מהלב". כבר כתבתי בעבר שאני לא מאמין

סיכומים. סיכומים. מה היינו עושים בלי . טוב שיש תאריכים. אז פעם בשנה – הטקס הזה. ובמקום הראשון… שמונים מבקרי מוסיקה יקבעו. העורכים יחברו, ישקללו. למעשה, למה לא. עוד משחק, שהוא חלק משגרה טובה. שנמשיך ככה – לדרג שירים, זמרים, מופעים.

מהי אהבה? יוסי בנאי מתמודד עם השאלה בדרכו. מה שאומר ההוא לההיא, ענן לעננה, הזבוב לזבובית, אבל הוא מרוב אהבה לא יכול להוציא מילה מהפה, ולכן הוא שותק. השיר "מרוב אהבה" היה המוטו והשם של תוכיתו האחרונה של יוסי בנאי, וכששומעים

 חליל ג'אזי המנוגן בטמפרמנט לטיני. זה דייב ולנטיין. גם "הדברים האהובים עלי" של רוגר'ס והמרשטיין מתוך "צלילי המוסיקה" נכנס לסינתזה של נגן שחי בדרום ברונקס, אך בעורקיו זורם דם פוארטו-ריקני. ולנטיין אוהב קצב, גרובי כזה, קצב שאומר הרבה דברים על

רע מוכיח – תופים והפקה מוסיקלית, תם מוכיח – בס, עידו אגמון – גיטרות, אסף רוט – ויברפון, מרימבה אלקטרונית וכלי הקשה.   בחלק של ההדרנים נשאר שלומי שבן ללא ההרכב שאיתו, לבדו על הבמה, והנה התברר ששבן ופסנתר בלבד

 אנחנו בהאנגר 11, אוקטובר 2006. שלישיית מיתרים מנגנת פתיחה כזו קלאסית כאילו מישהו מת. על מי מתאבלים? איזה מתאבלים.תמתינו לפיאסטה הגדולה. אבל כן, בינתיים על הפתיחה אין תרועות וחגיגות קצב. מוש שר "דרך" מנגינה עצובה והמיתרים מוסיפים שכבת עצב. והקהל

הערב התחיל בחימום  מבריק ומפתיע  של UNKLE – הרכב טריפ הופ אלקטרוני סוחף של שמונה איש ובראשם ג'יימס לאבל, המשלב די ג'איים, זמרים, טכניקות חדישות של מולטימדיה, וידאו. מתאבן נהדר – מאוד בקונטקסט של הערב –  שעשה חשק גדול לעוד.

שם-טוב לוי קלידים, חלילים ושירה, גדי בן-אלישע – גיטרות, צור בן-זאב –בס, גרשון וייספירר – עוד, בריטון, שרלי סבח – עוד, נועם חן – כלי הקשה.   שמעתי את האנסמבל באילת – בטרם דיסק, מה שגרם לי חשק לקלף את

אריק איינשטיין 2007 הוא אריק איינשטיין הישן, החם והטוב – שבוחן דברים מנקודת מצבו היום. אותו הבריטון, אותה הנשמה, אותה הפשטות היפה. כמה מדהים שגיא בוקאטי היוצר החדש שלו – ידע לקרוא אותו, לספר אותו, לחוש אותו בזמן הזה, כתב

צפו בוידאו למטה A man walks down the street He says why am I soft in the middle now Why am I soft in the middle The rest of my life is so hard I need a photo-opportunity I want

קרן אבראשי יוצרת- מבצעת שהחלה את דרכה בשכנים של צ'יץ , למדה בביה"ס רימון , ובשנתיים וחצי האחרונות נחשפה לקהל כגיטריסטית וזמרת הליווי של דודו טסה ושל דויד ד'אור , לצד הופעות אינטימיות ואקוסטיות אשר קיימה במועדונים השונים. שאלנו אותה

מורי "ברקלי" : לארי מונרו, סגן נשיא "ברקלי",סקסופוניסט  מלחין ומעבד, דניס מונטוגומרי – זמר גוספל ופסנתרן, דונה מק'לרוי – זמרת ג'אז ונשמה, איימי רובין – טרומבון, סקוט דה-אוגבורן –חצוצרה.   מורי בית- הספר "רימון": עמיקם קימלמן-  מנהל כללי ואקדמי סקסופוניסט

היא כל כך יפה שהיא אינה צריכה להתאפר ולהתגנדר, ואף חבל על הכסף שהיא תבזבז על מותגים יוקרתיים. זה פחות או יותר הטקסט שעידן יניב מזמר ל"הכי יפה בעולם". הטקסט אינסטנט, שיר אהבה סינטתית, מתאים לאווירת קניות זחיחה בקניונים, רזה

יניב מניב 12 חדשים, ואחרי שסיימתי נשארו לי איזה שניים וחצי  משפטים ועוד שניים וחצי שירים.  משפטים: את יפה, רק אותך אוהב, תשארי לצידי, את כבשת אותי, נכנסת לנשמתי וכאלה. והדמעות שלא עוזבות. ואיך היא מסובבת ת'האגן שלה. יש ליניב

הקלטה חיה של ג'ים מוריסון והדורז תמיד עדיפה על הקלטת אולפן בתנאי, שמוריסון נמצא במצב מאוזן. כאן ביצוע ל – "כאשר המוסיקה תסתיים", ואני תמיד מתרגש מחדש לראות את האגדה חיה וקיימת. הרחבה

"תני לי נשיקה בובה שלי, אני קיים כיום", אני שומע עברית עילגת בשני משפטים, והנה זה מסתיים ועוברים לצרפתית רהוטה. אנחת רווחה נפלטת מפי. רמוס (שהגיע לארץ ב-2004 בעקבות אהובתו הישראלית) שר שיר הלל לאהבה שפותרת המון בעיות – מגשרת

עובד מהברווזים מנסה לספק התרשמויות של חוזר בתשובה. זה הולך ב"דנגי דונגי" כזה. בדף היחצנות שהגיע עם הסינגל אמנם מציין העובד שהוא אינו מטיף לחזור בתשובה, אבל הטקסט הפשטני דווקא עוסק בהטפות כמו "רועינו אבינו שומר עלינו מכל צרה" ולמה

חיים אזולאי רוצה לספר לנו על חלומות. הטקסט כתוב חלש. מצד אחד הוא תמה – מי שם שולט לנו בחלומות. מצד אחר הוא מסביר שאם יש דבר עליו חולמים הוא להיות גיבור,  לשלוט בכל. למרות עניין ה"שליטה" – זה ממש

לנצח, מבטיח רן סנדלר,  נהיה זוג נשמה, כזה שהשמיים יפתחו לכבודו ומלאכים ישלחו ברכתם לאושר ואושר. אני שומע טקסט כזה ופונה לארון התרופות לחפש משהו נגד פריחה. בסדרה המוכרת מהמדור הזה של "גברים בוכים בלילה" נדלק סנדלר על חופה ונישואין

עוד שיר בסדרת "הגברים הישראלים בוכים בלילה": איך נכבוש ליבה של אהובה – אם לא נוכיח שאנחנו קצת שונים? עמית חיו מנסה לשכנע שהוא "טיפה שונה". האם הטיפה תספיק לרצות אותה? לשיר נכנסים גם פרטים ביוגרפיים כמו "נולדתי לאב חקלאי" (מה

עוד פעם לחזור על מתכוני הג'יפסי קינגס? הרומבה פלמנקו מזוהה כבר על הפתיחה. יאללה בכפיים, ברגליים, מכות על האוזניים. מה השיר? היא עוברת לה ברחוב ומתעלמת ממנו חופשי חופשי. והגבר? בכל זאת ולמרות זאת,  הוא שומר לה פינה חמה בלב.

לתוקי יש אנרגיות מוספות כשהוא בא לעשות מוסיקת רוק. סינגל שני שלו שאני שומע, שיר על בגידה ותוצאותיה, ומהטקסט אני מבין שמדובר על אחת שלוקחת החלטה להתאבד: "כנראה שזה שבועיים/ שאת בתוך הבית/ בוכה על המיטה/ ואת לוקחת החלטה… עוד

 "עוד פרומו על נייר כרומו/ משקל יתר של יחצנות במימדים של סומו/ יותר מדי סלבס"… ו – "כשכל הכוכבים מסתדרי בשורה/אני מחכה בשקט במצב של צבירה"   צ'ה (המוכר מפרויקט 51%) עושה ראפ אנטי תרבות האינסטנט, סלבריטאיות שטוחה וחלולה, זועק

אחרי ששמעתי את השיר,צלצלתי 100. שאלתי איפה מגישים תלונה נגד הסתה. שאלו אותי מה קרה? אמרתי: תקשיבו לשיר הזה – "אש בעיניים" שקורא לשרוף פוליטיקאים. במשטרה צחקו עלי. בקושי יש להם כוח אדם לתפוס גנבים, רמאים ומושחתים, אז מה זה

בירלי לגרן – גיטרה, פאול וינטרשטיין – גיטרת קצב, פרנק וולף – סקסופון, גוטיה לורין – בס, אנדרה צ'קרלי – תופים. זמרת אורחת: שרה לזרוס. מי שהוא גיטריסט, מי שהוא כשרון גיטרה שעדיין לא הגשים את עצמו, תלמידים ומורים, גבירותי